משה, נסיך מצרים שגדל עם כפית זהב בפה, יכול היה להיות איש ערל־לב ולא לראות בסבל של נתיניו. אבל משה יצוק מחומר של מנהיג לדורות. הוא יוצא החוצה ורואה שני "עבריים ניצים". כלומר, שניים מבני עמו בשעת קטטה. וכך כתוב: "ויאמר (משה) לרשע: למה תכה רעך?". יש כאן קושיה גדולה, משה הרי גדל בארמון, מוגן על ידי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ המצרי דאז, ולפיכך מופרד מכל סוג של מהומה או קטטה. כיצד ידע משה במהירות כזאת להחליט מי הוא ה"רשע", כלומר מי אשם בקטטה?
על כך עונה ריש לקיש: "אף על פי שלא הכה אותו, נקרא רשע שנאמר 'ויאמר לרשע: למה תכה רעך', לא נאמר למה לא הכית אלא למה תכה. ולכן אף על פי שאותו אדם עוד לא הכה הוא (כבר) נקרא רשע". מדבריו אנחנו למדים שלא המכה חשובה, אלא הכוונה להכות היא שהופכת את האדם לרשע.
בימינו הרמת היד על מנת לפגוע באדם אחר הפכה קלה הרבה יותר. כבר לא צריך להפשיל שרוולים ולעמוד בעמידת מוצא של נינג'ה. מספיק להניף אצבעות על המקלדת. בקטטות המודרניות לא חייבים לשאוג, אפשר גם לצייץ. בהקשר הזה הזדעזעתי השבוע מהתבטאותו של פרופ' לכימיה מהאוניברסיטה העברית, עמירם גולדבלום.
כך כתב גולדבלום בדף הפייסבוק שלו: "פעולת הטרור העיקרית ב־51 השנים האחרונות היא 'מפעל ההתנחלות'. כל בית שבונה ישראל בשטחים, גם ללא משפחה שמתגוררת בו, הוא איום על הקיום הפלסטיני. ובמילים אחרות, על פי כל מילון זו פעולת טרור גם ללא ירייה אחת וגם ללא נשק בידיים. אם משפחה מתגוררת בו, היא משפחת טרוריסטים".
לכאורה, מה אכפת לי? אני הרי יודעת שאני לא אמא ל"משפחת טרוריסטים". למה להתרגש מדברים כל כך קיצוניים והזויים? אבל בפועל אמירות כאלו מהוות הסתה פרועה ומסוכנת שמתירה את דמי ואת דמי חברי, שהרי אם אנחנו טרוריסטים מותר לפגוע בנו. למה לא לירות למשל באזרחים שעומדים בטרמפיאדה בשטחים? הם הרי טרוריסטים. ואולי גם התינוק בבטן אמו הוא בן מוות. שהרי הוא יגדל בהתנחלות, מה שיהפוך אותו לשיטתו של גולדבלום לטרוריסט.
גם העובדה שאתה אדם משכיל ופרופ' באוניברסיטה, מר גולדבלום, לא תהפוך אותך לאדם מעודן. אתה בריון מהסוג המסוכן, ואני לא מוכנה שתרים עלי יד. גם לא דרך המקלדת.
***
אני לא יודעת באיזה מילון קראת את הגדרת המילה "טרוריסט", אבל לפי מילון אבן שושן ההגדרה היא: "אדם החותר להגשמת מטרותיו על ידי הטלת אימה בדרך של רצח המתנגדים ובדרכי אלימות אחרות". אני טרוריסטית? כך אתה מכנה אותי ואת חברי, ששבנו אל הבתים בכפר עציון שמהם גורשנו ב־1948 אחרי שהערבים רצחו בנו?
ומדינת ישראל, היא טרוריסטית? הרי אחרי ששבנו לארצנו הותקפנו שוב ושוב על ידי הערבים שלא הסכימו לכל פשרה טריטוריאלית מאז ומעולם. כמה עיוור צריך להיות כדי לא לראות שיש לנו עסק עם אנשים שלא רוצים בקיום מדינת ישראל, ושבשם המוסר שלהם והדת הם רוצחים ילדים ותינוקות בשנתם.
כן, אני יודעת, לא כולם. רובם שוחרי שלום. אבל מה לעשות, בסוף המספרים מדברים. מפני שאת "המוסר" הנורא הזה הם לא מפעילים רק כלפינו, אלא בעיקר כלפי עצמם. מי עורפים ראשים? מי רוצחים על רקע כבוד המשפחה? מה קורה בסוריה, ובעיראק ובאיראן?
על פי מחקר שפורסם לפני כעשור, מ־1948 ועד 2008 נהרגו בעולם כ־11 מיליון מוסלמים. רובם בידי מוסלמים. מתוכם כ־50 אלף במהלך המלחמות עם ישראל, פחות מחצי אחוז. אז אנחנו טרוריסטים?
אז כן, פרופ' גולדבלום, הרמת עלי יד ועכשיו על פי אמת המידה של משה רבנו אתה נקרא רשע. אין לי בעיה עם הדיון בין ימין לשמאל. זה ויכוח לגיטימי, אבל הוא לא חייב להיראות כמו קטטה. מותר לך לחשוב שמפעל ההתנחלויות מזיק למדינת ישראל. מותר לך גם לחשוב שזה פרויקט לא מוסרי. חבל רק שאתה לא יודע לבטא את זה בלי להפוך את עצמך לרשע.