הפרסומת של חוה אלברשטיין לחברת יס בטח אמורה ללמד אותנו משהו כחברה. הרי לא בכל יום חוה אלברשטיין עושה פרסומת. בעצם באף יום היא לא עושה. אני זוכר את הדבר הזה שלמדנו כחברה, גם כשמתי כספי הלך לשפוט ב"בית ספר למוזיקה" וגם כשרמי פורטיס התיישב על כיסא השופט ב"אקס פקטור". הוויתור על הפרסטיז', על מעמד־העל שיש לך בתרבות הישראלית וירידה לעם לצורך גריפת ג'ובות - מתקבל בדעות חלוקות. אבל חוה לא לקחה רק את המותג "חוה אלברשטיין" לפרסומת.
הפרסומת היא חידוש לשיר "לונדון" שכתב חנוך לוין, אגב השקת הטריפל של יס, באיחור ניכר מהמתחרה הוט. מעולם חנוך לוין לא דמיין שימצא עצמו באותו משפט עם המילים "טריפל", "יס" ו"הוט". אך הנה, גם זה קרה. מפלוציקה וכלמנסע לא התקבלה תגובה.
בסרטון, לאחר שאלברשטיין נוחתת בלונדון, היא מתקשרת לארץ לברר מה התחדש מאז שעזבה, ונדהמת לגלות שבאיחור של כמה שנים גם חברת יס מציעה טריפל. היא מכריזה בדרמטיות קומית שהיא חוזרת לארץ. היו לה אשליות בקשר ללונדון, לונדון ממש לא חיכתה לה והיא הייתה שם לבד. חוה אלברשטיין שרה שכשהטריפל יותר חזק, יש בו יותר סרטים וגם אנשים יותר מרוצים. בדירתה בארץ כבר מחכה לה הזמר והרקדן סטפן, שמפזם את המחירון ה"נוח" של יס.
שווה להתעכב רגע על השניים: סטפן והצגת התשלום ליס כמחיר "נוח". ובאמת, כל מה שסטפן מציג בשירה ובריקוד נראה יותר נוח ואפשרי מאשר באמת, במציאות. נראה שהפרסומת אפקטיבית ומגייסת את כוחות השוק החל מחנוך לוין ועד סטפן דרך חוה אלברשטיין.
הנה, לראשונה, המשך הפרסומת, בצורת מחזה שיעלה בקרוב, ושמו "יס לי אשליות", מאת חנוך לוין.
פנים. יום. סלון דירה בתל אביב.
חוה אלברשטיין וסטפן יושבים על ספה, צופים בטלוויזיה של יס.
חוה: אתה נהנה?
סטפן: לא.
חוה: מה לא?
סטפן: לא נהנה.
חוה: למה לא?
סטפן: כי לא.
חוה: אתה לא נהנה משום דבר.
סטפן: מה את רוצה מהחיים שלי?
חוה: שתגיד שאתה נהנה מהטריפל של יס ב–199 שקלים לחודש.
סטפן: לא נהנה. לא נהנה מהטלוויזיה. לא נהנה מהמחיר. את מתנהגת כאילו יש לך מונופול על ההנאות.
חוה: אבל זו טלוויזיה מצוינת, יש סרטים מצוינים. חזרתי מלונדון בשבילה.
סטפן: זו טלוויזיה גרועה. וגם כשהיו סרטים טובים, הם היו גרועים.
חוה: אז תתקשר להתנתק מהם.
סטפן: אין לי חשק.
חוה: למה אין לך חשק?
סטפן: כי צריך להתחנן בפניהם שינתקו, אז אין חשק.
חוה: אבל זה רק טלפון קצר.
סטפן: נכון, אבל אין חשק.
חוה: אז תתקשר מחר.
סטפן: גם מחר לא יהיה חשק.
חוה: ולנטפליקס יש לך חשק?
סטפן: מה את מכניסה נטפליקס עכשיו, את משווה בין נוחות הגלישה, הגלילה, החיפוש והצפייה בנטפליקס לסרבול, האטיות והרישול של הממירים של יס והוט?
חוה: לא משווה.
סטפן: כן משווה. ועוד איך משווה.
חוה: אז תתקשר לנתק.
סטפן: לא מתקשר. אין לי חשק. אבל כן, אם כבר למות כמו כלבה, אז עדיף למות עם הממשק של נטפליקס.
חוה: אבל המחירים של יס יותר נוחים.
סטפן: נוחים, מה זה נוחים? למי הם נוחים? הם לא נמוכים, לא שווים, הם לא ברצפה, לא מחירי שוק, לא מחירים הוגנים, לא מחירים מיוחדים, אז מה זה נוחים?
חוה: לפחות תגיד מה אתה חושב על התוכניות בטלוויזיה.
סטפן: מה יש לחשוב? טלוויזיה. רק עכשיו אני מסיים אכזבה אחת, וכבר קוראים לי להתחיל אכזבה אחרת.
חוה: אבל את התוכנית הקודמת אהבת!
סטפן: לא אהבתי. התרגלתי. הנחמה היחידה היא שכשאנחנו יושבים פה וסובלים מהטלוויזיה והמחירים, אי־שם, יש מישהו שנהנה.
חוה: נהנה כי יש לו נטפליקס.
סטפן: תכף תגידי שגם סגרת קמפיין לנטפליקס.
חוה: כבר עליתי על מסלול ההתבזות, אמשיך בו עד תום.