38 שנים אחרי השמדת הכור - הפרסומים טוענים שישראל שבה לפעול בעיראק

מי שביצע את התקיפות האחרונות נגד בסיסים איראניים בעיראק פעל בחתימה נמוכה מאוד. בין היתר לא היו שום מטוסי קרב בשמיים במהלך התקיפות ולא נעשה בתקיפות האלה שום שימוש במשהו שניתן לקשור אותו לישראל. אם אכן הרחיבה ישראל את גבולות המערכה נגד איראן אל מחוץ לסוריה, אפשר להניח שהיא רותמת למאמץ הזה את כל זרועותיה.
 

בחודשים האחרונים הרחיקו האיראנים את פעילות הברחת הנשק שלהם מנמל התעופה הבינלאומי של דמשק. תקיפות חוזרות ונשנות של חיל האוויר עליו הבהירו לסורים שלא יהיה ניתן להפעילו גם כנמל תעופה וגם כנתיב הברחות. האיראנים נאלצו לצאת ונפרסו בבסיסי חיל האוויר הסורי המרוחקים יותר - בחמה, חלב, חומס, קואיריס וב־T4 - אבל גם שם, על פי הפרסומים, תקפה אותם ישראל. לכן פנו אל הנתיב היבשתי. 
 

עם שליטה מלאה של אסד במעבר הגבול אל־בוכמאל בין עיראק לסוריה נפתחה לאיראן הדרך להעביר משלוחים במשאיות דרך עיראק לסוריה, ומשם גם ללבנון. למרות הצהרותיו של שגרירנו באו"ם דני דנון - איראן עדיין אינה משתמשת בנתיב הימי אל נמל ביירות, אף שגם זה עוד יגיע. אם נישען על הפרסומים בעולם הערבי, נראה שישראל החליטה שלא להמתין עד שמשלוחי הנשק יגיעו לסוריה, אלא לסכלם עוד בתחילת הדרך.
 

אם נכונים הפרסומים, תקיפה מהאוויר בעיראק היא עניין מורכב. גם אם אינה מבוצעת על ידי חיל האוויר, צריך לתאם אותה עם האמריקאים, שעדיין נוכחים שם. צריך גם לנהל אותה בלי ליצור עוינות מיותרת אצל העיראקים. אף שאיראן פיתחה יכולת השפעה משמעותית על הפוליטיקה העיראקית, לישראל אין עניין להפוך את העיראקים לאויבים, שכן כיום אין לנו שום סכסוך איתם.
 

עם זאת, ישראל לא תאפשר לעיראק לשמש נתיב הברחות וגם לא טריטוריה להצבת טילים העלולים לאיים עלינו. למורת רוחם של האיראנים, עיראק הרשמית נמנעת עד כה מלהאשים את ישראל בתקיפות. גם חברי פרלמנט עיראקים תהו מדוע ממשלתם שותקת נוכח התקיפות המיוחסות לישראל. אבל ראש הממשלה עאדל עבד אל־מהדי, שהבטיח כי עיראק לא תשמש כן שיגור לטילים איראניים, שומר על דממה. מעניין כי גם איראן אינה מתייחסת רשמית לתקיפות, אולי כי גם לה יש מה להסתיר. 

 

בימי הדמדומים האלה - שבין הנטישה האמריקאית של הסכם הגרעין לבין חידוש אפשרי של המשא ומתן על הסכם גרעין חדש - איראן מקפידה על מדיניות מחושבת בכל החזיתות. היא עצרה לעת עתה את ההתקפות הפיראטיות שלה על ספינות, היא נמנעת מלהגיב על תקיפות ישראליות, ואת החריגות שלה מהסכם הגרעין היא עושה בצעדים מדודים. 
 

העולם כולו מתרכז במדידת גובה הערימה של האורניום המועשר שאיראן צוברת, אבל כדאי לשים לב גם לפעולות התשתית שהיא מבצעת. לאט־לאט היא מבצרת וממגנת את מתקן ההעשרה שלה בנתנז, כדי להפוך אותו לחסין יותר לתקיפה אווירית. היא מתקינה מערכות חשמל, מים ומיזוג עצמאיות לכל מתקני הגרעין שלה, כך שיוכלו לתפקד גם אם יותקפו התשתיות הלאומיות שלה. 
 

בישראל יש מי שעדיין חולמים שהמשבר הזה יסתיים בתקיפה אמריקאית על איראן, אבל הרציונליים יותר מבינים שבמקרה הטוב הוא יסתיים בהסכם גרעין חדש. נכון להיום, ועל אף חיזוריו החמים של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, איראן עדיין אינה בשלה לחזור למשא ומתן. ישראל חייבת להיערך למקרה הרע שבו איראן נוטשת לחלוטין את הסכם הגרעין, פותחת בריצה לעבר הפצצה ואנחנו מוצאים את עצמנו לבד מולם, רק עם מילים חמות מנשיא ארה"ב.

לכן צה"ל ממשיך לחדד את האופציה הצבאית שלו מול איראן ולכן המוסד ממשיך לשמר יכולות הן מול הגרעין האיראני והן מול שאיפות ההתפשטות שלה. בשנים האחרונות חזר המוסד להיות ראש החץ שלנו מול איראן, וחשיפת ארכיון הגרעין הייתה רק קצה הקרחון של פעולותיו. 
 

אחרי קרוב לארבע שנים בתפקיד, קשה למצוא מישהו שיטיל ספק ביכולתו של ראש המוסד יוסי כהן להוביל את המאמץ הזה. גם מי שהחמיצו את פניהם בתגובה על מינויו מודים כיום שכהן מצעיד את המוסד להישגים פורצי דרך. בהיותו איש מבצעים בכל רמ"ח איבריו הוא הוכיח כבר מהרגע הראשון בתפקידו שלא בא לנוח. הוא הביא עמו לתפקיד גם יחסי אמון עם ראש הממשלה, שמעניק לו כר נרחב לפעולה, גם בסיכון גבוה. עד כה, למרבה המזל, ללא תקלות.
 

לא במקרה הזכיר אותו לאחרונה נתניהו כיורש אפשרי שלו. לא יהיה זה הימור פרוע להעריך שבעוד שנה, מי שיהיה אז ראש הממשלה יבקש מכהן להאריך את כהונתו מעבר לתקופת חמש השנים. "פעם בדור מגיע ראש מוסד שמוביל את הארגון למקום אחר", אמר לי איש מוסד ותיק, "בדור הזה כבר יש שניים".