רק לעתים נדירות מזדמן לנו להציץ אל עולמם ואל אופן התנהלותם של שופטי בית המשפט העליון בכל מה שהוא מעבר לפסקי הדין שלהם. מה שראינו בתקופה האחרונה, שבה נחשפנו אל המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט חנן מלצר, היה מדאיג למדי.
לפני כשבועיים, וזה דווקא כן היה בין כותלי בית המשפט, הציג המשנה לנשיאה תפיסת עולם מנותקת של מי שחופש הביטוי זר לו לחלוטין. זה קרה כשבמהלך דיון בעתירה של מי שביקשו לעלות להר הבית ביום ירושלים נזף מלצר בפרקליטם של העותרים על שהתראיין ברדיו, ואף הבהיר לו שהראיון הזה לבדו היה יכול לשמש בסיס להחלטה לדחות את עתירתו.
יותר מחודש קודם לכן חזינו כולנו בפארסה שהוביל מלצר בהיותו יו"ר ועדת הבחירות: יומיים אחרי פרסום "תחקיר הבוטים" ב"ידיעות אחרונות" כינס השופט את הוועדה, הושיב מולו צייצני טוויטר והחל לחקור אותם על אודות הציוצים שלהם, באירוע שנראה כלקוח ממדינות רחוקות בתקופות רחוקות. למלצר, היה אפשר לראות בנקל, אין מושג ירוק מה עושים שם ברשתות החברתיות ואיך הן פועלות.
זמן קצר אחרי הדיון ההוא בוועדת הבחירות התראיין השופט ל"מקור ראשון" וסיפר לשירית אביטן־כהן ולנטעאל בנדל מה הביא אותו לכלל הבנה שיש מי שמפעיל את צייצני הטוויטר שאותם חקר בוועדה. מלצר סיפר על אדם שנחקר אצלו בוועדה אחרי שצייץ בטוויטר נגד הגוש החוסם שמתכננים להקים נגד הליכוד: "שאלתי אותו 'מה זה גוש חוסם?', והוא אמר 'אני לא יודע'. שאלתי 'אז מניין הגעת לכתוב על כך?', והוא ענה 'וואלה, מישהו אמר לי, עזוב אותך'. כלומר מישהו הכתיב לו את ההודעה הזו. ואז שאלתי אם המישהו הזה שילם לו, והוא אמר 'אפשר לקבל כסף, אבל אני לא קיבלתי'".
שלשום פניתי למלצר, סיפרתי לו שצפיתי בכל הדיון שנערך אצלו, וששום שיח שדומה לזה שהוא תיאר בראיון לא התקיים במציאות. מלצר בחר שלא להשיב לי. אבל זה לא הכל. ממש כמו בראיון ל"מקור ראשון", כך גם בהחלטה שפרסם בזמנו, המשנה לנשיאת העליון קבע כי אותו עד שהעיד לפניו, יצחק חדאד שמו, מי שהוצג כראש הרשת הליכודית בטוויטר, אמר לו שהוא לא יודע מה זה גוש חוסם. מלצר נשען על עובדה זו כדי להסביר שאם האיש צייץ נגד גוש חוסם אף שאין לו מושג מהו אותו גוש חוסם, זו ההוכחה שמישהו הכתיב לו את הציוץ. אלא מה? מלצר הגה ממוחו הקודח את הסיפור הזה. גם בראיון לעיתון וגם בהחלטה השיפוטית.
אותו חדאד, תלמיד כולל מאשדוד, לא אמר שהוא לא יודע מה זה גוש חוסם, אלא דווקא הסביר: "גוש חוסם במובן של ימין ושמאל נניח, למי שיש יותר בצד שלו, מעל 60 ומשהו, מי שיכול להרכיב". זה אולי לא הניסוח המופיע בספרי הפקולטה למדעי המדינה, אבל מי ששמע את העד מסביר כך מהו גוש חוסם, וכותב בעקבות זה בהחלטה שיפוטית שהעד "לא ידע להסביר מהו גוש חוסם", ומסביר ל"מקור ראשון": "שאלתי אותו 'מה זה גוש חוסם?', והוא אמר 'אני לא יודע'", לא ממש אומר את האמת.
185 קולות נוספים
זה כמה שבועות מתנהל בפרופיל נמוך מאבק שיכריע אם הליכוד יקבל את המנדט ה־36 שלו על חשבון המנדט השמיני של יהדות התורה, אם לאו. מלצר, שבע מרורים מהתפקיד שלו בוועדת הבחירות, היה אמור למלא במאבק הזה תפקיד כמעט פסיבי, שכן התיק נמצא עכשיו על שולחנו של בית המשפט המחוזי ולא של הוועדה שלו. אלא שמעקב אחרי הסיפור הזה מגלה התנהלות מעוררת סימני שאלה של מלצר, העושה ככל יכולתו כדי להקשות על אנשי הליכוד לקבל משחק משפטי הוגן. יובהר, השאלה אם בכנסת ה־21, המסיימת את ימיה, יכהנו עמית הלוי מהליכוד או יצחק פינדרוס מיהדות התורה, איננה חשובה. השאלה החשובה היא מה הפרשה מלמדת על האיש מס' 2 בבית המשפט העליון.
עם פרסום תוצאות הבחירות מצאו עצמן יהדות התורה והליכוד נלחמות על המנדט האחרון בהפרש קולות קטנטן. לליכוד היה הסכם עודפים עם איחוד מפלגות הימין. ליהדות התורה היה הסכם עודפים עם ש"ס. חישוב הקולות, לפי חוק בדר־עופר, לימד שכדי לקבל מנדט נוסף צריכים בליכוד 180 קולות נוספים, שייתוספו להם או לאיחוד מפלגות הימין, או לחלופין להפחית 71 קולות מיהדות התורה או ש"ס.
עמית הלוי, מקום 36 ברשימת הליכוד, עבר על התוצאות, תחקר חברי ועדות קלפי והגיש לוועדת הבחירות רשימה של קלפיות שבכולן היה נראה כי איכשהו, במהלך ההקלדה או העתקת התוצאות, נשמטו קולות של הליכוד או של איחוד מפלגות הימין, שכאמור בשל הסכם העודפים אמורים להיכנס לאותו מאגר קולות. אנשי המקצוע בוועדת הבחירות עשו מאמצים לבדוק במהירות את נכונות הטענות, מתוך ידיעה שלכל מי שמבקש לערער לבית המשפט על התוצאות מוקצבים בדיוק 14 יום לטובת העניין.
בזו אחר זו קיבל הלוי הודעות מהיועץ המשפטי של הוועדה על עוד ועוד קלפיות שהוועדה אישרה כי אומנם נפלה טעות בספירתן. בוועדה הסבירו להלוי שאין טעם שיערער על קלפיות שהוועדה לא אישרה לו רשמית כי נפלה בהן טעות, וכך הוא אכן עשה.
רבע שעה לפני המועד האחרון הצליח הלוי לחצות את קו 180 הקולות, ובאמצעות עו"ד שמחה רוטמן הגיש למחוזי ערעור בחירות, ובו פירוט 185 קולות של מצביעים שהצביעו לטובת הליכוד או איחוד מפלגות הימין אולם מסיבות כאלה או אחרות נשמטו קולותיהם בחישוב, וכן קול אחד שנרשם בטעות לזכות יהדות התורה. שלוש קלפיות מתל אביב, קלפי מחולון, קלפי מיבנה, קלפי מפתח תקווה, קלפי מהכפר ניין ועוד. פעמיים נרשמו קולות של איחוד הימין בטעות על שם מפלגת האזרחים הוותיקים; פעם אחת על מפלגתו של אורן חזן. במקרים אחרים זכו מפלגות אחרות ליהנות מהשגגה.
נוכח האישור שהיה לו מוועדת הבחירות באשר לכל הקולות שפירט בערעורו, היה הלוי משוכנע שסיכוייו להיכנס לכנסת גדולים. הוא גם הקפיד להבהיר לבית המשפט המחוזי שיש בידו מידע על עוד קלפיות שבהן חשד לטעויות שטרם נבדקו, כאלה שיגדילו עוד יותר את הפער לטובתו, אלא שאותן לא צירף לערעור משתי סיבות. האחת, משום שסד הזמנים להגשת ערעור היה קצר ביותר; השנייה, משום שכאמור בוועדת הבחירות הנחו אותו שלא לכלול בערעור קלפיות שהוועדה לא הספיקה לערוך בעניינן בדיקה חוזרת ולקבוע שנפלה בהן טעות.
הראשון שערער
השופט אהרן פרקש, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קיבל לטיפולו את הערעור של הלוי. עוד לפני שקבע הרכב שידון בו, ביקש מהשופט מלצר להגיש בתוך עשרה ימים תגובה מקדמית לערעור. מלצר, חשוב להבין, לא היה אמור למלא בהליך הזה את תפקיד השופט, וגם לא לקבוע אם לקבל את הערעור או לא. את זה אמורים לקבוע שלושת שופטי המחוזי שימונו לדון בתיק.
מלצר נתבקש על ידי השופט פרקש להתייחס בעיקר לטענה של הלוי בערעור, שלפיה ועדת הבחירות בראשותו אומנם אישרה להלוי שאותם 185 קולות אבודים אכן נמצאו על ידי הלוי. לכאורה, עניין פשוט. אלא שכאן החליט מלצר להתחיל לערום על הלוי ועל הליכוד קשיים. הדבר האחרון שמלצר היה צריך עכשיו, עם תום מערכת בחירות שבה ספג ביקורת קשה על כל צעד ושעל, היה שיתגלה שספירת הקולות הייתה שגויה, ושאת המנדטים צריך לחלק אחרת.
זה התחיל בהחלטה נדיבה של מלצר לאפשר ליהדות התורה לעיין בפרוטוקולים של קלפיות רבות, כאלה שעליהן כלל לא ערער עמית הלוי, כדי שיוכלו גם הם להציג לבית המשפט קולות שלטענתם נגזלו מהם. כשהלוי הודיע שהוא מתכוון לבקש לעיין בעוד קלפיות, התחילו הבעיות. "לכאורה, מעמדו של מי שכבר הגיש ערעור בחירות, והיה עליו למצות ראיותיו וטענותיו עד ועם הגשת הערעור, או שהוא אינו צפוי להיפגע במישרין מערעור הבחירות - שונה ממעמדו של מי שמתגונן מפני קבלת ערעור כאמור", קבע מלצר.
הלוי לא הבין למה מלצר לא יאפשר לו מה שהוא מאפשר ליהדות התורה. הרי אם הדיון מתמקד רק בקלפיות שעליהן ערער הלוי, זה עניין אחד. אבל אם יהדות התורה מקבלת הזדמנות לחטט עכשיו בעשרות קלפיות חדשות נוספות, למה לא תינתן להלוי ההזדמנות הזו להרחיב גם הוא את החיפושים? הלוי הסביר שלא יכול להיות שמלצר יקשור כעת את ידיו, רק משום שהוא היה הראשון שערער.
ראשית, טען, הבהרתי כבר במועד הגשת הערעור שיש לי עוד רשימת קלפיות חשודות. שנית, בוועדה של מלצר אמרו לי שלא להגיש עוד קלפיות לבדיקה, משום שאין להם יכולת לבדוק יותר. שלישית, טען, בוועדה של מלצר אמרו לי שלא לערער על קלפיות שהוועדה לא אישרה לי שהן אכן מוטעות. רביעית, את כל זה הייתי חייב לעשות בסד זמנים לוחץ, כפי שמחייב החוק, ואילו יהדות התורה מקבלת עכשיו את כל הזמן שבעולם. זו הייתה החלטה שערורייתית שהפכה את המאבק לבלתי שוויוני, כשצד אחד מקבל סיוע מהשופט בעוד ידיו של הצד השני קשורות.
אבל זה לא נגמר כאן. לכולם היה ברור שערעורי בחירות הן עניין שיש לסיים את הטיפול בו במהירות. גם משום שמספר המנדטים שמקבלת כל מפלגה יכול להשפיע על כוחה במו"מ הקואליציוני, גם משום שאין שום סיבה שהכנסת תתחיל לעבוד בהרכב מסוים, וחודשים ארוכים אחר כך, אחרי שכבר תתקבלנה החלטות ויונחו על שולחנה חוקים, יתברר שצריך לגרוע מנדט ממפלגה אחת ולהוסיפו לאחרת.
אבל מלצר החליט עכשיו לשחק על זמן. הוא המתין עד ליום האחרון שבו היה אמור להגיש את תגובתו לבית המשפט המחוזי, וכשזה הגיע הודיע שהוא צריך ארכה של שבועיים וחצי נוספים. למה? בעיקר, הסביר מלצר, משום שנתתי בימים האחרונים זכות עיון בפרוטוקולים למפלגות נוספות, וטוב יהיה אם נמתין לקבל את ממצאי הבדיקות שלהן כדי לתת לבית המשפט תמונת מצב מלאה. לעניין הזה עוד נחזור.
בינתיים, מלצר - שכאמור לא היה אמור להיות צד בהליך הזה אלא להתמקד בתשובה על השאלה אם המסד העובדתי שהציג הלוי נכון או לא - החליט להיכנס למאבק אישי מול מועמד הליכוד. באותה בקשת דחייה ששלח לשופט פרקש, זרק מלצר הערה עוקצנית בכיוונו של הלוי. על הדרך, אחרי שבחר שלא להשיב על השאלה אם אומנם נמצאו בוועדה עוד 185 קולות שיכולים לסייע להלוי, הוא מצא לנכון לספר לשופט שבערעור של הלוי התגלו "מספר אי־דיוקים וחוסרים עובדתיים".
הלוי, סיפר מלצר, לא טרח לספר לבית המשפט שבשתיים מהקלפיות שאותן ביקש מהוועדה לבדוק, נתגלו אי־התאמות הפועלות נגדו. בקלפי אחת שנבדקה נמצא שצריך להוריד קול אחד לליכוד. בקלפי אחרת צריך להוסיף שלושה קולות לש"ס וליהדות התורה. בשביל הלוי זה היה יותר מדי. גם משום שהמידע שהיה לו על הקלפיות הללו לימד אחרת, וגם משום שהמידע שבחר השופט מלצר עצמו להסתיר מבית המשפט היה משמעותי הרבה יותר.
סיפורה של קלפי בעכו
נחזור טיפה אחורה. ב־11 באפריל, יומיים בלבד אחרי הבחירות, פנה עו"ד אלי שמואליאן, בא כוח איחוד מפלגות הימין, אל השופט מלצר במכתב דחוף תחת הכותרת "טעויות בספירה". שמואליאן הציג שמונה קלפיות שבהן, ככל הנראה בעקבות טעויות הקלדה, נגרעו קולות ממפלגתו. אחת הקלפיות שפורטה במכתב הייתה קלפי מספר 49 בעכו. "באתר הוועדה מופיעים 0 קולות למרשתי", כתב. "המשקיף מטעם מרשתי אומר כי בפרוטוקול ועדת הקלפי צוינו 93 קולות למרשתי". מלצר, מוזר ככל שזה יישמע, אפילו לא טרח להשיב. חשוב להבין שכאשר לליכוד חסרים 180 קולות למנדט נוסף, סיפורה של הקלפי הזו בעכו הופך למשמעותי מאוד.
ב־8 במאי - בעקבות בקשת יהדות התורה לעיין בפרוטוקולים, ובעקבות התנגדות אנשי איחוד מפלגות הימין שהזכירו למלצר שמוזר שליהדות התורה הוא נענה במהירות כזו בעוד לפנייה שלהם מלפני חודש אין הוא טורח לענות - השיב מלצר בהחלטה שיפוטית מסודרת. מלצר הודה כי אכן "סמוך לאחר הבחירות" ביקשה מפלגת איחוד הימין לבדוק את התוצאות בכמה קלפיות, "וכפי שנמסר לי, בקשתה נבחנה במסגרת הבדיקות שערכה ועדת הבחירות המרכזית לכל הסיעות שפנו באותו הזמן, כאשר בחלק מהמקרים נמצא כי יש לקבל את ההשגות... (ובחלק אחר מהן לא נמצאו פגמים בתוצאות שנרשמו), אך בכל המקרים פניות אלו נבחנו כדבעי...". במילים אחרות, בדקנו כמו שצריך, תיקנו מה שהיה טעון תיקון, ואם התוצאות בקלפי בעכו לא תוקנו - כנראה הכל שם היה בסדר.
לפני כמה שבועות עלה יאיר קראוס, עיתונאי "מקור ראשון", על הסיפור הזה בעכו, והחל לבדוק אותו. בין השאר, הוא שוחח עם חבר ועדת קלפי שהעיד כי בקלפי הזו אומנם נספרו 93 קולות לאיחוד הימין. קראוס פנה לוועדת הבחירות של מלצר וביקש לדעת מה קרה עם הקלפי הזו ועם התלונה שהוגשה בעניינה על ידי איחוד הימין - וכאן נפתח סלט של גרסאות סותרות.
תחילה נמסר לו שבוועדה אין מכירים שום תלונה שכזו. זו הייתה תגובה מעט מוזרה נוכח העובדה ששבוע קודם לכן הרגיע מלצר את אנשי איחוד הימין שתלונתם נבחנה "כדבעי". כשקראוס שלח לאנשיו של מלצר את עותק התלונה שקיבל מלצר עצמו יומיים אחרי הבחירות, מיהרו בוועדה לרקום גרסה חדשה. דווקא כן בדקנו את הקלפי הזו שנית, טענו עכשיו, והכל בה בסדר. או במילותיה של הוועדה: "מובהר כי בעת זו, התוצאות כפי שהוקלדו למחשב ומפורסמות באתר הוועדה תואמות את התוצאות הרשומות בפרוטוקול ועדת הקלפי".
קראוס ידע שאין סיכוי שהתשובה של הוועדה נכונה, משום שגם עיוור שהיה מעיין בפרוטוקול היה מבין שמשהו שם עקום. בפרוטוקול אפשר לראות כיצד סיכמו חברי הוועדה את מספר המצביעים הכשרים, וציינו "490". בדף אחר, כשמילאו את מספר הקולות שקיבלה כל מפלגה, נשמטו משום מה קולות איחוד הימין, מה שהביא את סכום הקולות ל־397 בלבד. מה עשו? מישהו סימן איקס על ה־"490" וכתב במקומו "397". האם יכול להיות שבבדיקה של ועדת הבחירות מישהו לא ראה את זה? לא סביר.
כך או אחרת, בסופו של דבר הכירו בוועדת הבחירות בטעות - וזה, כאמור, רק אחרי ששחררו סדרה של גרסאות סותרות. למה הסיפור הזה חשוב כל כך? גם משום שלכמות קולות כזו יש פוטנציאל להעניק לליכוד מנדט נוסף. אבל לא רק בגלל זה. זוכרים את הנזיפה של מלצר וטענתו כי עמית הלוי לא סיפר לבית המשפט כל מה שהוא יודע? ובכן, מתברר שבמועד שבו מסר מלצר את תשובתו זו לבית המשפט המחוזי, בוועדה שלו כבר ידעו שהקלפיות השגויות שעליהן ערער הלוי הן רק חלק מהסיפור, ושהקלפי מעכו על 93 הקולות שלה לוקחת את הלוי אל מחוזות ה־270 קולות שצריכים להיתוסף לטובתו, הרבה מעבר למה שהוא צריך כדי לקבל עוד מנדט.
מלצר, לפחות עד כה, לא טרח לעדכן בזה את בית המשפט. באופן תמוה למדי, כאילו מדובר בסודות הגרעין, הוא גם סירב אתמול לבקשתי לאשר מה עלה בבדיקת הקלפי בעכו.
דחייה ועוד דחייה
בינתיים, במקום להגיב למחוזי כמבוקש ולאפשר לו לנהל את התיק, מלצר מתאמץ ככל יכולתו להותיר את התיק וגם את ההכרעה בידיו. כך, לדוגמה, משאִפשר לאיחוד הימין לעיין בפרוטוקולים - אחרי שאלה הראו לו שהוא התעלם מהבקשה שהפנו אליו מיד אחרי הבחירות - החל מלצר, באופן מוזר למדי, לערום עליהם קשיים.
בעוד הוא נענה בחיוב לשתי בקשות עיון רחבות מטעם יהדות התורה, המתייחסות למספר רב של קלפיות, ובעוד הוא מאפשר להם, במענה לבקשה שלישית מידם, לעיין גם בחומר הרגיש - קרי בפתקים עצמם - החליט מלצר להציב לאיחוד הימין גבולות. סמוך למועד שבו ביקשו ביהדות התורה לעיין בעוד פרוטוקולים, הגישו גם באיחוד הימין בקשה זהה. יהדות התורה קיבלה אור ירוק. מאיחוד הימין דרש מלצר לנמק לו, לגבי כל קלפי וקלפי, מדוע הם מבקשים לעיין בה רק כעת, אילו ליקויים הם חושדים שיש בקלפי, ואילו ראיות יש להם בעניין הליקויים הללו.
ערימת המכשולים הזו סותרת את "כללי הבחירות לכנסת (עיון בחומרים) התשע"ח־2018", הקובעים כי בדיקת גיליונות ההצבעה אינה דורשת שום הסברים ונימוקים מהסוג שמבקש עכשיו מלצר. הכללים הללו חוברו, אגב, על ידי המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר בכבודו ובעצמו, ואמורים להיות מחייבים על פי חוק הבחירות.
רק כדי להשלים את התמונה, אתמול הודיע מלצר שוב לבית המשפט שהוא מבקש לדחות את הגשת תגובתו עד לאמצע השבוע הבא. יש לו זמן.
תגובת ועדת הבחירות: "ערעורו של עמית הלוי תלוי ועומד בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, ומשכך תיכלל תגובת הוועדה במסגרת תשובתה לבית המשפט. עם זאת, יש לדחות את האמור והנטען בפנייה על כל חלקיה. החלטות יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית בנושא העיון בחומרי הבחירות מעוגנות בדין ובפסיקה, והתבססו על עקרונות של שקיפות ושוויון כלפי כל הצדדים".