התחקיר של רביב דרוקר בתוכנית "המקור" על נמרוד ברנע, מעין קורבן גברי של קמפיין MeToo#, עשה גל קטן בתקשורת ונסחף חזרה אל הים במהרה. ככה זה בימים אלה - בין השפע הבלתי נדלה של הסיפורים על שרה נתניהו לבין חניכת רמת טראמפ, לפעמים קשה להבין איך נקבע סדר היום בישראל. ועדיין, למרות שמדובר בגל קטן בים, שווה להתעכב עליו. 


1. כי שווה לרפרש את ההגדרה שלנו ל״אומץ״. במסגרת קמפיין MeToo#, מקובל לומר על כל מי שמעזה לשחזר מקרה לא נעים שהיה לה עם גבר - שהיא אמיצה וגיבורה. אבל לפעמים האומץ האמיתי הוא דווקא לא להיסחף עם הקמפיין. הבחורה שהחלה את מחול השדים סביב נמרוד ברנע הבינה בשלב כלשהו שנסחפה. כשהחליטה לחזור בה, לא רק שהייתה צריכה להתעמת עם עורכות הדין שייצגו אותה, אלא עם כל הרשת החברתית שגעשה מפמיניסטיות זועמות. לא פשוט.

2.כי גם האומץ העיתונאי דורש הגדרה מחדש בהתאם לזמנים. כאיש מקצוע שצמא להערכה, לדעת מראש שתחקיר יביא עליך לא מעט בוז מהקולגות, זה לא קל. על כך צריך להוריד בפני דרוקר את הכובע, בדיוק כפי שצריך היה להוריד את הכובע בפני אילנה דיין בזמנו, כשחשפה את מקרה עזרא נאווי וחטפה ביקורת נוקבת מרוב עיתונאי השמאל (אגב, גם מדרוקר עצמו). כמה עיתונאים מסוגלים להתעלות מעל המחנה הפוליטי? נראה שנכון להיום, אומץ עיתונאי הוא גם להיות מסוגל לצאת נגד הקליקה שלך.


3.כי צריך להיזהר עם טהרנות. אי אפשר לכנות אדם ״עבריין מין״ בקלות כזאת. נקווה שחברות כנסת כמו תמר זנדברג ומיכל רוזין צפו בעצמן בתחקיר והובכו. הן מיהרו לתייג את התביעה של ברנע נגד אחת המתלוננות כ״חרפה״ ו״השתקה״, ולאחר מכן הכחישו שאמרו כך, למרות שקולן אומר את המילים בהקלטות. המסקנה היא שגם אם אתה צודק בשאיפה האלטרואיסטית שלך, לפעמים אתה כל כך נוקשה עם רף הכללים שאתה קובע עבור אחרים, שאין לך ברירה אלא לנהוג כך כשזה מגיע לחצרך ולגלות על בשרך שזה בלתי אפשרי.

4.כי MeToo# עשתה מהלך מבורך של מודעות, אבל מי שאינו חש שום אמביוולנטיות לגבי הקלות שבה מתנפלים על אדם במשפט שדה לפני שדברים מתבררים עד הסוף, הוא לא באמת ערכי. לא כל מטרה היא מקודשת ברמה שמצדיקה עיוורון לכל סוג של דורסנות. כפי שאמרה עו"ד אורית קמיר. MeToo# נלחמת על זכויות של נשים, אבל זכויות אדם מכבדות כל אדם באשר הוא. יש מכלול. ייתכן שהקמפיין צריך להרגיע מעט את השעטה ולחשוב לאן לקחת את המאבק שהשיג מודעות עולמית. איך מיישמים כללים שאינם דורסניים? זה זמן טוב לדייק את השלב הבא.

5.כי לכולנו יש נטייה להיסחף עם הקמפיין. לשבת מאחורי המקלדת, להצטרף להוקעות בלשון חדה ולהרגיש כאילו אנחנו ערכיים וטובי לב. זה לא תמיד כך. אולי הגיע הזמן להודות שהרשתות החברתיות קצת חירפנו את כולנו. ברנע עצמו היה חלק ממרצ הלוחמנית, וברגע אחד, הקמפיינים שהיה חלק מהם במשך שנים התהפכו וכוונו נגדו. זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, לא רק לו.