משהו: אנחנו הורגים איראנים, אמר צחי הנגבי,
איפה הצדק?
לבנו יוצא לאהוד ברק התמים. הוא מנסה למצוא צדק בעיתונות העולם, אבל עיתונות העולם נשלטת על ידי נתניהו. כמו שזיהה גם בני גנץ, הרי עיתוי הפרסום ב"דיילי מייל" איננו מקרי ולא נעשה על ידי רוח הקודש. רק אדם נאיבי יחשוב שידיעה עיתונאית המשחקת לידי ביבי איננה פרשה שראוי לחקור לעומק. כולל נסיעות לאי הנערות של אפשטיין לבדיקה מקרוב של הממצאות.
מה יהיה עכשיו על אהוד ברק? הוא, שמאמין עדיין בצדק, שלח מכתב לעיתון ובו דרישה להסיר את הכתבה ואת התמונות. במכתב ציינו עורכי הדין במפורש שמדובר בכתבה הנבזית שכותרתה: “בלעדי. הפוליטיקאי הישראלי הנשוי אהוד ברק נראה מכסה את פניו כשהוא נכנס לביתו הניו יורקי של ג'פרי אפשטיין בעת שלהקה של יפהפיות צעירות נצפו גם הן נכנסות לתוך הבית - למרות טענותיו שהוא מעולם לא התרועע עם הפדופיל ועם נערותיו". ניסוח נורא, אבל האם ברק באמת סבור שהוא יכול לגרום ל"דיילי מייל" להסיר את הכתבה? אולי ביבי יכול, הוא לא. אין שוויון בעולם.
אני מניח שכאשר המכתב הגיע לעיתון, קראו שם את הדרישה של ברק להסיר את התמונות והכתבה, והעורך הראשי שאל: הוא צירף איזה פתק מביבי? הפכו את המכתב, חיפשו במעטפה, אין פתק מביבי. פלא שהתשובה הייתה סירוב? זה עולם אכזר לאנשים תמימים שמחפשים צדק.
נפל עלינו תיק
אדם ששמו עצמי חשב לקנות מתנה לילד ועוד אחת לילדה. הלימודים בבית הספר קרבים, ומה טוב מאשר לקנות ילקוט. אותו עצמי קיבל בתוך עיתון סופהשבוע קטלוג של חברת מוצרי כתיבה. מבט אחד הספיק כדי שיבין עד כמה מורכבת המשימה לקנות תיק לבית ספר.
היו שם תיק עם תמונה של מסי, של ספיידרמן, של הלו קיטי, של הולק וחבריו, של מיני מאוס, של חד קרן, של הנסיכה אלזה ועוד דמויות מצוירות או מצולמות שהוא לא הכיר. היו תיקים שכולם כתובת אחת גדולה של שם החברה המייצרת אותם. מה זה, שאל עצמי את עצמו, מה פתאום אקנה שלט פרסומת על הגב? אני אהפוך את הילדים לפרזנטורים? בר רפאלי ואסי עזר מקבלים על זה כסף. אפילו חוה אלברשטיין.
היו תיקים עם דוגמאות, והיו תיקים בצבע אחד שנראו קודרים לעומת העושר העיצובי בשאר התיקים. היו תיקים עם צבעי הסוואה כה מוצלחים, שהם הדאיגו אותו שמא יעלימו את הילד. היו תיקים עם נמר בעל ניבים חדים, או דינוזאורים עם שיניים מדאיגות לא פחות. על אחד התיקים היה דגל בריטניה. הוא חיפש תיק עם דגל ישראל, ולו מטושטש, ולא היה. עכשיו הוא תפס שאין כלל בנמצא תיק עם אות עברית עליו. יש אפילו תיק שבולטות ממנו אוזניים של חתול, או נושרות מצדיו אוזניים של ארנב, אבל בלי עברית.
בחנויות הוא גילה לבסוף תיק עם מכבי תל אביב, “מכבי" כתוב שם בגדול - באנגלית! אבל אהה, היה שם בקטן גם סמל של מכבי, ובו משולבות בתחכום אותיות עבריות. בסוף עצמי מצא תיק ועליו כתוב בעברית: כפולה. עם תמונות נועה קירל, מתוך סדרת הטלוויזיה הזו. איש לא פילל שנועה קירל תהיה הנחמה היחידה לעמנו בנושא העברית בשנת הלימודים תש"ף.
עצמי איבד ביטחון. אם יקנה תיק עם אלזה, יגידו לו: זה תינוקי; אם יקנה תיק עם מסי, יגידו לו: הילד לא ילך עם זה, בכיתה מעריצים שחקן כדורגל אחר, ומסי הוא אויבו בנפש. פעם היה פשוט. לילדים היה תיק עור עם כתפיות. מסוג אחד, בדוגמה אחת, עם שני אבזמים ובמגוון צבעים בתנאי שהם חום בהיר.
שתית? מה שלומך?
שונא אלכוהול. שונא שדוחפים לי צ׳ייסרים במסיבות. שונא שכרות. שונא גם קנאביס. שונא תלות מכל סוג שהוא. אני לא שוכח כרזה אמריקאית שבה רואים ילד שחור ובידו שקית קטנה של סם, והכתובת אומרת: החבילה הקטנה הזו יכולה להחזיר את העבדות.
שונא את כל מערפלי החושים הממכרים האלה. הורסי החברה, המשפחה, האדם. גורמי התאונות בכבישים. מי צריך את זה? בחיים שלי לא השתכרתי אפילו פעם אחת, גם לא כשהייתי במסיבות עם בני גילי לפני הצבא, בעת הצבא, אחרי הצבא. בשביל מה? אני לא צריך אלכוהול כדי להשתחרר, אני משוחרר מדי אפילו ככה. את התענוגות שלי אני רוצה לחוות בחושים מלאים, אחרת - מה חוויתי?
אנשים שההכרה שלהם לא בשליטתם נראים לי אומללים, ובהרבה מדי מקרים הם אכן כאלה כאשר הם הופכים למכורים לאלכוהול, לסמים והלאה. אני גם לא סובל את הטעם. הוא נורא. מדוע אשתה מרצוני הטוב נוזלים שטעמם גורם לאימפולס של יריקתם מהפה? אפילו בירה אני שותה רק בגלל הפרסומות. אני לא עומד בפרסומות עם הציורים היפים של כוס בירה קרה אשר טיפה זולגת על הדופן שלה, אבל בכל פעם מחדש, אחרי הלגימה הראשונה אני אומר: טפו, מר.
לכן אני מתעצבן כשאני שומע על צעירים שהשתכרו באיה נאפה בקפריסין או במועדון בתל אביב. האלכוהול, מסתבר, לא גורם להם (ולהן) להיות מאושרים. רק להסתבך בדברים איומים. לא לגעת.
פינת השלולית
הנסיכה יצאה לחו"ל. גם שם יש שלוליות וגם בהן קרפדים. גם בהם מסתתרים נסיכים שכושפו על ידי מכשפות איומות עד הרגע שבו נשיקה של נסיכה תחזיר אותם להיות נסיכים.
היא עמדה מול השלוליות האלה ובעיניה שאלה: האם נשיקה בשלוליות רחוקות כל כך עלולה לגרום לכישוף נורא עוד יותר, שבגללו הנסיכה תיעלם בהן ולא תשוב לארמון?