ועדת גולדברג אינה לבד: הממשלה מצטיינת בהתעלמות מהמלצות לא נוחות

1 מנוי וגמור: בשבוע שכלל מבצע להשמדת המנהרות בצפון והמלצות משטרה לכתבי אישום נגד נתניהו, ניתן להבין מדוע הספקנו אולי לשכוח את הסיפור המדהים של פסילת משה צ'יקו אדרי, המועמד לתפקיד המפכ"ל, על ידי ועדת גולדברג. אלא שהוועדה לא הייתה התחנה הסופית. היועצים המשפטיים למיניהם התאמצו במיוחד למצוא פתרון יצירתי להעברת המינוי בממשלה, למרות הבעייתיות הרבה. בדרך דורסים כמובן את הוועדה, את חבריה ואת שומרי הסף.

"תרח זקן" כונה השופט גולדברג על ידי גורמים בממשלה, לפי ציטוטים של ירון אברהם מחברת החדשות. אלא שחברי הוועדה, בראשות אותו "תרח זקן", מונו על ידי הממשלה עצמה. מדובר במשה טרי ובפרופ' טליה איינהורן, וכן בנציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ. טרי ואיינהורן מונו בתום מאבק משפטי מתיש בבג"ץ. לאחר שמינוים של איריס שטרק ויעקב נגל נמנע, נלחמו בממשלה בחירוק שיניים על הרכב הוועדה. כעת מעוניינים לחסלה במחי המלצה אחת שלא מצאה חן בעיני השלטון. 

ועדת גולדברג אינה לבד. היא דוגמה אחת לקלות הבלתי נסבלת של התעלמות מהמלצות למיניהן משיקולים פוליטיים בלבד. הוועדות ימשיכו להיות רלוונטיות כל עוד יתפקדו על תקן עלה תאנה. אמנה כמה דוגמאות נוספות מהתחום הכלכלי. 

שר האוצר משה כחלון מסרב עד היום לחתום על המלצות ועדת המחירים, שנציגי האוצר חברים בה, ולייקר את תעריפי החלב הגולמי. כבר חצי שנה הוא מתמיד בסירובו, בנימוק שאינו מסוגל לחתום על המלצה המייקרת מחירים. כצפוי, הסיפור התגלגל לבג"ץ, והמאבק ממשיך להתנהל מאחורי הקלעים.

כחלון גם סירב לאמץ את המלצות ועדת המומחים שהוא עצמו מינה לבחינת גיל הפרישה לפנסיה לנשים, בראשות אמיר לוי, הממונה על התקציבים לשעבר. הוועדה שמונתה ב־28 במרץ 2016 המליצה להעלות את גיל הפרישה, אבל ההמלצות לא קוימו. כחלון, באמצעות עושי דברו באוצר, סירב לאשר את ההמלצות בוועדת הכספים. הניסיונות של יו"ר הוועדה ח"כ משה גפני להתעלם מכחלון ולהעלות חד־צדדית את הגיל נכשלו. בינתיים מי שישלם את המחיר יהיו הפנסיונרים של קרנות הפנסיה.

בעבר סירבו שרי האנרגיה והאוצר לחתום על המלצות "ועדות מקצועיות" של רשות המים ורשות החשמל לייקור התעריפים, משום שהעיתוי לא התאים מסיבה כלשהי (ככל הנראה דובר אז על הקדמת הבחירות).

ועדה ציבורית, חשובה ככל שתהיה, רלוונטית רק כאשר היא מתפקדת כחותמת גומי של הממשלה. כל עוד זה לא יקרה, יתעלמו מהמלצותיה ויכנו את חבריה כלא רלוונטיים או שמאלניים. אבל מדוע ללכת רחוק - גם שפע המלצות מבקר המדינה, שממונה על ידי הממשלה עצמה, נזרקות בדרך כלל לפח. אז אומנם ליוסף שפירא לא מתייחסים כאל "תרח זקן", אבל את הכינוי "מוקיון" כלפיו כבר שמעתי יותר מפעם אחת. איזה מזל שהוא לא לוקח ללב.

2 מחטף החשמל הלילי: רשות החשמל ניצלה בתחילת השבוע בצורה צינית את מהומת האלוהים התקשורתית בעקבות ההמלצה להעמדת נתניהו לדין, ובשעות הערב המאוחרות של אותו יום שיגרה את המלצתה להקפיץ החל מינואר 2019 את תעריפי החשמל ב־6%. מאז נזרקה הפצצה, האחראים ברשות החשמל נעלמו ומתעלמים מקולות המחאה המהדהדים. גם שר האנרגיה יובל שטייניץ לא נראה בשטח, ואילו שר האוצר כחלון, שבולם כל התייקרות, מצא את הזמן לטוס לביקור בארה"ב.

כדי להבין את עוצמת הפיגוע האנרגטי נעבור מאחוזים לחישוב בשקלים, ונסביר שההתייקרות תקפיץ את הוצאות החשמל של משפחה ממוצעת בישראל ב־300 שקל לשנה. האחריות לכך היא של אותה הממשלה המרבה לדבר על המלחמה ביוקר המחיה אבל בפועל נלחמת בנו. בעקבות התייקרות התעריפים תכנס התאחדות התעשיינים בשבוע הבא את חבריה לישיבת חירום, כי לא רק החשמל מתייקר - בהמשך צפויים לעלות גם תעריפי המים ומוצרים אחרים.

אין זו הפעם הראשונה שבה הצרכן נשדד על ידי מקבלי ההחלטות כדי לממן מחדלים אנרגטיים. בינואר 2018 הבטיחו שהתעריף יקוצץ ב־3%, אבל בפועל הוא ירד ב־2.3% בלבד. מדוע? בגלל הצורך במימון עלויות הפנסיה והפרישה של עובדי חברת החשמל. ברשות החשמל מתרצים הפעם את ייקור התעריפים בעליית מחירי הגז הנוזלי ובגידול בהשקעות באנרגיות המתחדשות, כמו מתקנים סולריים, שאמורות לספק חשמל נקי אבל יקר. 

מכת ההתייקרויות אמורה הייתה להיות כואבת יותר, והגזילה אמורה הייתה להסתכם ב־10%, אבל מישהו החליט ברגע האחרון להתעלם מעלויות כמו ייקור מס הבלו על הפחם. אבל אל דאגה: מדובר בסך הכל בדחייה. ההתייקרות הנוספת תצא לפועל בעוד כשנה. מקבלי ההחלטות, ששיווקו לנו בשנה האחרונה במספר הזדמנויות סיפורים ורודים על מחירי חשמל יורדים, יורקים לנו בפרצוף. בעקבות תגליות הגז הטבעי ומתווה הגז נוצרה האשליה שהתעריפים בדרכם מטה, אבל מאז הם רק עולים.

אני עדיין תומך במתווה הגז, שכן האלטרנטיבה גרועה בהרבה. חוץ מזה, החוזים של חברת החשמל עם בעלי מאגר תמר, שייפתחו ב־2020, יהיו במחירים נמוכים יותר. במקור הם גם אמורים היו להפחית את התעריפים, אבל זה לא יקרה, משום שמישהו צריך לממן את הרפורמה בחברת החשמל והמישהו הזה הוא אנחנו.

6.5 מיליארד שקל מעלויות הרפורמה מיועדים לעובדים, כולל מימון פרישת 3,000 מהם לגמלאות, תוספת של 1,700 שקל לשכר הבסיסי לנשארים, ומענק חתימה של 30 אלף שקל לכולם - כולל גילום תשלומי המס. במצב זה אין סיכוי שהתעריפים יירדו, לא בקרוב ולא גם בתוך עשור, אפילו אם הגז הטבעי יימכר לחברת החשמל בחינם. הצרכן הביתי, הכורע תחת נטל יוקר המחיה, ישלם פעמיים: לא רק החשמל יתייקר אלא גם מחירי המוצרים. 

כשמתלוננים, ובצדק, על יוקר המחיה, מפנים בדרך כלל את האצבע המאשימה למגזר העסקי היצרני ולעסקים הקטנים. אז בואו נאמר את האמת. הממשלה הפופוליסטית הזאת לוחצת להוריד תעריפים ולהפעיל "רפורמות" רק במקומות שבהם זה נוח לה. כשחסר כסף, הם לא מהססים להעלות תעריפים ולהשית את המימון עלינו. היום אלה תעריפי החשמל. מחר יעלו תעריפי המים ומחרתיים יגיע תורם של תעריפי הארנונה, שבדרכם להתייקר ב־0.32%.

למרות כל אלה, ברשות החשמל עוד מעיזים לטעון שגם לאחר ההתייקרות מחירי החשמל בישראל עומדים על ממוצע התעריפים המקובלים בעולם המערבי. מדובר בנתון מטעה המתעלם מאמינות האספקה הבעייתית כתוצאה מהיעדר השקעות בתשתיות. וחוץ מזה, שלא ימכרו לנו הבטחות על ירידת מחירים שלא ניתן לממש. תגליות מאגרי הגז הטבעי לא יורידו מחירים בעשור הקרוב, ואם הם לא יעלו - צריך להגיד תודה גדולה. אפשר רק להתנחם בעובדה שהבחירות בפתח, וקשה להאמין שכחלון "החברתי" מעוניין בפיגוע אנרגטי, שעלול להפוך לפיגוע אלקטורלי.

3 הזדמנות סלולרית: סלקום הייתה הראשונה שעשתה תפנית והעלתה לפני כשבועיים את מחירי הסלולר. בעקבותיה הלכה 012 של פרטנר. בהמשך הצטרפו גם הוט מוביל וגולן טלקום, שהובילה בעבר את התחרות. חבילת סלולר 40 ג'יגה נמכרת בכ־50 שקל לחודש. הלקוחות התיישרו עם המחיר החדש ואולי גם אמרו תודה על כך שהמכה נסבלת. אבל מדובר בטעות, כי בשוק הסלולר פועלת חברה שעדיין מאתגרת את הגדולות כמו יתוש טורדני. We4G של איש העסקים חזי בצלאל, הבעלים של אקספון.

חצי שנה לאחר השקתה היא עדיין לא זזה מהתחייבותה המוצהרת ולא העלתה תעריפים. לקוח המעוניין בחבילת סלולר הכל כלול (שיחות ומסרונים) ישלם 29 שקל לחודש לכל החיים לחבילת 40 ג'יגה ו־19 שקל לחודש ל־10 ג'יגה. כאמור, המחיר נותר קבוע למרות עדכון התעריפים אצל המתחרות. רבים מודעים לכך, ועל פי הערכות, החברה - שעד לפני כחצי שנה נתפסה כקוריוז - צברה יותר מ־110 אלף לקוחות. מנהלה, יעקב נדבורני, הסביר עם הקמתה שמה שמאפשר את מדיניות התעריפים המוזלת הוא מודל תפעול רזה עם שירות הוגן ושקוף.

"We4G מאמינה בחבילות במחיר קבוע שלא משתנה לעולם כדי לחסוך מהלקוח את כאב הראש של בדיקת החשבוניות ומתי יעלה המחיר. החברה תמיד תציע חבילה לכל החיים ללא חבילות מסובכות המבלבלות את הצרכן וללא שום טריקים", התחייב נדבורני. 

הבעלים חזי בצלאל אמר באותה הזדמנות: "התחרות בשוק אומנם עזה, אבל אני נכנס לשם בעיניים פקוחות. חשוב לי להבהיר שאנחנו לא נמצאים כאן באופן זמני, אלא כדי להישאר".

4 האתגר של פימי: בין אחרוני הדוחות הכספיים לרבעון השלישי שפורסמו בסוף השבוע היה זה של חברה שרק יודעי ח"ן שמעו עליה: תדיר גן שמה. היא נקלעה למצב עסקי מאתגר וסיימה את הרבעון בהפסד של 13 מיליון דולר. מתחילת 2018 איבדו מניותיה 75% מערכן, והסוף אינה נראה באופק. מעטים היו נדרשים לחברה שעיסוקה בייצור חלקי אלומיניום ומגנזיום לרכב, אלמלא בעלת השליטה בה הייתה קרן ההשקעות פימי שבניהול ישי דוידי. הקרן חזרה ב־2011 להשקעה בתדיר גן (מדובר בסיבוב השקעה שני) לאחר שזו עמדה בפני פשיטת רגל.

רגע לפני שהגיע לשולחן כונס הנכסים, החליט דוידי לאתגר את עצמו ולרכוש את החברה כדי להרים אותה מהקרשים. הבנקים הנושים, ובהם הפועלים, לאומי ובנק אוצר החייל, מחאו כפיים. הרי בשוק ידוע שדוידי הוא בעל מגע זהב - כל השקעה מלמיליאן. אלא שהסיבוב השני בתדיר גן לא היה מוצלח בלשון המעטה. החברה, המנוהלת על ידי אריה גוטליב (לשעבר מנכ"ל נילית), סובלת בשנים האחרונות מטעויות ניהוליות כמו הסתמכות יתר על קונה אחד. והיא גם סובלת מהיעדר מזל. חברת הבת הגרמנית שלה, ADB, הסתמכה על קונה גדול אחד בלבד, פולקסווגן, ונקלעה גם היא לצרות בין השאר בגלל פרשת זיוף המכונה "דיזל גייט". 

כאמור, אלמלא בעלת השליטה בה הייתה פימי, תדיר גן מזמן הייתה בפשיטת רגל. הבנקאים היו סוגרים את צינור החמצן הפיננסי, וכמו חברת השימורים סטארקיסט השבוע - היא הייתה נעלמת מהמפה. למזלה הגדול, דוידי מביא איתו ערכים נוספים, המנוגדים לציניות של מנהל קרנות ה"פרייבט אקוויטי". 

לתדיר גן שני מפעלים: באלון תבור, המעסיק 60 עובדים, ובנווה אור שבעמק בית שאן, המעסיק 110 עובדים. כדי להצילם הוחלט לסגור את חברת הבת הגרמנית, ועדיין לא בטוח שזה יעזור. מאוד לא פשוט למצוא מהרגע להרגע לקוחות אחרים מענף הרכב.

נוכח דברים אלה ראוי לתמוה כיצד קרן השקעות המנהלת נכסים נטו בשווי 5.5 מיליארד דולר ומככבת בשנים האחרונות במקומות הראשונים בתשואת קרנות ההשקעה הבינלאומיות, מבזבזת זמן ניהולי יקר על חברה המהווה פחות מפסיק בתיק נכסיה.

אז כאמור, מתברר שבקרן פימי יש ערכים נוספים. תדיר גן פועלת בפריפריה, ולא פשוט לסגור אותה ולשלוח הביתה 170 עובדים כפי שנעשה במקומות אחרים. פימי ממשיכה להקדיש זמן איכות להצלת החברה למרות סימני השאלה הגדולים. אולי בסוף המפעלים יינצלו, אבל כבר היום ברור שהם לא יהיו רווחיים. פימי יכולה להרשות לעצמה, בזכות המוניטין שצברה, לקדש את ערכי הציוניות בפריפריה ולנקוט מהלך חסר היגיון עסקי. 

אולי בטווח הארוך זה ישתלם ואולי לא. בכל מקרה, אם החברה תיסגר, יהיה קשה לבוא בטענות להנהלת הקרן, שמבחינת עסקית טהורה הייתה יכולה לסגור אותה כבר לפני שלוש שנים. 

5 חג האורים בתאורה: כשאני שואל את אירי שחר אם היקף המכירות של מוצרי התאורה בחג החנוכה גדל, הוא מפתיע: "אולי אצל היצרנים הקטנים כן. אנחנו פועלים בנישה ייחודית של מוצרי עילית. אנחנו לא חברה של מבצעים או עונתיות. חג האורים לא משפיע עלינו".

שחר, המנהל את חברת קמחי תאורה, מוכר היטב במערכת הקמעונאית. הוא הספיק לנהל את פישמן רשתות שבבעלות אליעזר פישמן ואת פיצה האט ו־KFC, שהיו בבעלות דודי וייסמן. מאוחר יותר פנה לדרך עצמאית, עד שעבר לענף התאורה וגם שם נכנס לאתגר ניהול חברה משפחתית.

קמחי, שבבעלות יעקב ויפה קמחי, הוקמה ב־1938 ונחשבת לוותיקה בענף התאורה בישראל. שוק התאורה מגלגל כמיליארד שקל לשנה, וקמחי מהווה כ־100 מיליון שקל מתוכו. עם זאת היא מתמקדת בעיקר במוצרי העילית המיועדים לפלח העשירון העליון.

החברה תשיק בחודש הבא אולם תצוגה ברחוב לח"י בבני ברק בהשקעה של 10 מיליון שקל. האולם המשתרע על 2,000 מ"ר יהפוך לבית המקדש של אדריכלים ומעצבים, ויכלול את המילה האחרונה של גופי התאורה מהשוק האיטלקי והספרדי. 

בשנה האחרונה יש צניחה במכירת דירות. המחירים שלכם גבוהים מהממוצע. מי צריך את קמחי תאורה כשישנן היום איקאה וגרורותיה?

"נכון שמכירת הדירות הואטה ועברנו שנה לא קלה, אבל המכירות לא ירדו. מטבע הדברים השוק מתנהג בצורה מחזורית, ואנחנו מקווים שבמהלך 2019 יהיה גידול ולא רק בגלל הבחירות. קמחי תאורה היא מותג עם מוניטין אדיר, ו־50 שנה היא נוהלה על ידי המשפחה בלבד. אנחנו פועלים לא רק בשוק הדיור אלא גם במבני ציבור, מרכזי קניות, בתי מלון, משרדים ובתים פרטיים. אנחנו עדכניים, מבקרים בכל התערוכות הרלוונטיות ועונים בצורה מדויקת על צורכי הקהל. יש לנו קשרים של עשרות שנים עם מותגים מובילים מאיטליה וספרד".

"זה נכון שמבחינת ישראלים, בתאורה המיתוג לא משחק, אף שבתחומים האחרים יש לו חשיבות. למשל תשאל ישראלי מיהי חברת ארטמידה ממילאנו, ורבים לא יידעו שזו אחת מחברות התאורה החשובות בעולם. איקאה אינה מתחרה ישירה שלנו, אף שהיא נוגסת בנתחים משמעותיים בשוק. גם חברות התאורה מדרום תל אביב לא מתחרות איתנו, אף שבניגוד לאגדות - המחירים שלהן בפועל גבוהים יחסית".

"כשמדברים על משרדים, בתים פרטיים, אולמות, מרכזים לוגיסטיים, אז יש בהחלט מתחרים ראויים כמו קרני תכלת, אקסקלוסיב או חברת גלואו. בתחומים מסוימים ובמקומות שלא מחפשים בהם איכות, המחיר הוא קריטי, ורבים מעדיפים מחיר על פני איכות. אנחנו לא שם. מבחינתי, תאורה משפיעה מאוד על איכות החיים של בני האדם. מחקרים הוכיחו שתאורה נכונה ואיכותית משפיעה לחיוב על התפוקה. אני לא פוסל את שיקול המחיר, אבל יש למצוא את המינון הנכון, ואגב, זה קיים בכל תחום. בדרום ת"א תמצא ריהוט זול יחסית, אבל יש גם מקום לחברות בעלות מותגים נחשבים כמו נטוצי או אולטימה".

"מאחר שאנחנו יבואנים בלעדיים ומשווקים של מותגים איכותיים, אנחנו פחות גמישים במחיר, ואני נגד מדיניות של מבצעים, כי זה לא מעניין ולא רלוונטי מבחינתי. פעם זה היה שונה: המחיר הראשוני היה גבוה ואז היו הנחות עומק לא הגיוניות של עשרות אחוזים. הצרכן של פעם אהב לקנות על בסיס של הנחה באחוזים. הצרכן של היום מחפש מודלים יותר הגיוניים, וכבר יכול להשוות את המחיר למקובל בחו"ל. המודל הנוכחי שלנו הוא לספק מוצר תאורה איכותי במחיר הוגן מבלי להתמקח".

"אנחנו לא מעוניינים להיות חברה ציבורית, כי אין שום סיבה לכך. אנחנו יציבים, רווחיים ובעלי איתנות פיננסית. אין לנו צורך במזומנים כדי להתרחב למקומות נוספים. יש לנו מיקום מרכזי אחד ברחוב לח"י בבני ברק, ולא רוצים סניפים נוספים. מי שמעוניין יודע איך למצוא אותנו".