גול עצמי מרהיב: כחול לבן תשלם מחיר כבד על הזמנת עודה לנאום

בארצות הברית מונות הקהילות האוונגליסטיות השונות כ־80 מיליון בני אדם. רובם תומכי ישראל נלהבים. הם מבקרים בארץ, תורמים ביד רחבה למדינת ישראל ומפעילים לטובתנו את השדולות הפוליטיות שלהם בוושינגטון. תלי תלים של ביקורת שופכים חוגי השמאל בארץ על הימין, ובייחוד על אותם מאנשי הציונות הדתית המשתפים פעולה עם האוונגליסטים תומכי ישראל. לצנינים בעיניהם, כי הם מאמינים בזכותו של עם ישראל ליישב את כל ארץ ישראל ותומכים בהתנחלויות ביהודה ובשומרון.

מתנגדי האוונגליסטים מהשמאל הישראלי, רובם חילונים גמורים, מתרצים את התנגדותם בנימוקים תיאולוגיים: הם מסבירים לנו כי כל כוונתם של האוונגליסטים הללו היא לנצר במהרה בימינו את כל היהודים, כי הם מאמינים ששיבתו של ישו לעולמנו תלויה בשיבת עם ישראל לארצו, התחזקותו ובניינו, ויש בהם גם המייחלים לבניין בית המקדש כחותם לגאולת ישראל. ולפיכך הם מחויבים לחיזוקו של עם ישראל בארצו רק כשלב בדרך למטרתם הסופית. והשמאלנים החילונים שלנו כמובן מודאגים מאוד מהעניין הזה. והם מזכירים לנו כי “נקיי הדעת” בירושלים היו מקפידים לדעת מי חותם עמם על שטר, עם מי הם נכנסים בסעודה.
 

רבות ממדינות אירופה תומכות ברעיון “שתי המדינות” והקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67’. רק מעטות מתנגדות לרעיון הזה, ואלו הן בעיקר מדינות הגוש הסובייטי לשעבר. מדינות כמו פולין ורומניה והונגריה הן מהבודדות שאינן מצביעות כגוש אחד בעד כל החלטה פרו־ערבית במוסדות האו”ם ובמוסדות האיחוד האירופי. תמיכתן זו בישראל היא לצנינים בעיני השמאל הישראלי, שרק לפני שנים אחדות חזה “צונאמי” של בידוד מדיני וחרם עולמי עלינו.

סתם לצאת נגד מדינות תומכות ישראל - לא פשוט, ולפיכך הם נתלים בהתנגדות שלהם למפלגות הימין השולטות במדינות אלו, והם מטיחים ביקורת בישראל על שהיא משתפת פעולה עם “משטרים לאומניים”, שלא לומר פשיסטיים וניאו־נאציים ממש. להבנת השמאל הישראלי, התנגדות מפלגות הימין באירופה לגל ההגירה המוסלמי השוטף את אירופה אינה אלא ביטוי לגזענות עמוקה, וגם האנטישמיות הסמויה שלהן עתידה בהכרח להתפרץ בקרוב. ולפיכך הם תובעים כי ישראל לא תעמיק את הקשרים עם מדינות אירופה שבהן שולטות מפלגות ימין. ושבים ומזכירים לנו את “נקיי הדעת” שבירושלים שהיו מקפידים לברר היטב מי הם שותפיהם.

 

אבל כשעולה הצורך להתגבר על רצון העם כפי שהתבטא בבחירות האחרונות - ומסתמנת אפשרות לארגן מחאה רחבה נגד “האיום על הדמוקרטיה” - נעלם “ניקיון הדעת”. נשכח הלקח החשוב הזה. “נקיי הדעת” של השמאל הישראלי חדלו לבדוק מי הם שותפיהם. כתף אל כתף, בחזית רחבה, התייצבו במוצאי השבת האחרונה גנץ ולפיד ויעלון וגבאי - עם איימן עודה.
 

יחד עם אחמד טיבי, עודה הוא יו”ר סיעת חד”ש־תע”ל. בכנסת הקודמת עמד בראש הרשימה המשותפת שכללה את בל”ד, עם חנין זועבי ובאסל גטאס. מי שאמר: “ערביי ישראל הם חלק חי ופעיל באומה הערבית וזהותם הלאומית יציבה יותר ממדינת ישראל ומהעם היהודי" ו"אם יש סתירה בין זהות ואזרחות, אנו בעד הזהות”. הוא וחבריו פועלים להפיכת ישראל ממדינה יהודית דמוקרטית למדינת כל לאומיה, והענקת שוויון מלא, לא רק שוויון אזרחי אלא גם שוויון לאומי - לערביי ישראל.

ועם אויב מוצהר זה של הציונות ומדינת ישראל משתפים פעולה גנץ, לפיד, יעלון וגבאי. רק שני “נקיי דעת” נמצאו בסדום זו: צביקה האוזר ויועז הנדל. הם הבינו כי המטרה (הפלת נתניהו) אינה מקדשת את כל האמצעים, בוודאי לא שיתוף פעולה עם אויבי ישראל מבית. כל השאר מוכנים לכאורה, כדי להגן על “דמותה הדמוקרטית” של ישראל, לשתף פעולה עם מי ששולל את “דמותה היהודית”. הם לא באו להפגנה.
 

כשהזמינו ראשי כחול לבן את איימן עודה להשתתף בהפגנתם, הם הבקיעו גול עצמי מרהיב. יש בהם שמאלנים מובהקים ששמחו למהלך הזה כיוון שהם באמת מעדיפים את חד”ש ותע”ל על פני הליכוד או איחוד מפלגות הימין. אבל חלק חשוב מתומכיהם יודע היטב מי הם איימן עודה ואחמד טיבי והם סולדים משיתוף פעולה עמם. ודאי וודאי שצעד כזה מנוגד להשקפת עולמו של יעלון. ואם בוגי עוד היה מוכן להקריב את עקרונותיו והצליח לבלוע את הצפרדע הזאת - אותם שניים־שלושה מנדטים של “ימין רך” שבהם זכו בבחירות האחרונות מקרב אלו שקצו בשלטון נתניהו - אבדו להם בהפגנה ההיא. אם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה ונלך שוב לבחירות, החיבוק עם איימן עודה יעלה להם ביוקר.