לפני כשבועיים, כשהשר אופיר אקוניס התראיין אצלי ואצל אסף ליברמן ברשת ב' והעלה טענה בדבר פעילותה של רויטל גנץ, רעייתו של יו"ר מפלגת חוסן לישראל, בארגון השמאל "מחסום ווטש", נזכרתי בפעם הראשונה שנחשפתי לעניין הזה. 
 
זה היה בערבו של אחד מימי הלחימה הקשים במבצע צוק איתן, כשיצאתי מאולפן טלוויזיה והטלפון הנייד צלצל. על הקו היה גורם בכיר בצה"ל, שזו הייתה לי הפעם הראשונה שבה שוחחתי איתו. האיש הציג את עצמו ומיד ניגש לעניין: "חשוב לי שתדע שרויטל גנץ לא פעילה בשום ארגון שמאל קיצוני, ולא חברה בארגון 'מחסום ווטש'".
 
"מי זו רויטל גנץ?", שאלתי, "מה הקשר שלי אליה ומה קרה עכשיו שהביא אותך לטלפן ולספר לי עליה?". "זו אשתו של הרמטכ"ל, כפי שאתה מכיר", השיב, "וחשוב לי מאוד שתדע את העובדות לאשורן". "אבל למה זה חשוב?", עניתי בתימהון כשאני מתקשה להבין מאיפה נפל עלי האיש. "כתבת עליה בפייסבוק שהיא פעילת שמאל קיצוני, וחשוב לנו שתתקן את זה", הוא הסביר. 
 

עכשיו הסיפור הזה התחיל להיות מעניין. "אני? לא כתבתי כלום על אשתו של הרמטכ"ל, ואין לי מושג ירוק על מה אתה מדבר", נשבעתי. חמש דקות אחר כך שלח לי הקצין הבכיר קישור לדף פייסבוק שמפעילה בעלת צימר בצפון, מישהי שאת שמה לא שמעתי עד אז וגם היום אינני זוכר. אותה גברת, כך התברר, סיפרה לכמה עשרות חבריה ברשת החברתית שאני חשפתי איפשהו שגברת גנץ היא פעילת שמאל.

"עשה לי טובה, תוציא הכחשה", התחנן אותו קצין בכיר, כשהבין שחלה כאן טעות ומישהי השתמשה בשמי על סמך מידע שגוי כלשהו. האמת, הרעיון של פרסום הכחשה מטעמי למשהו שכתבה מישהי בפוסט נידח, שלא ברור איך לשכת הרמטכ"ל איתרה אותו, נראה לי מופרך, אבל מכיוון שהיה לי חשוב שראשו של מפקד צבא ההגנה לישראל יהיה פנוי ללחימה באויב ולא להבלים מהסוג הזה, השבתי לאותו גורם שנשלח אלי שאם זה כל כך חשוב לו, אהיה מוכן לפרסם משהו. ומכיוון שכבר נמלאתי ברצון לסייע לצה"ל במלחמתו, מיד כשהגעתי הביתה התיישבתי ליד המחשב כדי לאתר את אותה בעלת צימר. 
 
שיחה קצרה איתה הבהירה לי שהיא חזקה באירוח כפרי, אבל פחות חזקה ברזי השימוש באינטרנט, ואיכשהו התחברו לה השם שלי, שהתנוסס בראש טור שפרסמתי, עם השם של רעיית הרמטכ"ל שהופיע באחד הטוקבקים לאותו טור. בסופו של יום שכנעתי את אותו גורם צה"לי בכיר שכל מילה שאכתוב על הפרשה הזו רק תזיק לרמטכ"ל, ובכך באה הפרשה הזו לכדי סיום. 
 
מה למדתי ממנה? כמה דברים. הראשון, שהסיפורים נגד אשתו של גנץ, על אודות פעילותה הפוליטית בקצה השמאלי של המפה, הם עניין ישן. השני, שהסיפורים האלה הפריעו לו מהרגע הראשון שבו הם עלו. השלישי, שגם בשעה שבה כוחותינו מחרפים את נפשם במלחמה עם האויב בתוככי רצועת עזה, יש בצמרת צה"ל מי שיש לו פנאי לעסוק במה שכותבת בעלת צימר מהצפון ל־50 חבריה בפייסבוק.