המקומות שאנו חיים בהם מגדירים אותנו, וישראל הגדירה אותי כשמוק. כשהייתי צעיר, כוחניות נראתה חיננית בעיני. לא תמיד זיהיתי את המבט הניבט מעיני הזולת. לא יצאתי להרע אבל עשיתי בדרך רע, כי זה היו המקצוע וטבעו. בדרך כלל לא היה אכפת לי מה אנשים חושבים ואומרים, עד שהיה אכפת לי. בגיל 50 הבנתי שהמפציץ הכבד הזה לא יצליח להמריא יותר מהמסלול הקצר ברמת השרון. הייתי חולה ומכור, וכדי לספק את הסחורה לקחתי יותר כדורים וחוזר חלילה. יום אחד הפסקתי ואנשים רבים שנחשבו חברים שלי ניצלו את חולשתי כדי להתנפל עלי. זה היה לפני שאדם ברוך הסביר לי את המבנה החברתי בישראל. תרבות של מדיחים ומודחים, משה משתין דרך הקטן של יעקב וכל ההורה הזאת. מי שהתנדב להסיע אותי לחדר מיון באמצע הלילה, התנדב להוציא אותי להורג. נגזר עלי לשבת עם אנשים צעירים עם אצבעות קטנות ועיניים מתרוצצות ולהיחשף להגותם על עיתונות. זה היה נורא.
באוויר הבית תמיד עמדה אופציה אמריקאית. כששאלו אותי, עניתי שאני יורד שחי בישראל. האישה והילדים היו אמריקאים. דיברנו אנגלית. נסענו הרבה. אני זוכר את היום במדויק: שכבתי באמבטיה בתקווה שהמים החמים יעירו את הרצפטורים במוח ואצליח להשתין. זאת הייתה אמבטיה ארוכה במיוחד ועדיין. חשבתי כיצד הגעתי לכאן ולשם ואיך בורחים מגורל. התנגבתי ואמרתי שמוכרים את הבית ועוברים למיין. התהליכים החשיבתיים שלי אינם משהו שמצפים לו במכון הפתולוגי. הרבה קפריזה וקפיצות תיש. בואו נעבור למיין.
הקוד המשפחתי - אף שלא הייתי לבד בכיוון - היה שאם אבא רוצה, ניתן לו להרים פרויקט. נסעתי למיין וקניתי בית, אין לי מושג איפה. אני כבר 15 שנה כאן ועדיין אינני יודע הרבה. מיין היא מדינה ענקית דלילת תושבים, אין בה מיעוטים, כולם לבנים, אף אחד לא שונא אותך בגלל מי שאתה משום שאף אחד לא חושב שאתה שונה. רוב התושבים מתרכזים ברצועת חוף יפה ונוחה. שאר המדינה הוא יערות, כל הדרך לקנדה, עם יישובים זעירים המכונסים בעצמם. בחדר השינה המשופץ שלנו במיין אמרה אשתי שכאן יהיה לנו הכי טוב בחיים. אז אמרה.
היא כבר לא כאן. גם הילדים עזבו. בצדק. נשארתי לבד בבית גדול ואדמה, וכעת אני זוחל בצליעה אל סוף החורף. בגילי מתחילים ליפול וצריכים כפתור מצוקה. אבל מי יבוא. איכשהו, אף שתמיד חשבו עלי אחרת, אני אוהב את מיין, את הבית שלי, את מעט האנשים שאני מכיר, את האמת בתוך הדימוי, את הכבישים, את עונות השנה, את פורטלנד, את הנהיגה לניו יורק. כל החברים היו כאן פעם אחת וחדלו.
הכי חשוב: אנשים רבים מחיי התקלקלו. אין דרך קלה לומר את זה. הלכו לאיבוד. בחרו בכעס. עשו שגיאות ניווט אלמנטריות. אני הכי מפויס, שקט, רגוע, ערני, בהכרה, מרוכז ונעים לסביבה מאשר הייתי אי־פעם. אני נגיש. לפעמים נדמה לי שלכל אחד מגיעה אהבה אחת בלבד בחיים ואני השתמשתי בשלי. ההבנה הזאת אינה מעבירה אותי על דעתי מצער. אף אחד במיין לא למד איתי, אף אחד לא שירת איתי בנח"ל, אף אחד לא היה ב"אבו חסן". אני יכול להרוג עבור חומוס ופיתה טרייה. אבל בלי להשתגע. באביב אולי אסור למזנון במנהטן. לא בוער.
***
אד מאסקי - סנאטור גדל גוף ומגושם מחשבה ממיין שנראה בבחירות 1972 כמועמד ריאלי מטעם המפלגה הדמוקרטית להתמודד לנשיאות נגד ריצ'רד ניקסון. הנטר ס. תומפסון שתמך בג'ורג' מקגוורן, התנקש במועמדותו כאשר המציא סיפור על סם אקזוטי בשם איבוגיין, שמאסקי צרך לכאורה. אחרי בכי והתמוטטות עצבים קטנה, חזר מאסקי הביתה.
אוכמניות (Blueberries) - מיין היא מגדלת האוכמניות הגדולה באמריקה ומספקת כ–90% מהצריכה. הגרגירים הסגולים גדלים על שיחים נמוכים בצבע אדום בשדות המתפתלים בתוך נוף סלעי. חלק מתהליך הגידול הוא להבעיר את השיחים. הפירות מבשילים בקיץ.
איילות - עונת ציד הצבאים נפתחת ב–1 בנובמבר, אבל אז איננו רואים אותם מחוץ ליער. באביב, כאשר הכל מתחיל מלבלב בירוק, יוצאות משפחות שהתרחבו בחורף אל השדות הפתוחים. אלה הימים שבהם איילות ועופרים זוללים הוא מראה נפוץ ואחד מחסדיה של מיין הכפרית.
אלגאש (Allagash) - יחסית למדינה דלת אוכלוסייה והומוגנית מאוד, מיהרה מיין לתפוס מקום של כבוד בין מבשלות הבירה הקטנות המגדירות עידן טעים וחדש באומה שסבאה שתן צונן. מבשלת אלגאש נמצאת בפורטלנד, והבירות העונתיות שלה, מכבדות עד קלות, מ–Aleועד IPA, הן עם אחוזי אלכוהול משתנים וטעם נפלא המתחרה בבלגיות טובות. אלגאש הוא גם שמו של היישוב במיין שבו נהוג היה לספר על חטיפת מקומיים בידי חייזרים מחורשה ביער כאילו הייתה סיפור אמיתי. ברבות השנים קועקעה אמינות הסיפור.
אנגוס קינג - סנאטור (עצמאי) מכהן ואחד האנשים הנחמדים והתבוניים בגבעת הקפיטול. קינג כיהן שמונה שנים כמושל המדינה. הוא מייצג את קור הרוח ושיקול הדעת המיינרי, ועמדותיו מתונות. נאבק בסרטן הערמונית.
"אשת הנווד" (The Drifter's Wife) - מסעדה חדשה יחסית בפורטלנד, הצוברת מיתולוגיה ואוהדים ומופיעה בכל הרשימות הארציות המכתירות את העיר כפנינה קולינרית.
בר הרבור - עיירת נמל תיירותית ומתוקתקת להפליא, השוכנת בפאתי שמורת הטבע הלאומית אקאדיה. הנמל עמוק דיו כדי לאפשר עגינת ספינות קרוז גדולות. הנוף שובה עין, האוכל סביר, ובקיץ נראית בר הרבור כמצעד אחיד של מלקקי גלידה, להיט מקומי שאפילו ברק אובמה צולם בו עם גביע.
דאון־איסט (DownEast) - כינויה של רצועת החוף הלא מסולעת, כ–400 ק"מ, שהיא גוש ההתיישבות הגדול ביותר עם הערים המרכזיות. אורך החוף כולו כ–2,000 ק"מ. כמו כן, גם שמו של מגזין סגנון חיים פופולרי.
חנות יין, בלו היל - מדינות קרות מייצרות שתיינים. ימים קצרים. לילות ארוכים. בדידות. מיינרים שמים עינם בכוס. חנות היין של מרי אליס ומקס היא ביתי השני. מקס מקפיד על תמורה עבור מחיר ומסתייג מיינות עילית יקרים מקליפורניה. לצאת מחנות עם בקבוק יין ב–20 דולר אינו דבר של מה בכך. כאשר אני מתגעגע ליין מסוים, מקס יביא אותו. אגף הגבינות החדש הוא חגיגה של ייצור מקומי ויבוא. בימי שישי בחודשי החורף מגישים בחנות ארוחה טובה וזולה.
יאפ (Yup) - כן במיינרית, היא מילה הרת משמעות בעגה המקומית ויותר מאשר "כן" בלבד. בעל היאפ מעמיס על המילה הלקונית לכאורה, המחולקת לפחות לשתי הברות, י–אפ, את תבונת הדורות, הניסיון המצטבר בתנאי החיים הקשים וסוג של עידוד מורלי. יאפ, יאפ, יאפ, נניח בתשובה לשאלה, "מצטייר חורף קשה השנה, הלא כן, ברט?".
לואיסטון (Lewiston) - אחד מקרבות האגרוף הגדולים בהיסטוריה, בין קסיוס קליי (עדיין) וסוני ליסטון, אליפות העולם 1965, נערך בעיר לואיסטון. מה שהיה אמור להיות קרב שקול, נגמר בנוקאאוט אדיר של קליי בסיבוב הראשון, המונצח באחד הצילומים המפורסמים בספורט. יחסית לדלות החומר הקולינרית במדינה, לואיסטון היא פנינה. Forage Market אופים את הבייגלס הטובים ביותר מחוץ לניו יורק ומונטריאול (180 Lisbon Street).
לובסטר־רול (Lobster Roll) - הם לא בוכים כאשר משליכים אותם לסיר המים הרותחים, אבל לסועדים רבים קשה ההתמודדות עם השריון הקשה, הצבתות הגדולות וסינר הנייר. לובסטר–רול הוא המענה: לחמנייה של נקניקייה, חצויה, קלויה קלות, דחוסה בבשרו הלבן של לובסטר שלם שפוצח ונחתך לקוביות, תובל קלות במיונז, חומץ ומלח ומוגש בתוך סירת קרטון. זאת הדרך הנוחה ביותר להתרשם מטעמו של המעדן המפורסם, שמחירו במסעדה בניו יורק מגיע ל–100 דולר. לובסטר–רול עולה כ–20 דולר ליחידה.
לוסט קיצ'ן (The Lost Kitchen) - באסם ענק השוכן על מעיין, פתחה שפית צעירה בשם ארין פרנץ' מסעדה שהתפריט שלה מעוגן בתוצרת מקומית. מתקפה חסרת תקדים של תקשורת ויחסי ציבור הרחיקה את המסעדה החדשה מחוץ להישג ידו של הסועד המצוי. המסעדה ממוקמת ביישוב הקטן Freedom, נפתחת במאי ונסגרת באוקטובר, שזו עונת האירוח המקובלת במיין חוץ מאשר בערים הגדולות. יום אחרי הפתיחה אין יותר שולחנות פנויים לעונה, ואף אחד לא היה איתכם בנח"ל לפרוטקציה.
לינדה גרינלואו - הסקיפרית של ספינת הדיג "האנה בורדן" השתרבבה לספר–סרט "סערה מושלמת" כעמיתה של "אנדריאה גייל", הספינה שטבעה ב–1997 בעיצומה של סערה של פעם בחיים. גרינלואו מתגוררת באי קטן בשם Isle Au Haut ועדיין עוסקת בדיג, אבל היא כתבה זיכרונות והמשיכה בסדרת ספרי מתח בינוניים.
ל. ל. בין (L. L. Bean) - מותג ההלבשה וההנעלה הגדול הצליח שלא לחצות ימים ויבשות מבחינת חדירתו לתודעה. במעבר מבגדים עונתיים יעילים המודעים לאקלים במיין למעצבים שעדכנו את המראה, ל. ל. בין הוא מקדש משבצות הפלנל, אך לא רק. הבגדים אינם זולים כשהיו, אבל מגפי החורף, המעילים, חולצות ההנלי והקורדרוי נותרו ללא תחרות. חנות המפעל ממוקמת בלב האאוטלט בפריפורט.
מוצרי חלב - עזים וכבשים אוהבות אחו הררי ומסולע, מסתבר, ומזה יש כאן בשפע. באיחור יחסי לרנסנס הגסטרונומי באמריקה, מוצרי חלב מקומיים, בעיקר גבינות עזים ויוגורט, הגיעו מאוחר אבל כעת הסכר נפרץ. כל סופר מכובד פתח מחלקה של ייצור מקומי. ביצי משק טריות, גבינות, נתחי בשר, חלב ויוגורט. את הנטייה הרווחת להמתיק את הכל יש לברור בקפדנות, ולהיזהר מיוגורט בטעם וניל, מייפל ואוכמניות. היוגורט הבסיסי מצוין, כמו גם גבינות העזים הצעירות והמבוגרות.
מרדנ'ס (Marden's) - רשת חנויות זולה ייחודית למיין. כאשר מתגברים על הרתיעה להיכנס למה שנראה כהיכל שמאטעס, מגלים את החולצות והבגדים היפים ביותר של מותגים כמו Woolrich, Pendelton, Timberland, Sorel ואחרים. מחירים מגוחכים ופגם ייצור שלא תזהו גם אם יראו לכם.
מריחואנה - למרות דימוי שמרני, הצביעה מיין בעד לגליזציה מוחלטת של שימוש במריחואנה ב–2016. המצב בשטח מסובך כלשון החוק, שאינו שלם. מיין היא אכן אחת המדינות שהשימוש בה מותר, אבל את הכללים הפרקטיים אמורות לקבוע המועצות המקומיות. חנויות מוכרות קנביס לשימוש רפואי ואחר, CBD חוקי, אבל העניין של חקלאים מקומיים לגדל גראס כמו שכניהם בקנדה, עדיין לא הוגדר. אף אחד לא ייאסר או ייענש על שימוש, אבל החוק ייכתב במהלך 2019.
נתיב האפלאצ'יה - תוואי ונתיב הליכה המתחיל בהר ספרינגר בג'ורג'יה ומסתיים בהר קתאדין במיין. אורכו 3,500 ק"מ, וההליכה במקטע של מיין לבדה אורכת 22 ימים. הנתיב חוצה מדרום לצפון 14 מדינות, והוא מושך טיילים וחובבי ספורט אתגרי.
סובארו פורסטר (Subaro Forrester) - מיין מאתגרת את תוחלת החיים והיעילות של מכוניותיה. מצברים קופאים. שמשות נסדקות. החלקה מסוכנת. הניסיון המצטבר מכתיב SUV, מזן הג'יפים הגבוהים עם הנעה בכל הגלגלים. הרבה וולוו, ג'יפ, טויוטה ואמריקאיות חזקות. בשנים האחרונות התקבע בון טון שלפיו סובארו פורסטר הגבוהה והמכוערת להפליא היא המכונית שהבינה את תנאי השטח. אם לא מפריע לכם במה אתם נוהגים ומחפשים יעילות יפנית, הפורסטר מתניעה כל פעם, מצליחה להיחלץ משלג, יושבת יפה על הכביש ומכילה משפחה שלמה.
סוזן קולינס - שלא באשמתה, נחשבת הסנאטורית הרפובליקנית כסמן שמאלי ליברלי של מפלגתה, כפי שיאה למדינה שהיא מייצגת. תחת דונלד טראמפ איבדה קולינס את חשיבתה העצמאית, הצביעה עם חבריה בעד מינוי השופט ברט קוואנו ואסונות אחרים, וזכתה להפגנות מבית. זאת כנראה הקדנציה האחרונה שלה.
סטיבן קינג - כהן האימה הגדול של אמריקה והסופר שהשיק ז'אנר חדש ומהדהד, הוא כנראה המיינר המוכר ביותר בעולם. קינג מתגורר בבית גדול בבנגור, עיר שנשמתה פרחה במאה שעברה, סגורה, מוזנחת וסוג של מפגע אקולוגי. קינג כמעט נדרס למוות מול ביתו. כשעצמותיו כואבות בקור הוא עובר לביתו בפלורידה. סדרת הטלוויזיהCastle Rock מעוגנת עמוק בחיים במיין ומעבירה בדיוק מקפיא דם את מה שהקור, הבדידות והאופי ממיטים על הנפש האנושית.
סיידר - משקה תפוחים אלכוהולי ומשכר האופייני למדינות ניו אינגלנד בכלל ולמיין בפרט. אחוזי אלכוהול גבוהים יותר מבירה ופחות מיין.
סלבס - במיין יש תושבים מ"כאן" ומ"שם". מכאן הם אנחנו, המתגוררים בה גם בחורף ולא נמלטים לאזורים חמים. משם הם הלוזרים המתייצבים בהמוניהם בקיץ והשכיר המקומי מסיר את הכיסוי מהרהיטים שלהם, מאוורר את הבית ומוריד את הסירה למזח. באמצע ישנם החצי–מקומיים; כאלה שחיים במיין ככל שעבודתם מניחה להם.
לג'ון טרבולטה יש בית באי נוקס. הוא מטיס את המטוס הפרטי שלו לשדה התעופה בבנגור והמשפחה יורדת. פעם אחרונה צוות הקרקע דרס לו כלב על המסלול. לגלן קלוז יש בית בסקרבורו, דרומית לפורטלנד. לוויליאם דפו בית באוטיספילד, שם הוא נוהג לדוג מבעד לחור בקרח. פטריק דמפסי מ"האנטומיה של גריי" הוא יליד מיין ויש לו בית בהרפסוול. לסוזן סרנדון יש בית בדזרט איילנד. אוליבר פלאת בקיץ בנורת' הייבן. קורט ראסל בריינג'רלי. הסופר ריצ'רד רוסו מלמד בקולבי קולג'. מייקל שאבון ואיילת וולדמן מגיעים בקיץ וגרים בשכנות בברוקלין, מחוז הנקוק. עם ג'ונתן לתם אני יושב על המרפסת בחנות היין של מקס על קפוצ'ינו. אני פרו גרה בפורטלנד. דון מקלין ("אמריקן פאי") גר כל השנה בקמדן. לג'יי ג'יי אברמס ומשפחתו בית קיץ בקמדן. למרתה סטיוארט אחוזה גדולה בסיל הרבור.
"פאלאס דיינר" (Palace Diner) - בבידפורד, הדרומית לפורטלנד, נמצא אחד הדיינרים הטובים באמריקה. שני אחים צעירים עם ראש גדול הקימו תפריט אמריקאי קלאסי עשוי מצוין ועם מנות גדולות. פנקייקס, המבורגרים, עוף מטוגן, כריכים שונים ושתייה מקומית. כעת הם פותחים מסעדה בפורטלנד (18 Franklin St. Biddeford).
"פור סטריט" (Fore Street) - ללא ספק המסעדה הטובה ביותר במיין על בסיס מתמשך וקבוע. פורטלנד היא עיר עם סצינה קולינרית סוערת ומתפתחת, הזוכה להכרה כלל אמריקאית, ולכן קל להסתיר את עשייתה האיכותית הנהדרת של "פור סטריט". המטבח הפתוח, הגריל הבוער ותנור האפייה ניצבים במרכז ובקשר עין עם הסועדים. דגים, פירות ים, בשר ציד, לחמים מצוינים ותפריט יינות שאפתני (288 Fore Street, Portland).
ג'ון פורד - רק לאחרונה התבשרנו על כך שהבמאי המפורסם ("המחפשים") שנולד בקייפ אליזבת ב–1889, היה כרוך אחרי הכוכב הקבוע שלו ג'ון וויין ביותר מדרך אחת. הבמאי הגדול עם הרטייה השחורה על עינו, צילם את המערבונים שלו במוניומנט ואלי, יוטה וחי במיין כאדם צעיר. פסל לזכרו ניצב בפורטלנד אך הוא קבור בקליפורניה.
פריפורט (Freeport) - לטעמי זהו אאוטלט הקניות המוזלות להלבשה וכו' הנעים, הנוח והאטרקטיבי באמריקה. עיירה קטנה כ–30 ק"מ צפונית לפורטלנד, שרחובותיה ובתיה הרגילים לכאורה הם אכסניה למותגים גדולים. מגרשי חניה רחבים מאחורי החנויות. מסעדות ציוריות. דוכני גלידה. ובעיקר סיבת קיומנו - קניות נוחות. הערת אזהרה: מי שמתייצב באוגוסט שלא יתלונן על הצפיפות.
ציירים - לרבים מהציירים והמאיירים האמריקאים הגדולים הייתה "תקופת מיין". אדוארד הופר, גדול הציירים האמריקאים, ביקר וצייר במיין בשנות ה–20. רוברט אינדיאנה חי בה. ווינסלו הומר, רוקוול קנט ו–N. C. Wyeth, לכולם עבודות מרגשות בעיקר מחופי המדינה.
ג'ון קונולי - עיתונאי וסופר אירי, המחלק את זמנו בין דבלין ופורטלנד, מיין. סדרת המותחנים האפלים שלו עם הבלש תושב מיין צ'רלי פרקר, היא אחת הסדרות שבה כמעט כל ספר חדש טוב מקודמו. קונולי חופר את האתוסים המקומיים, את הפולקלור הפגאני ואת הרוע האנושי, ומפיל את המחיצות בין מציאות ובדיה. בין הסייענים של פרקר בניו יורק ישנו מישהו שנקרא הרבי ואיתו חבורת צעירים יוצאי המוסד. אתר האינטרנט של קונולי (www.johnconnolly.com) הוא אחד היפים מסוגו.
קניבנקפורט (Kennebunkport) - עיירת חוף בדרום מיין שהוקמה ביולי 1653 ובה כ–4,000 תושבים. ידועה בעיקר בשל העובדה שבה שוכן מעון הקיץ של שושלת בוש. הכי קרוב לריביירה אמריקאית עם מגרשי גולף, מרינה, מלונות ומסעדות טובות. ג'ורג' בוש האב אירח שם את לאה ויצחק רבין.
שלכת - השלכת במיין היא מהמרהיבות. לאט אך בנחישות מתחילים העלים להחליף את צבעם מירוק לכתום לאדום אש, עד שהאופק כולו נראה כשריפת יער. בשיא השלכת נראים גברים קשוחים גועים בבכי ליד מכוניתם שאותה עצרו לצד הדרך. תלוי בשנה ובתנאי האקלים, העלים מתחלפים באוקטובר–נובמבר. במיין מותר להשתמש במפוחי האוויר הרועשים אך לא כדי לפזר את העלים אלא בתנאי שאוספים ומפנים אותם.