בעוד נתניהו הנוקם מתמקד ביוצאי בריה"מ, ליברמן מתמתג מחדש ודוהר קדימה

הקרע העמוק בין ליברמן לבנימין נתניהו הוא דרמטי ומבטא שנים של חוסר אמון, של מחלוקות שנדחפו אל מתחת לרדאר הציבורי ואפילו מחלוקות הנובעות בין "אליטות חדשות" (ליברמן) ל"אליטות ישנות" (נתניהו). ליברמן מבין היטב את המשחק הפוליטי ואת תחושת הציבור וסדר היום. הקמפיין שלו הוא נגד קואליציית נתניהו ונגד נתניהו, ולא נגד הסיעות החרדיות.
 

אקבע כאן בזהירות כי היחסים בין ליברמן לאריה דרעי חזקים יותר מאשר יחסי נתניהו ודרעי, ואני מעריך שאם ייווצר צורך שליברמן יישב עם החרדים והם איתו סביב אותו שולחן ממשלה, לא תהיה בעיה. ליברמן מבין היטב שעל מצחו של נתניהו ישנה מדבקה וירטואלית עם תאריך תפוגה. במעשיו, בפועלו ובקריאתו לכינון ממשלת אחדות לאומית לאחר הבחירות, הוא מבטא את תחושתו ורצונו של הרוב הכמעט מוחלט של שרי הליכוד, שעדיין חוששים לפתוח פה נגד ראש הממשלה. 
 

ליברמן הוא הסיפור החם, כי הוא מכיר היטב ומקרוב את נתניהו, את מערכת השיקולים, החרדות והחששות, את היתרונות ואת החסרונות של נתניהו. הוא יודע בדיוק היכן וכיצד להוציא אותו משיווי משקל. הוא יודע כי הוא רוצה להיות חלק מירושת נתניהו לכשתחולק.
 

שמעתי השבוע את דברי נתניהו בכנס פורשי ישראל ביתנו שעברו לליכוד. כשהוא אמר שבמשך עשר שנים ליברמן לא עשה כלום בעניין קליטת העלייה והפנסיות לעולים, הייתי נבוך. ייתכן שליברמן עשה וייתכן שלא עשה, אבל נתניהו היה כאן ראש הממשלה, והוא הנושא באחריות הכוללת. ובינתיים נתניהו בונה לליברמן את הקמפיין באופן לא רצוני ומבלי שירגיש, בעוד את הקמפיין לברק הוא בונה לדעתי בכוונת מכוון כדי לפגוע בעקיפין בכחול לבן.
 

בעוד נתניהו מתמקד בקהל העולים מחבר המדינות ("מוצר" מתכלה והולך ככל שהעלייה נטמעת בישראליות), מתמקד ליברמן ביכולת לשאוב 3־4 מנדטים מיש עתיד וכחול לבן, ועוד 2־3 מנדטים שיתקשו לעבור מכולנו של כחלון לליכוד. הוא מציע סדר יום פנימי, חברתי וחילוני ובונה באופן עקיף מנהרה לתוך לשכת נתניהו - בשלב הראשון אולי עבור בני גנץ או גדעון סער או ישראל כץ (לבד או ברוטציה) ובשלב השני אישית עבורו. כי מי שיהיה כאן שר חוץ ושר ביטחון וחבר קבינט בכיר, יכול להיות גם ראש ממשלה. כי אמריקה האמיתית זה כאן, וכדבריו של ליברמן, "הכל גן עדן".

רמיזות ממחלקת הקמפיינים השחורים

אני חושב שאני מכיר את אהוד ברק לא רע בכלל, לאורך הרבה שנים ובחלק מהן מקרוב. אפשר לומר עליו ועל אישיותו ומעשיו הרבה דברים רעים, ואני גם קצת כועס עליו מ"פרשת הרפז" וכו'. יחד עם זאת, אני חייב לומר ביושר שאינני מאמין לרמיזות שלפיהן ברק נטל חלק במסיבות הוללות עם נערות בביתו של ג'פרי אפשטיין, ואני דווקא מאמין לגרסתו שלו.
 

ברק, שתמיד חתר לחזור לזירה הפוליטית, היה אכן לא זהיר ולא שקול כשחבר לשותפות עסקית עם עבריין מין מורשע. הוא שגה בכך שלא עשה גילוי נאות מיד עם פרוץ הפרשה וטעה שוב כאשר לא הודיע על פירוק מיידי של השותפות הזו, יהא המחיר אשר יהא. הודעתו כי הורה לעורכי דינו "לשקול ולבדוק" איננה במשקל הערכי הראוי ממי שמבקש את אמון הציבור. כך גם באירוע כספי המחקר בקרן וקסנר. 
 

הסיפור עם הנערות בביתו של אפשטיין נראה ונשמע לי הזוי, ושייך למחלקת הקמפיינים השחורים והמיותרים שהועלו בחלקם על גנץ וכעת על ברק.

הצליחה להטביע חותם

את סגן שלי יחימוביץ' פגשתי לראשונה במחצית השנייה של שנות ה־70, בשלהי כהונתה כשלישת טייסת תעופה בבסיס חיל האוויר בבקעת הירח (זכר בסיס לברכה). אחר כך עבדנו יחד במערכת "על המשמר", כשהייתה "כתבתנו בדרום", עד שעברה לקול ישראל ואחר כך לגלי צה"ל.
 

בפעילותה הפוליטית מלאת האנרגיה ותחושת השליחות הציבורית, לא תמיד הסכמתי איתה - עם הרוב דווקא כן - אבל אי אפשר היה שלא להתפעל מעוצמת הפעילות ומהנכונות להילחם בתוך השוחות בכנסת ובזירה הציבורית, אל מול גורמים רבי כוח והשפעה על הכלכלה, אבל גם על הפוליטיקה והתקשורת.
 

יחימוביץ' המשיכה ושכללה מאוד את דרכן של אורה נמיר ז"ל, תמר גוז'נסקי ואחרים. היא יצרה בריתות אמת על בסיס תפיסת עולם סוציאליסטית עם ראשי ועדת הכספים החרדים ועם ח"כים חברתיים מכלל סיעות הבית, והצליחה להגיע למסה קריטית וחשובה של חקיקה מרכזית, וכל זאת מתוך האופוזיציה עם הקשיים האובייקטיביים הנלווים.
 

זכורה לי עדיין פגישה שהתקיימה בלשכתי בגלי צה"ל בינה לבין הרב רפאל הלפרין ז"ל. שניהם הסכימו על חשיבות שמירת השבת וצמצום פתיחת עסקים. הרב הלפרין מהזווית של ההלכה היהודית ויחימוביץ' מהזווית הסוציאליסטית־חברתית.
 

יחימוביץ' הצליחה להטביע חותם, לפרוץ דרכים ולנפץ מוסכמות, ומאות אלפי עובדים שהצביעו דווקא לליכוד ולמפלגות אחרות חבים לה תודה (למשל כל הקופאיות במדינה). לא כולם חייבים להסכים או להזדהות, אבל כן חייבים לומר תודה גדולה לשלי - ואני עושה זאת כאן גם בשמכם.

מי היה הרב ברוכים
 

אני מניח שרובכם לא שמעתם מעולם על חכם שמואל ברוכים, שהיה מראשי יהדות כורדיסטן הפרסית. הוא נפטר לפני 40 שנה בישראל וב־1 באוגוסט תערוך לו משפחתו אזכרה גדולה ומפגש להוקרת מורשתו במושב אורה בפרוזדור ירושלים.
 

הרב ברוכים חתר וחינך לעלייה לארץ ישראל. לאחר שעלה בעצמו ונמנה עם מייסדי שכונת זיכרון יוסף ליד שוק מחנה יהודה בירושלים, היה יוצא לחבל זאכו בכורדיסטן כדי להביא עוד ועוד עולים. הוא היה רב, מנהיג ציוני, שלחם על השפה העברית, פעיל עלייה שייסד גם את ועד העדה הכורדית, שהפך עם השנים להתאחדות העדה הכורדית. ב־1969 הוענק לו אות יקיר ירושלים, ורחוב בעיר נקרא על שמו. 
 

בתו רוחמה, בני משפחתו והתאחדות דוברי הארמית חברו יחד כדי לערוך ערב לזכרו, ובזכות אירוע זה אני משתף אתכם, כדי שתכירו גם אתם יהודי יקר ורב־זכויות שהטביע חותם על ישראל ותפוצותיה.

טיול השורשים שלנו

כשאתם קוראים את השורות הללו, אני נמצא ב"טיול שורשים" בוורשה עם אמי ושני אחי, רונן ועופר. זה נכון שאנחנו מדמשק, אבל אמא שלי - ששמעה בקאנטרי ובקופת חולים שכולם נוסעים עם הילדים ל"טיול שורשים" - לא מוכנה לוותר ולסבול מכך שאנחנו מעדות המזרח.

לפני חודשיים לקחנו את אמא לנופש ביוון, זה היה 30 שנה אחרי הביקור האחרון שלה בחו"ל. כשראיתי את זיו פניה ואושרה הגדול קבעתי מיד "טיול שורשים" משפחתי לפולין, בתקווה שיום אחד נוכל לעשות אחד אמיתי בשכונת היהודים בדמשק. 

שבת שלום.