שידורי מורשת: בכל פעם שאני משוכנע שאין יותר לאן לרדת וזוהי התחתית הסופית של החבית, מתברר לי ששוב טעיתי. גם בעידן הנוכחי, שמעמיד בצל את פולחני האישיות של הדיקטטורים הסובייטים טרם נפילת מסך הברזל, קשה היה להאמין שאיפשהו קיים נומך כזה, שיש איזושהי מדרגה שהצליחה לחפור את עצמה לשפל הזה.
 
אני מתכוון לסצינה הטלוויזיונית המחליאה שבה נראים שני בלוני הליום מלאים מעצמם להתפקע, ה"ה שמעון ריקלין וינון מגל, מסובים באולפן ערוץ 20 ומתאוננים בחמיצות על סיקור לווייתה של נחמה ריבלין ז"ל. מאחוריהם, בשידור חי, התקיימה הלוויה עצמה. זה לא הפריע לג'נטלמנים המכובדים לשבת שם דקות ארוכות ולבסס את התזה מעוררת הקבס שלהם. "מאיפה זה בא, פתאום, כל פרץ האהבה הזו, האישה הזו, אני יחסית בן אדם מעודכן", התלונן מגל, "אני לא מבין את זה, תסביר לי אתה", פנה לריקלין, "היא לא קשורה בכלום לחיי האומה בישראל".
 
ריקלין הוא, כידוע, מרכז הסברה של איש אחד. אז הוא הסביר. ברגע האמת שלפו השניים את ה"אקדח המעשן" שהכינו מבעוד מועד, בעבודת תחקיר סיזיפית: גלופה של העמוד הראשון מגיליון "ידיעות אחרונות" למחרת מותו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. הנה, נופפו תאומי הגועל, תראו איך "ידיעות אחרונות" מדווח על מותו של ראש ממשלה - ראש ממשלה! - ותשוו לפולחן סביב ריבלין. "אני רואה אנשים בטוויטר כותבים", הוסיף ריקלין, או שמא היה זה מגל, "הי, זה כל כך עצוב, אנחנו שבורים... תגידו, מה אתם מבלבלים את המוח?! ומדברים על הזוגיות... הרי אתם בכלל לא הכרתם אותה! אתם לא יודעים מי היא בכלל!!! פשוט טירוף מוחלט".

אכן, טירוף. מזל שיש לנו את שני אלה, שיקרעו את מסיכת האבל מעל פרצופה של האומה. האמת היא שלא האמנתי שהדבר הזה שודר. לערוץ הנ"ל אין צופים, מישהו העלה את הקטע הזה בטוויטר, ובהתחלה חשבתי שמדובר בפרודיה. שמו המקורי של ערוץ 20 הוא "ערוץ המורשת". כן, זוהי מורשת התקופה.
 
שני העיתונאים החוקרים המשיכו, ללא מורא וללא משוא פנים: "תאגיד השידור!", התפלצו, "הרי הוא משדר את מעבר הקהל על פני הארון משעה 2 בצהריים! וערוצים 12 ו־13 לא מפגרים הרבה מאחור! הם משדרים משעה 3!!!". מתברר שסיקור לוויית נחמה ריבלין עקף בסיבוב את הגרעין האיראני ברשימת האיומים האסטרטגיים על האומה. אני מקווה שמנהל האולפן שלהם הרחיק לפני תחילת השידור עצמים חדים מהאולפן, פן יתפוצץ אחד המגישים בשידור חי ונפיחתו תחריד את האזור כולו.
 
את הפאנץ' ליין שמר מגל לסוף: "מה אתם רוצים להגיד", נאם האורקל, "ששרה לא ככה? כל הכבוד, אז שרה לא ככה, הבנו. רוצים להכניס לביבי? כל הכבוד". זו אינה טעות. זה נאמר בשידור. על פי התזה הזו, החגיגה התקשורתית סביב מותה של ריבלין נועדה למטרה אחת בלבד: לגרום עוגמת נפש לזוג המלכותי באמת. מזל שהשידור נגמר מתישהו. בקצב הזה הם עוד היו עולים על המזימה שלפיה הנשיא הרג את רעייתו כדי לצער את רעיית ראש הממשלה ובעלה...

הטור המלא של בן כספית במעריב סופהשבוע.