אנחנו חיים בתקופה מוזרה. מישהו שלח לי טריילר לעיבוד קולנועי של ״התפסן בשדה השיפון״. בתחילת הטריילר כותרת עצבנית: ״יוצרי הסרט לא תומכים בשום צורה או מעודדים צריכה של מוצרי טבק ואלכוהול. השימוש בסרט במוצרי עישון איננו אמיתי ונעשה באמצעי דמה״. מיד אחר כך רואים את גיבור הסרט והספר, הולדן קולפילד הנער הצעיר, יושב על מדרגות בניין, סיגריה בפיו, הוא מצית גפרור ומדליק את הסיגריה, מביט קדימה בפרצוף ספק מהורהר ספק מתוסכל, לוקח שאכטה, מתרומם, משליך את הסיגריה הדולקת הצדה לדשא שבגינת הבניין ומתחיל ללכת.
האמת היא שדי מפתיע שבכתוביות של הפתיחה לא נאמר שיוצרי הסדרה אינם תומכים בזיהום הסביבה וכל דבר שהושלך לא לפח הזבל במסגרת הצילומים נאסף אחר כך. זוהי רוח התקופה. כל דבר מגיע עם הקדמה מתנצלת.
מדהים כמה פעמים ביום אני שומע אנשים שמתחילים משפט ב״אני יודע שזה הולך להישמע גזעני/מתנשא/סקסיסטי/הומופובי/קיצוני״ ואז אומרים את הדברים הכי גזעניים/מתנשאים/סקסיסטיים/הומופוביים/קיצוניים. העיקר שהגישו את דבריהם עם הקדמה מתנצלת. כאילו שזה שאתה מודע למה שאתה הולך להפיק מפיך פוטר אותך מהאחריות לכך. עקרונית, זה בדיוק כמו שאדם ייכנס לסניף בנק, יודיע בקול רם ש״אני יודע שזה הולך להיות לא נעים ויש סיכוי שמישהו כאן ייפצע, אולי אפילו ימות, אבל זה שוד, כולם להרים ידיים באוויר״, ואז במשפט הוא יזוכה מאשמה מכיוון שהודיע לפני כן.
אותו הדבר יהיה לגשת למישהי, לומר לה ״אני יודע שתרגישי שזה קצת לא במקום ויש סיכוי גבוה שתפתחי פוסט–טראומה בעקבות זה״, ואז להטריד אותה מינית ולחשוב שההקדמה מנקה אותך. לא. מי שמוציא מפיו אמירות גזעניות הוא גזען, לא משנה אם הוא הקדים לומר שהוא יודע שזה הולך להישמע גזעני, ומי ששודד בנק הוא שודד בנק, לא משנה אם הוא הקדים לומר בהתנצלות שזה הולך להיות לא נעים.
הגדיל לעשות זאת אחד, עדי לאון, גוש אדם לא אינטליגנטי במיוחד, שנמצא כעת בבית ״האח הגדול VIP״ ובמהלך אחד הפרקים התחיל בהקדמה על כך ש״אני רוצה שכל עם ישראל יתחבר, שעם ישראל יהיה אחד. אני לא רוצה אף אחד בחוץ. אתם לא מבינים איזו רמה זו כשכולם מאוחדים״. מיד לאחר ההקדמה הזו הוא פנה אל הדיירת נרי ליבנה, שישבה על הספסל לידו, והתחיל במילת הקודש ״אבל״ ואמר: ״אבל איך אני יכול להסכים עם אחת שמאלנית כמוה? שפוגעת בעם שלנו. איך אני יכול להסכים איתה? אז מה קורה? יש הפרדה״. משם זה הלך והתדרדר עד כדי כך שהמאחד הגדול, איש החיבור והאחדות, מסנן לעברה ״תתביישי לך, יא בת כלבה מסריחה״. העיקר אבל שנתן הקדמה על רצונו העז בחיבור העם, לא משנה שאחר כך הוא עשה את ההפך הגמור, העיקר שיש הקדמה.
טוב, אני חייב להודות שבנקודה זו החלטתי להמחיש את התופעה על ידי הבאת ציטוטים של אנשי ציבור (בדגש על פוליטיקאים) שמשתמשים בהקדמות כמנגנון להגיד דברים איומים. זה בדיוק מה שהייתי זקוק לו כדי לחתום את הביקורת שלי על התופעה. אז ניגשתי אל גוגל והקלדתי את צירוף המילים: ״אני יודע שזה הולך להישמע״. אלא שאז קיבלתי סטירה מקוונת ישר לפנים. בעמוד התוצאות גיליתי עוד ועוד טורים שלי עצמי, שבהם השתמשתי בהקדמה הזו בכמה וריאציות שונות. פעם אחת ״אני יודע שזה הולך להישמע נרקיסיסטי״, פעם אחרת ״אני יודע שזה הולך להישמע אידיוטי״, ופעם נוספת ״אני יודע שזה הולך להישמע מטורף״. איזו טעות זו הייתה שלא בדקתי את זה לפני שהתחלתי לבסס את התיאוריה הזו בראש והתחלתי לכתוב את הטור הזה. בקיצור, אין מנוס מלהודות שאני נרקיסיסט, אידיוט ומטורף. הרי כל הדברים שכתבתי בטורים אחרי ההקדמה ש״אני יודע שזה הולך להישמע״ היו בדיוק מה שהם.
הדבר היפה באינטרנט הוא שהוא מהווה לעתים תזכורת לכמה שאתה אידיוט. וכל אחד צריך תזכורת כזו מפעם לפעם. אני יודע שזה הולך להישמע מאוד דרמטי, אבל לעתים אני חושב לעצמי שהיה עדיף בלי האינטרנט. לפני האינטרנט היית יכול להיות צבוע ודו–פרצופי כמה שבא לך ואף אחד לא היה יכול להתווכח איתך. הדבר הטוב היחיד באינטרנט זה שהוא מאפשר להזמין חולצות טי־שירט מצחיקות של קים ג׳ונג און מחו״ל.