כשפורסמה רשימת כולנו לכנסת ה־20, נכלל השם אלי כהן בעשירייה הראשונה. רבים מהכתבים הפוליטיים הרימו גבה ושאלו בתמיהה: אלי כהן מי? כהן ואליהו הם מהשמות הנפוצים בישראל. אישית אני מכיר לפחות עשרה. היום, ארבע שנים אחרי, הגבה חזרה למקומה, וסימני השאלה הפכו לסימני קריאה. יש שבטוחים שהוא בפוליטיקה עשרות שנים, אבל בפועל פרץ לתודעה הציבורית רק בבחירות 2015. עד אז היה בעולם העסקים ונגע בפוליטיקה דרך סניף הליכוד בחולון, שם התחבר למשה כחלון.
בפברואר 2017 קפץ כהן כיתה כשמונה לשר הכלכלה והתעשייה. לפני חודשיים זינק לקבינט הביטחוני. כפוליטיקאי צעיר (46) שהגיח מהמגזר העסקי לצמרת הפוליטית, מדובר בתופעה חריגה גם במונחי המערכת המטורללת שלנו. כחלון נכשל במינויים רבים. יואב גלנט נחת כצפוי אצל ביבי. גם מייקל אורן ואחרים לא היו בדיוק להיט. אבל במקרה של כהן מדובר בבינגו. הוא הסחורה הלוהטת בשוק, ולא רק בכולנו - אלא גם בליכוד. בכלל, לפי עמדותיו בענייני מדיניות חוץ, ביטחון וכלכלה הוא איש ליכוד בתחפושת.
האם דמיינת שכך תתחיל הקריירה הפוליטית שלך? איך התגלגלת לפוליטיקה, ומה היה לך רע במגזר העסקי?
"לא היה לי רע והרווחתי בסדר, אבל עוד כמה מיליונים לחשבון הבנק לא קבעו מבחינתי. נכון שכשבחרתי בפוליטיקה, היו לא מעט חברים שהרימו גבה וניסו להניא אותי. אחרים המליצו שאם כבר אז רק תפקיד ביצועי של שר. רציתי להתמנות לשר, כי חברי כנסת טובים בעיקר בדיבורים. הציעו לי את תפקיד סגן שר השיכון, אבל העדפתי את יו"ר ועדת הרפורמות, שהוא תפקיד ביצועי. הובלתי בוועדה 14 חוקים בעלי משמעות לצרכן. הצלחתי אפשרה את קידומי לשר הכלכלה".
מאז כניסתו לפוליטיקה הוא לא בזבז זמן. כהן התחבר מיידית למערכת ההפעלה של התקשורת. הוא הפך בן בית בתוכניות טלוויזיה העוסקות בצרכנות, כמו "הכל כלול" של סיון כהן (קידם באמצעותה מלחמה נגד תאגידי המים) ו"סוגרים חשבון" של קרן מרציאנו. הוא רתם כמה מכלי התקשורת הכתובה, כמו "ידיעות אחרונות", "כלכליסט" ו"ישראל היום", לקידום אג'נדת התחרות שלו. הוא מחובר לטוויטר ומרבה לצייץ, וחורך כל סמטה, רחוב ושכונה כדי לקדם את המלחמה במונופולים. שמה של רשות ההגבלים שונה לרשות התחרות. אם כחלון הוא שר הדיור, כהן הוא שר התחרות.
רשימה חלקית של רפורמות שבוצעו מוכיחה שכהן חי ונושם את התחרות והורדת יוקר המחיה. כל השאר בעלי חשיבות משנית. הבנקאות, שניצבת ללא עוררין בפסגת המטופלים, נאלצה להיפרד מחברות כרטיסי האשראי. השר הצליח כל כך במשימה של הצפת הבעיה, עד שאפילו בנק ישראל יקיים בשלישי הבא כנס על "התחרות במערכת הפיננסית". ידברו בו המפקחת על הבנקים חדוה בר, יו"ר הוועדה להגברת התחרות דרור שטרום, וגם מנכ"לית דיסקונט לילך אשר טופילסקי. לבנקאות יש להוסיף את שבירת מונופול מכון התקנים, רפורמות הטואלטיקה (הקלות יבוא אישי וצו סימון מחירים), הרפורמה בחוק ההגבלים, קידום התעשייה ועסקים קטנים וחתימה על הסכמי סחר עם שבע מדינות.
בניגוד לטענת ליברמן שהחיים הם צפיחית בדבש, כהן הצטייד באפוד מגן כדי לנצח באין ספור מאבקים. הוא התעמת עם מוקדי כוח, כמו מנכ"ל בנק הפועלים אריק פינטו, שהתלוננו על הפופוליזם והפגיעה בצרכנים, וכעסו על כך שמנע את מיזוג בנק אגוד עם מזרחי טפחות. הוא התגושש עם נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין, המתוסכל ממה שהוא מכנה "המאבק ביבואנים הבלעדיים ופגיעה בתנאי הסחר". גם התעשיינים, ושרגא ברוש בראשם, לא ליקקו דבש והתלוננו על הידרדרות התעשייה וסגירת מפעלים. טענות זרמו גם מקבוצות עובדים כמו אלה של מלט הר־טוב, שהתלוננו על היבוא בהיצף מטורקיה ויוון ופגיעה בעבודה.
היתרון הגדול של כהן הוא שיש לו האומץ של פוליטיקאי שעדיין אינו מחויב לבריתות פוליטיות או לקבוצות לחץ כלכליות. בזכות הצלחתו במגזר הפרטי הוא מסודר כלכלית, פיתויים לא מדברים אליו, והוא אינו סחיט. גם אם יסרקו אותו במסרקות ברזל לא ימצאו שלד או בדל של צוללת בארון. הוא יותר פוליטיקאי אמריקאי צעיר ורענן הלבוש בקפידה מאשר פוליטיקאי ישראלי מיוזע, התלוי בסידור העבודה של הבוס או בחסדי חברי המרכז.
"הופעלו עלי לחצים וגם קיבלתי רמזים להתרחק מגופים מסוימים. אבל לא חששתי מהבנקים או מגופים במגזר העסקי, כי אני לא דואג ליום שאחרי. עבדתי קשה, עשיתי לביתי ואני מסודר כלכלית עוד לפני כניסתי לפוליטיקה", אומר לי כהן בראיון בלעדי לסיכום כהונתו.
בסקטור העסקי טוענים שאתה פופוליסט המתלונן על יוקר המחיה בישראל לעומת חו"ל, אבל מתעלם מההבדלים הבסיסיים הנוגעים לעלויות העבודה, המע"מ, תשלום דמי השכירות הגבוהים והוצאות אחרות.
"הממשלה האחרונה הורידה מס חברות, מע"מ, ביטוח לאומי לעצמאים ביותר מ־10 מיליארד שקל, וזו רשימה חלקית. תוסיף את הורדת המכסים, מתן נקודות זיכוי להורים לילדים, ותראה על אילו הטבות מדובר".
שאלתי על מצב המעסיקים.
"כשאתה מגדיל את ההכנסה הפנויה, אתה גם מגדיל את כוח הקנייה. עובדה שהמסעדות מלאות וחסר כוח אדם, וגם מצב העסקים משתפר. אם בסוף היום המדינה מורידה מסים, גם רווחי החברות גדלים. הדבר הכי חשוב לי ולמשרד הכלכלה הוא שכל אחד יתפרנס בכבוד ולשמור על רמת אבטלה נמוכה. בלי עבודה לא תוכל לקנות כלום, אפילו אם הכל יימכר בזול. פתחנו עשרות מפעלים בפריפריה, והאבטלה צנחה לשפל".
אבל אתה מסכים שהמחירים בישראל עדיין גבוהים לעומת חו"ל, לפעמים ב־30%?
"זה קורה כי היבואנים יכולים. אם תפתח את הדוחות הכספיים של חברות כמו פוקס, תגלה שהן מרוויחות מצוין, אבל הן לא יגיעו עם הדוחות הכספיים כי הן יודעות את האמת. בישראל כל אחד רוצה להיות יבואן בלעדי, אבל לא כדי לתת שירות טוב - אלא כדי לגבות מחיר גבוה. נלחמתי בלי סוף כדי לצמצם את התופעה. הגבלנו את הבלעדיות של הרשתות בקניונים, והחודש ייפתחו שני סניפי פארם חדשים. אישרתי את החוק להגבלת כוחם של יבואנים לחסום יבוא מקביל, וזה נחשב כיום לעבירה פלילית. עשינו את חוק התחרות, ומונופול מוגדר כבעל כוח שוק עודף. את כל זה עשיתי למרות התנגדות חריפה של איגוד לשכות המסחר, שהגיעו עם טענות הזויות כמו חששות לפגיעה בבריאות הציבור".
אתה מונה רשימת מהלכים שבסוף לא הועילו לכיס. אז אולי הצרכן הישראלי פראייר שמוכן לשלם כל מחיר?
"התפקיד שלנו היה לתת כלים להגדלת המודעות. מהלכים כמו חוק שקיפות מחירים, או פרסום סל מוצרים בסיסיים בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עוזרים לבצע את הקנייה המשתלמת ביותר. לפי נתוני ינואר, הסל הממוצע ירד ב־1.7%. שופרסל הורידה מחירים ב־7%, ורשת ויקטורי ב־5%. דווקא יש ירידת מחירים. נכון שהישראלים אוהבים מותגים ומוכנים לשלם, אבל אני רוצה שגם מותגים יוקרתיים יימכרו במחיר הוגן. הגעתי מהמגזר העסקי, ואני מבין שחברות צריכות להרוויח, אבל בצורה הוגנת ולא חזירית. יש עדיין מה לעשות, ובשביל זה כולנו צריכה לקבל בבחירות את הכוח הפוליטי כדי להמשיך".
אתה לא מצטער על השתתפותך בחנוכת רשת Be פארם מקבוצת שופרסל?
"ממש לא. אשתתף בכל אירוע שאליו אוזמן, בתנאי שמדובר בבשורה צרכנית שבמרכזה הגדלת התחרות. אירוע ההשקה של Be היה בהחלט כזה. אני יכול לגלות לך שניהלתי שיחות עם הנהלת סופר־פארם להוזלת המחיר ב־50 מוצרים בסיסיים שלהם. סוכם שכשזה יקרה, אגיע לאירוע כדי לברך, אבל בינתיים זה לא קרה. בכל מקום שתהיה בו בשורה צרכנית, לשם אגיע. חשוב שהצרכן יידע שיש לו אלטרנטיבה בין הרשתות. באפריל נשיק אפליקציה שתאפשר כמו בווייז לדעת היכן גיאוגרפית נמצאת הרשת הזולה שבקרבת ביתך".
מדוע לחצת על הממונה על ההגבלים למנוע את מיזוג בנק אגוד עם מזרחי טפחות, וכעת את מיזוג דקסיה עם דיסקונט?
"לחצתי כי בשנים האחרונות המערכת הבנקאית עברה אינסוף מיזוגים שפגעו בתחרות ושלא תרמו ללקוחות אלא רק לבנקים. הגעתי מהעולם העסקי, ואני יודע שיותר חלופות מייצרות יותר תחרות, וכלקוח אתה מחוזר. כשהייתי במגזר העסקי עבדתי עם מספר בנקים, וזה חשוב לתחרות. קיבלתי פניות מגורמים עסקיים כמו מענף היהלומים, שחששו שהמיזוג יפגע בהם וביקשו ממני להילחם. לא פשוט להקים בנק חדש, ובאופן מעשי אי אפשר לקבל רישיון. עובדה שבמשך 49 שנים אף בנק לא קם, ולכן צריך למנוע ככל הניתן את סגירת הקיימים".
העמדה שלך סותרת לחלוטין את עמדת הדרג המקצועי, ובראשו הפיקוח על הבנקים.
"הפיקוח והמפקחת חדוה בר שומרים רק על האינטרסים של הבנקים. בר היא הלוביסטית הגדולה ביותר של המערכת הבנקאית, ואני יודע את זה מפגישות איתה. היא רואה רק את טובת הבנקים ולא את טובת הלקוחות. רק בעקבות הלחץ שלנו חויבו הבנקים להוריד עמלות ולקבוע עמלות מקסימום. עמדת המפקחת נקבעת בצורה צינית, כי היא הגיעה מהמערכת הבנקאית, ואולי תחזור לנהל בנק. יש בישראל שישה־שבעה בנקים, ואם הגעת מאחד מהם, אתה מתקשה לטפל בהם, כי כשאתה מסיים אתה חוזר לשם. זאת שיטת הדלת המסתובבת, ואני מקווה שמעבר לכך אין שיקולים זרים נוספים. עד היום אף אחד לא העז לגעת במערכת הבנקאית".
איך נודע לך על עסקת ההשקעה של אינטל, ואיך הגבת?
"זה היה ביום ראשון לפני כארבעה שבועות. התקשר אלי יניב גרטי, מנכ"ל אינטל ישראל, ובישר לי בשעת לילה מאוחרת שאינטל העולמית החליטה להשקיע 40 מיליארד שקל. מדובר בהשקעה הגדולה ביותר אי־פעם שנעשתה למרות תחרות מול מדינות אחרות. היא תסייע ליצירת מקומות עבודה ותעודד גם את היצוא, שחצה עוד לפני העסקה את ה־110 מיליארד דולר".
יש טענות קשות נגד חוק עידוד השקעות הון, המפנק את אינטל במענקים של מיליארדי שקלים, בעוד היצרנים הקטנים נאנקים. טבע פונקה בתמריצים, אבל סוגרת מפעלים. אולי צריך לשנות את השיטה?
"חוק עידוד השקעות הון משלב כלכלה וציונות. בלי תמריצי השקעה לפריפריה, מי מהילדים ירצה להישאר שם? המענקים אינם מהגבוהים בעולם. אנחנו נותנים 8% ובאירלנד מציעים 12%. מפעלים קטנים המוכרים ליצוא זוכים ל־20% מענקי השקעה, והאחד לא בא על חשבון השני. אני מטפל במגוון בקשות השקעה, ולא דוחים אותן בגלל המענק. ביחס לטבע אפשר לקבוע שהיא לא נכשלה בגלל חוק עידוד השקעות הון, אלא בגלל ניהול עסקי כושל. טבע לא קיבלה בשנים האחרונות מענקים. לצערי, מאז ימיו של אלי הורביץ הקשר של טבע לישראל נחלש משמעותית. עוד לפני הנפילה היא הפסיקה להיות חברה ישראלית והיא חברה בינלאומית".
אתה מדבר על הגנת על תוצרת הארץ, אבל נמנעת מהיטל על יבוא מלט מטורקיה. הבאת בחשבון שעובדי מלט הר־טוב יתנקמו בכם בקלפי?
"בהרבה מקרים אתה חייב לקבל החלטות שקולות לטובת הצרכן, כי לפעמים יש התנגשות בין טובת התעשייה ליוקר המחיה. במקרה של מלט הר־טוב הסכמנו להיטל של 0.25%, כי היטל גבוה של 7%־22% משמעותו תוספת עלויות למשק של 300־400 שקל לשנה. יוצא שכדי לשמור על מקום העבודה צריך להשקיע 5־6 מיליון שקל לעובד. כשאבי ניסנקורן דרש את ההיטל, הסברתי שמדובר בחוסר שיקול דעת ושחייבים לראות את טובת המשק בכללותו. ההתנהלות של ניסנקורן לא הייתה אחראית, ואני חושש שזה מה שיקרה אם יכהן בתפקיד כלכלי בכיר בממשלה הבאה. בסוף היום אני חייב לנהוג באחריות, גם אם נשלם על כך מחיר בקלפי".
גנץ תוקף את כחלון על "הקטסטרופה" הכלכלית בגלל הנתינה האינסופית שהובילה את המשק לגירעון ולחשש מהעלאת מסים. אי אפשר להתעלם מדבריו.
"אני יכול לקבוע שמצבה הכלכלי של ישראל מעולם לא היה טוב יותר. היצוא בשיא, האבטלה בשפל, דירוג האשראי ברמה הגבוהה ביותר אי־פעם, יחס חוב־תוצר יורד. וזה לא רק אני, כרואה חשבון ומרצה לשעבר באוניברסיטת תל אביב, אומר את זה. תשאל גם אחרים. גנץ הוא טירון כלכלי, ומגוחך לקבל הערות דווקא ממי שהחברה היחידה שבראשה עמד פשטה רגל. מצחיק לשמוע את לפיד, שהעלה מסים כשר אוצר. מפתיע לשמוע את ניסנקורן, המשבית את המשק, מטיף מוסר. מדובר בשלושה טירונים כלכליים".
דווקא ניסנקורן כמעט לא השבית את המשק. הוא לא היה צריך להשבית, כי הוא קיבל מכחלון הכל.
"אני עדיין עומד על כך שהוא מסוכן מבחינה כלכלית, ועובדה שבכחול לבן מסתירים אותו. אם אתה שואל לגבי הגירעון, הרי גם בעבר הזהירו מהגירעון. באוקטובר האחרון ב־2018 אמרו שלא נעמוד ביעד וטעו. אני מבטיח שגם ב־2019 נעמוד ביעד שנקבע".
קיבלת מכחלון פרס ומונית לחבר בקבינט הביטחוני־מדיני. יש טענות שנתניהו חושף אירועים ביטחוניים משיקולים אלקטורליים.
"חברות בקבינט הביטחוני־מדיני זאת אחריות גדולה. כאב לבן המשרת בגולני אני נושא את התפקיד בגאווה, וזה מזכיר לי כל פעם מחדש את חשיבות ההתנהלות האחראית. לא אהבתי בעבר וגם לא היום את התנהלותם של בנט וליברמן, שהשתמשו בדיונים כדי לתקוף האחד את השני. אם בנט תוקף כל הזמן, אז אולי הגיע הזמן שיתפטר? לגבי נתניהו, אני יכול להגיד שמבחינתו מה שקורה בתוך הקבינט נשאר שם. ההחלטות מתקבלות בשיקול דעת ובאחריות".
ידוע שניהלת מפגשים תכופים עם פעילי הליכוד, ולפי עמדותיך אתה ליכודניק בתחפושת. מה אתה עושה בכולנו?
"גם כחלון וגם אני הגענו בתחילת הדרך מהליכוד, והדעות המדיניות והביטחוניות של שנינו הן בצדה הימני של המפה הפוליטית. אני יכול לספר לך שבסקר שנערך בלאומיאדה האחרונה התברגתי בעשירייה הראשונה".
אז למה אתה מנהל בכל זאת מגעים ופגישות עם פעילי השטח של הליכוד?
"אם מזמינים אותי לאירועים אישיים, אז ברור שאגיע ואכבד את המזמינים. אף פעם לא גבה לבבי, ואני מחובר לשטח. אספר לך משהו שקרוב ללבך: כשכיהנתי בדירקטוריון מעריב מטעם הכשרת היישוב, ישב איתי ב'בורד' הסופר אלי עמיר. אהבתי לשמוע אותו ולא את הדירקטורים האחרים שהיו צפויים. אלי הביא זווית ראייה שונה של העולם העסקי. פעם כשחזרנו מאחת הישיבות במונית, הוא המליץ לי: 'תמיד תזכור שהכי חשוב זה להיות בנאדם, ולא משנה כמה כסף אתה שווה או מה התואר שלך'. הוא לימד אותי הצנע לכת, וזה מה שחשוב לי בחיים הציבוריים".
ועדיין אני שואל, למה אתה בכולנו ולא בליכוד?
"כי לכולנו יש מקום חשוב מאוד בפוליטיקה הישראלית. הצלחנו לשים על סדר היום סוגיות כלכליות וחברתיות בצורה שלא טופלה עד היום. לו כחלון היה נשאר בליכוד, הוא היה במקרה הטוב שר רווחה ולא שר האוצר. יש עדיין מקום למפלגת כולנו בציבוריות הישראלית. בתחום הפוליטי כבר ברור שההסתברות להסדר מדיני עם הפלסטינים אינה גבוהה. מה שבאמת חשוב הוא הטיפול בנושאי החברה והכלכלה שבהם ניתן להשפיע. זה לא קורה מספיק, כי מערכת הבחירות צינית. בשבועיים האחרונים מתעסקים בטלפון של גנץ ובצוללות של ביבי ולא בחיים עצמם".
כולנו מתרסקת בסקרים, ויש סיכוי שאפילו לא תעברו את אחוז החסימה. איפה התקלה? האם הציבור כפוי טובה או שנעשו טעויות?
"כולנו תהיה הפתעה הבחירות. בסקרים מדובר על 4־5 מנדטים, אבל בשטח התחושות מצוינות. אני מזמין אותך לכל כנס שתבחר להתרשם בעצמך. אני נמצא בשטח ולא מכיר שום מפלגה שמצליחה כל כך למלא אולמות. עומדים מאחורינו 20 ראשי ערים ומועצות ו־100 חברי מועצה שפועלים מהשטח. אני מצפה שביום פקודה הבוחרים יזכרו מי פעל עבורם ואיך בזכות מחיר למשתכן הגיעו לדירה. הציבור אינו כפוי טובה, אבל אולי יש שחושבים שמה שעשינו הוא מובן מאליו. טעויות? אף אחד לא חף מטעויות. אולי נעשו טעויות, אבל אני אופטימי. מי שלא עושה לא טועה. אבל חייבים להסתכל על התמונה הכוללת, והיא מצוינת".
האם אתה מתוסכל מכך שביבי לא נותן לכם קרדיט על ההישגים?
"כשאני רואה סרטונים מהממשלה האחרונה, אני שמח לגלות מחדש את האמרה שלהצלחה יש אבות רבים. אבל כולם יודעים שמי שהוביל את המדיניות הכלכלית היא מפלגת כולנו של שר האוצר כחלון, ואני כשר הכלכלה. אני מודה שאנחנו חייבים לשפר את ההסברה לציבור. כשדיברתי במפגש פעילים וציינתי את ההישגים, הופתעתי שהם אינם מכירים מספיק את הנתונים. העיסוק האובססיבי בנושאים שאינם חשובים לחיי היומיום של הציבור פוגע בנו".
מה תרצה להיות בקדנציה הבאה?
"מוניתי כשר הכלכלה והתעשייה באמצע הקדנציה. למדתי שזה תפקיד נחשק על ידי שר המדע אופיר אקוניס וגם על ידי אבי ניסנקורן, והייתי רוצה להמשיך בו כדי שתהיה רציפות וליהנות מהפירות בהמשך בזכות הפעולות שכבר עשינו".