בדרך לאחדות: הימין בקוטב הצפוני, השמאל בדרומי, ושניהם קפואים במקומם

לרגל תש”ף הבאה עלינו לטובה, כל אדם, שחור או לבן, ימין או שמאל, דתי או חילוני, מאחל לעצמו ולסביבתו הקרובה והרחוקה ולכל אדם באשר הוא אדם את הדברים המשותפים לכולם: שנת שקט ביטחוני, שנת צדק משפטי, שנה ללא שחיתות, שנה של צמצום פערים בכל התחומים וכו’. כל אותם דברים בסיסיים שעושים את ההבדל בין חברה מתוקנת לחברה מקולקלת.

הטרגדיה היא שדווקא באותם עניינים לגמרי לאומיים, אישיים וכלל־אנושיים, אין הסכמה לאומית פנים־ישראלית ברמה של ימין בקוטב הצפוני, שמאל בדרומי, ושניהם קפואים במקומם. איכשהו, גם טקסי הורדת גשם של ברכות “שנה טובה” וים של דמעות חרטה בימים נוראים - נשמעים ונראים אפעס, חלולים למדי. 
 

כמו תמיד, מתנהל בימים האלה מאמץ קולקטיבי כדי לשדר ולקלוט מסרים של אחדות. מדובר כמובן בנשף מסכות. רק לחשוב על פגישה אקראית שבה מירי רגב ותמר זנדברג חולפות זו על פני זו ומברכות כנהוג, כמצופה וכמנומס בברכת “שנה טובה”. ברור שכל אחת מהן מתכוונת לשנה טובה שאמורה להיות השנה הרעה של רעותה, שלא לומר חורשת רעתה. רק דבר אחד מאחד את כל הנהגות המפלגות בישראל: כמעט כולם נהנים לחזות בפרפורי ביבי, וגם זה משהו.
 

ב־1949 המדינה הייתה תינוק חלוש בקושי זוחל על ארבע, אבל זחל בכיוון אחד. העתיד היה מעורפל, אבל הרוח הייתה איתנה. הסכם שביתת נשק נחתם ברודוס עם ירדן, מצרים, סוריה ולבנון. האו”ם ארגן ועידה שתהפוך את ההסכמים להסכמי שלום, בן גוריון הכריז על ירושלים המחולקת כבירת ישראל, ארצות הברית ובריטניה הכירו בישראל, נערכו בחירות ראשונות לכנסת, וישראל התקבלה כחברה באו”ם.

לפני שבוע נאם שם שר החוץ ישראל כץ; גרסה דהויה של נתניהו לעניים. דובריו דאגו לכך שכולנו נדע מה אמר על איראן ועל עוצמתה של מדינת ישראל, ועל תוקפנותה (של איראן) שמסכנת את היציבות במזרח התיכון, ועל קשריה האמיצים של מדינת ישראל עם ארצות הברית והנשיא טראמפ, וכמובן לא נתיר לאיראן לפתח פצצה.

רק כדי להזכירנו: באותם ימים, לפני 70 שנה, שר החוץ של מדינת ישראל היה משה שרת. מפא”יניק שנאבק כל ימיו בכל תפקיד (כולל ראש ממשלה) על הבנה ישראלית־ערבית. שלט בערבית, באנגלית, בגרמנית ובטורקית ונאבק בכל גילוי של שפה זרה שנשזרה בעברית, שנאבקה על מיקומה בבליל השפות ששרר אז בארץ. גם הוא נאם באו”ם כשר החוץ של מדינת ישראל, וזה מה שאמר אז: “היום הזה מבטא את קוממיותנו השלמה בהיותו מתנופף בגאון כדגל ה־59 במעגל הגדול הזה, המסמל את אחדותה ואת מיטב שאיפותיה של האנושות כולה. מה גדול היום הזה! הנני תפילה כי נזכה להיות ראויים לכבוד המוחזר לנו, יאים לאחריות אשר מעמד חדש זה מטיל עלינו”. נביא הוא לא היה.