פסילת בן ארי היא דריסת רצון העם כדי להשליט את הדיקטטורה של בג"ץ

כצפוי, פסל בג”ץ את ד”ר מיכאל בן־ארי מהתמודדות בבחירות לכנסת. כצפוי, כי בית המשפט העליון, בהתנשאות טיפוסית, בז לרצון הריבון שהוא העם, לרצון הבוחרים, להחלטות הכנסת וקבע כי הוא, והוא בלבד, מוסמך לקבוע מה טוב ומה רע. כך הוא  פוסל חוקים של הכנסת, לכאורה מתוקף חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי הוא גורס שחוקי יסוד צריכים לגבור על חוקים רגילים. אבל עכשיו הוא גם מתכוון לדון - בחוסר סמכות מובהק - גם בחוק יסוד הלאום, בכוונה לבטל אותו. 

ככה באמת נוהגת חונטה. משטרי קולונלים הציגו עצמם כדמוקרטיות.  בג”ץ שולט לכאורה בשם ערכי צדק, מוסר ושלטון החוק, אבל זו כסות עיניים בלבד. בג”ץ דורס את רצון העם כדי להשליט את הדיקטטורה שלו. 

ד”ר בן־ארי לא הגיש בהיותו חבר כנסת שום הצעת חוק גזענית. בנאומיו בשנים האחרונות היו התבטאויות שנתפסו כגזעניות נגד הערבים. הוא אומר שתמיד הקפיד להבדיל בין “האויב הערבי” ל”ערבים” בכלל. והתקפותיו כוונו רק נגד ערבים שהזדהו בדבריהם או במעשיהם עם אויבי המדינה. שופטי בג”ץ לא קיבלו את ההסבר. לתפיסתם, ביטויים כאלה אינם יכולים לחסות במסגרת חופש הביטוי. 
 

“לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" אמר ספר דברים. אבל בבית המשפט העליון יש ויש. כי ממש אותו חופש ביטוי הקנה, לדעת אותם שופטים,
זכות לד”ר עופר כסיף, משרת נקלה של אויבי ישראל, לכנות בדצמבר 2015 את שרת המשפטים איילת שקד “חלאה ניאו־נאצית”. 

עמיתי בן כספית ואני ראיינו את כסיף. הוא הצטער רק על שחיכה זמן רב עד שפרסם את דבריו. את היהודים העולים להר הבית כינה “סרטן עם גרורות שצריך לחסל ביד חזקה ובזרוע נטויה”. דבריו של בן־ארי נגד ערבים המזדהים עם חמאס וחזבאללה הם הסתה גזענית בעיני בג”ץ. והקריאה הישירה לאלימות נגד יהודים המעיזים לעלות להר הבית זכתה להכשר השופטים. 
 

סעיף 7א’ בחוק יסוד: הכנסת עוסק בקריטריונים לפסילת מפלגה או מועמד: 1. שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. 2. הסתה לגזענות. 3. תמיכה במדינת אויב או ארגון טרור. השופטים קבעו שבן־ארי נגוע בגזענות, והתעלמו מכך שחברי המפלגות הערביות מצהירים כי הם מתנגדים לכך שישראל היא מדינה יהודית ותומכים בגלוי בהתנגדות, כלומר בטרור. העיוות הזה הוא חלק מהותי מתפיסת העולם שלהם. הרי זה הבג”ץ שהכשיר את בל”ד של עזמי בשארה, חנין זועבי ובאסל גטאס.

איך ניתן להבין את התופעה הזאת? האם זוהי השנאה העצמית היהודית המפורסמת, זו שבעטיה מוכנים השופטים להעניק זכויות לגרועים שבאויבינו ולשלול אותן ממי שרוצה להילחם באויבים ולגרש אותם מהארץ? ואולי זה השינוי הגנטי כמעט שעבר העם היהודי באלפיים שנות גולה, כאשר החנופה לגויים אנטישמיים הייתה בעיני יהודים רבים תעודת ביטוח, ריקודי “מה יפית” לפני הפריץ, סגולה  למניעת גירוש וגלות ופוגרום. ואילו כל יהודי ששמץ של כבוד לאומי עוד פעפע בדמו הוחרם ונרדף ונודה, כדי לא להרגיז חלילה את הגוי.

כך הלשין יהודי על משה רבנו שהיכה את המצרי והטמינו בחול. כך הסגירו יהודים את שלמה מולכו ודוד הראובני לידי האינקוויזיציה. כך הסגירו גיבורי השומר את לישנסקי לידי הטורקים אחרי שניסיונם לחסלו נכשל. כך הסגירו גיבורי הסזון את לוחמי המחתרות לבריטים. לא רק כדי לא להבאיש את ריחנו בעיני הגויים, אלא גם בשם הסיסמה “והיה מחננו טהור”, ויהודי שהורג באויביו הבריטים והערבים אינו מתאים למה שהם מכנים מוסר היהדות. שאינו מוסר נביאי ישראל אלא מוסר עבדים נכנעים. 

מי שפסל את בן־ארי כחבר כנסת - הלוואי שיקבל את איתמר בן־גביר כחבר בוועדה לבחירת שופטים. מי שרוצה לבטל את חוק הלאום - הלוואי שיקבל פסקת התגברות שתבטל את הרשות שנטל לעצמו בג”ץ לבטל חוקי כנסת. 
 

החלטתם מרתיחת הדם של שופטי בג”ץ צריכה לגרום לכל יהודי שרגש לאומי מפעם בו להצביע לרשימת איחוד מפלגות הימין: כדי לתת תשובה לאומית גאה לדיקטטורה של שופטי בג”ץ. תשובה הולמת לצהלת הערבים והשמאל.