הסיפורים של רוני מאנה, מי שהיה חברם הקרוב של בני הזוג נתניהו, כפי שנפרשו בתוכניתם של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ’, עולים בקנה אחד עם סיפוריו לאורך השנים של העיתונאי בן כספית, עם עדויות שהגיעו לתקשורת מפיהן של עובדות משק הבית בבלפור, שכפי הנראה נמלטו על נפשן משם, ומהקלטות עד המדינה ניר חפץ. גם אם סיפוריו של מאנה זקוקים לאישור משפטי, (הוא עצמו טוען שהוא מעוניין שהזוג נתניהו יגיש נגדו תביעת דיבה), קשה שלא להבחין מכלל העדויות כי בית ראש הממשלה הפך לחצר מלוכה שההתנהלות בה לא הייתה מביישת את המקבילות לה באגדות.
אחת הסוגיות המכוערות בהתנהלות זו קשורה בהתבטאויות לכאורה היוצאות מבית ראש הממשלה, על פי פרסומים שונים, כלפי מזרחים. לפי מאנה, שרה נתניהו הטיחה בו באחת הפעמים “פרענקים, פרענקים, פרענקים, כל המרוקאיות הן עוזרות בית ויכולות להיות רק עוזרות בית”.
זו אינה הפעם הראשונה שבה מתפרסמות מפי גורמים שונים טענות על אמירות גזעניות מפי יושבי הבית בבלפור. לפני כשלוש שנים פרסם נחום ברנע כי ראש הממשלה, בניסיון להחזיר את שר האוצר כחלון לליכוד, טען בפניו: “את קולות המצביעים המזרחים לא תקבל אף פעם, רק אני יודע להביא אותם. אני יודע את מי הם שונאים: הם שונאים את הערבים, ואני יודע להביא להם את הסחורה”.
בתביעה שהגיש אב הבית לשעבר בבית ראש הממשלה, מני נפתלי, נגד משרד ראש הממשלה בגין העסקה פוגענית, נטען כי “לתובע זכור היטב אירוע שבו הביא למשפחת נתניהו ארוחה לשבת ממלון דן קיסריה, על פי הוראתם, וזכה לקיתונות בשל כך שהמלון סיפק למשפחת נתניהו אוכל רב מדי, לטעמה של גברת נתניהו. האחרונה גערה בו: ‘אנחנו אירופים, אנחנו עדינים, לא אוכלים כל כך הרבה כמוכם המרוקאים'”.
גם אם נניח לכל ההתבטאויות שפורסמו, מספיק שנתבונן בתמונה אחת ששווה, כמאמר המוסכמה, אלף מילים. מדובר בתמונה שצילם ראש הממשלה עם מנהיגות הליכוד, ובה מופיעים שבעה גברים אשכנזים. מירי רגב, שזכתה במקום גבוה בפריימריז, הודרה ממנה וכעסה. למרבה המבוכה, טענת נתניהו שלפיה דפוס הבחירה בישראל נוטה לטובת גברים אשכנזים, סיפקה אותה, לדבריה.
הליכוד בראשותו של מנחם בגין הייתה תנועה חברתית שפתחה בפני המזרחים דלתות מבורכות. הריסת מדינת הרווחה, קידומו של קפיטליזם חזירי, הגדלת הפערים החברתיים ופרשיות ההון־שלטון, שהם מנת חלקנו בעשר השנים האחרונות, מוכיחים כי התהדרותה כיום של המפלגה בקידום הפריפריה בכלל והמזרחים בפרט היא אירונית במקרה הטוב.
חצר המלוכה של ביבי מתייחסת אל המזרחים כאל המון שקולו מובטח. גרוע מכך, כאל ציבור אכול רגשי נחיתות שלא יצביע לנציגיו האותנטיים. נכון שמפא”י ההיסטורית וגם מפלגת העבודה לדורותיה גרמו עוולות כלפי המזרחים, אבל אם האופוזיציה של היום, משמאל או מהמרכז, מעוניינת לחזור להנהגה, היא חייבת לספק תשובת נגד אנטי־גזענית. אין צורך במילים יפות, אלא בהתחייבות לתוכניות קונקרטיות לתיקון חברתי מהותי, שכולל את פירוק כלל מוקדי הכוח שפעלו ופועלים נגד שוויון לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.