על רקע הוועידה בבחריין מצא לנכון השגריר האמריקאי לדבר שוב על הזכות של ישראל להחיל את הריבונות שלה ביהודה ושומרון. החזרה על רעיון הריבונות מצד דיוויד פרידמן, לאחר שגם ג'ייסון גרינבלט תמך בעמדה זו לפני כשבוע, מלמדת שמדובר במדיניות של הממשל האמריקאי. לא גחמה ולא פליטת פה. כלומר, הזדמנות היסטורית למדינת היהודים לבצע צעדים שהמתנו להם יותר מאלפיים שנה. הזדמנות שניתן היה להניח שממשלת הימין החזק תמהר לנצלה. אבל, כידוע, בנימין נתניהו עסוק בעניינים אחרים. לא רק שריבונות ביו"ש אינה מתיישבת עם ניסיונות הפיתוי כלפי מפלגת הגנרלים מהשמאל החלש, אלא שביו"ש ניכרת מגמה הפוכה: מגמה של כרסום בריבונות ובאחיזה הישראלית.
גם לו הייתה כוונה מעשית להרים את הכפפה שזרקו אנשיו של דונלד טראמפ, חשוב להזהיר מפני החלת הריבונות רק על שטחי היישובים. מדובר בחרב פיפיות, מכיוון שסיפוח היישובים היהודיים הקיימים בעוד יתרת השטח מועברת לפלסטינים הם לא פחות מאסון. היקף היישובים היהודיים מונה לא יותר מאחוזים בודדים של יו"ש. שטחי C - שעל פי אוסלו הם בשליטת ישראל - הם מרבית יהודה ושומרון. אם תוחל ריבונות ישראל על ההתנחלויות בלבד ותוקם ישות פלסטינית עצמאית, אפשר יהיה להתחיל לארוז. היישובים יישארו איים מבודדים ונצורים בתוך אוקיינוס ערבי עוין וינשרו לבסוף. העובדה שמדובר בשטח ריבוני של ישראל לא תועיל במאום. ריבונות צריך להחיל לבסוף על כל שטחי C.
והנה, האינדיקציות שקיבלנו השבוע לגבי התכנונים של צוות טראמפ מחזקות את הדאגה. ג'ארד קושנר הכריז באופן רשמי על פרויקטים שארה"ב רוצה לממן ולבצע במסגרת "תוכנית המאה". בין היתר מעבר יבשתי בתוך הקו הירוק בין שתי הישויות הפלסטיניות של עזה ויו"ש. מדובר בתכנון הרה אסון, שהיווה חלק מהחזיונות המסוכנים ביותר של אוסלו. הרעיון מתבסס על ההנחה שקיימת מדינה פלסטינית ביו"ש, לצד זו של עזה. בד בבד הוא מחייב להפקיע שטחים אדירים של תושבי מדינת ישראל בין עזה למערב הר חברון, כדי שיתאפשר אותו "מעבר יבשתי".
המעבר הזה ייצר סיכונים ביטחוניים לאין שיעור. בין היתר הוא יאפשר להעביר מחבלים, אמצעי לחימה וכסף לטרור ללא הפרעה בין שתי הישויות העוינות. הוא גם עלול לייצר טרור בפני עצמו. במקביל דיבר קושנר על עוד מיזמים בתוך "השטח הפלסטיני". ומהו השטח הזה בטרמינולוגיה הפלסטינית אם לא בעיקרו שטחי C. אלו שבלעדיהם לא ניתן להבטיח את קיומה וביטחונה של מדינת ישראל.
אז איפה ממשלת ישראל והקואליציה של הימין החזק, שישמיעו את קולן ויביעו הסתייגות? אף מילה לא נשמעה מחצרות הליכוד, גם לא מהבית היהודי.
בכל מקרה, אף על פי שבכירים בליכוד הביעו בשבועות האחרונים תמיכה נלהבת בהחלת הריבונות בעקבות ההתבטאויות של השגריר פרידמן, לא ננקפה אצבע מעשית. נתניהו לא עושה ולא מתכוון לעשות, למרות התוויית הכיוון מוושינגטון, למרות ההבטחות שלו עצמו במסע הבחירות האחרון. נתניהו מאפשר דינמיקה הפוכה כיום ביו"ש, דינמיקה של כרסום בהתיישבות במקום החלת הריבונות.
השבוע סיירתי בדרום הר חברון, בין היתר באזור התעשייה "מיתרים", שם שוכנת המועצה האזורית הר חברון. מדובר במתחם גדול, שגבולותיו סומנו לפני עשרות שנים על ידי גורמי המדינה כשטחי מדינה המכונים "קו כחול". מדהים שדווקא תחת נתניהו, בשנים האחרונות פתחו גורמי המדינה מחדש את הגדרת הקו הכחול והחלו לטעון שחלק ניכר מהמתחם הזה אינו בבעלות ממשלתית. כתוצאה מכך לא ניתן לבנות ולפתח בו דבר, הכל משותק. מפעלים שתוכנן שייבנו, מבני ציבור, חיים שלמים נעצרו. אותה תופעה ניכרת במקומות רבים אחרים ביו"ש - גורמי המדינה רודפים וחונקים את ההתיישבות.
הטיעון המשפטי שעולה כדי לתמוך בכרסום המכוון הזה ביישובים פשוט אינו חוקי, והוא סותר סעיף מפורש בחוק שחל ביו"ש, שעניינו הגנה על עסקאות שעורכת המדינה בתום לב. אבל נתניהו לא מושיע בדרום הר חברון ולא בשום מקום אחר. הוא מאפשר למשפטנים ולפקידים עוינים לחנוק ולהסיג לאחור את מפעל ההתיישבות כולו.
אותה מגמה ניכרת בכל הנוגע לבנייה הערבית הנרחבת שנערכת במימון אירופי על קרקעות מדינה ביו"ש ועל גבולות היישובים היהודיים. הכל במטרה לתפוס את שטחי C ולסגור על ההתיישבות היהודית. לפני כחודשיים אישר בג"ץ את חוקיות הצו, שהוצא דווקא בימי אביגדור ליברמן כשר ביטחון, שמאפשר להרוס בנייה בלתי חוקית טרייה ביו"ש. אלא שהממשלה של נתניהו לא מפעילה את הצו נגד אלפי בתים בלתי חוקיים חדשים שבונים ערבים בקרקעות מדינה ועל גדרות היישובים. נתניהו לא חולם על החלת הריבונות, כי הוא מאפשר לערבים להשתלט על יו"ש.
החוב של ספרד
ברובע היהודי העתיק של קורדובה, בחבל אנדלוסיה שבספרד, עדיין נקרא רחוב צר ומעוקל בשם "ג'ודאוס", רחוב היהודים. אי־שם בטבורו תוכלו למצוא שרידים של בית כנסת יהודי מהמאה ה־14, משלהי תור הזהב של יהודי ספרד. בית הכנסת חולל והיה לבית מלאכה במשך מאות בשנים אחרי שגורשו היהודים. בין הסמטאות תמצאו גם פסל של הרמב"ם וכיכר על שם יהודה הלוי, שניטעו רק בדור האחרון. אבל אנדרטה לזכר מאות אלפי יהודי ספרד שנרדפו, נטבחו, עונו וגם גורשו, לא תמצאו שם. גם לא שלט ובו הבעת סליחה מהיהודים, מי שבמשך כ־500 שנה מילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה הספרדית ונגרם להם עוול כל כך חמור.
ברובע היהודי העתיק של סביליה, שנותר כפי שהיה בעת שנרצחו, גורשו, או נאנסו היהודים להמיר דתם לנצרות, לא תמצאו יהודי. לא כיכר, לא פסל, אפילו לא שלט קטנטן. רק בכתובים מהדהד סיפור על סמטת סוסנה, שושנה, בת למשפחה יהודית אנוסה שהתאהבה בבחור נוצרי וסיפרה לו על המנהגים היהודיים שהשתמרו במשפחתה. על פי הסיפור, האהוב הלשין לאינקוויזיציה וכל משפחתה של שושנה הועלתה על המוקד. היא עצמה פרשה למנזר והורתה בצוואתה לתלות את גופתה מול בית המשפחה, לדיראון עולם.
בגרנדה לא תמצאו גם רובע יהודי. הוא נהרס בכוונה על ידי הכוחות הקתוליים של פרדיננד ואיזבלה, בעת שנכבשה העיר ב־1492 מידי המוסלמים כאשר הוצא צו לגירוש כל יהודי ספרד מהממלכה.
את העדויות הללו תוכלו למצוא בספרי היסטוריה ומדריכי הטיולים, אבל אין להן הד בספרד הרשמית. אין גם זכר לאחריות האומה לפוגרומים ולמעשי טבח שביצעו הספרדים ביהודים, למשל בסביליה ובקורדובה, קודם לגירושם הסופי.
בניגוד למדינות אחרות בעולם שבהם רדפו, רצחו וגירשו יהודים - בראשן גרמניה - ממשלת ספרד לא מצאה לנכון מעולם להתנצל בפני העם היהודי. יד ושם, אנדרטה, הבעת סימפטיה, הצחקתם אותם. הם יעדיפו להוציא אל מחוץ לחוק את שעשועי רצח הפרים היקרים להם כל כך לפני שיעלו על דעתם שיש להם חוב מוסרי לעם היהודי.
לעומת זאת, ממשלת ספרד לדורותיה יודעת להטיף לנו מוסר ולהתנשא עלינו ולעמוד באופן שיטתי לצד הטרור והכזב הפלסטיני. מוסר הפוך בנוסח ספרדי.