גננת, חיים על הקצה
יום אחד פרצו החוצה בבהלה יושבי בית קפה במרכז הארץ וברחו למרחק בטוח. מה קרה? הם שמעו שיחה בשולחן לידם, והבינו שיושבת שם גננת.
פרשנים מתריעים כי אין מספיק תשומת לב לבניית בתי כלא לגננות. רמת האכלוס בבתי הכלא הקיימים כעת לא תואמת את מספר הגננות. חברות הביטוח הודיעו שהן לא מוכנות עוד לבטח גננות, כי הן נחשבות לבעלות מקצוע שעוסקות בפעילות אקסטרים שמסכנת אותן בכל רגע. גננות נחשבת כיום כמקצוע בעל רמת הסיכון הכי גבוהה במשק, ומומחי בטיחות בעבודה של משרד העבודה טורחים על נוהלי עבודה שימנעו אסונות. בשלב זה ייאסר על גננות לעבוד ללא רתמה שתחבר אותן היטב לקיר, פן יתנגשו בטעות בילד.
עיתונות ושוחד
לראשונה בישראל עומד עורך עיתון יומי גדול למשפט על שוחד. נוני מוזס הוא לא העורך של העיתון שלי, "ידיעות אחרונות" גם לא יסקר אותי סיקור אוהד לעולם. בדוק ונוסה. אבל "ידיעות אחרונות" הוא עיתון כמו כל עיתון אחר, ובגלל הצלחתו בתפוצה, קצת יותר. ועל מה הוא עומד לדין? על הצעת סיקור הוגן לראש הממשלה.
אה, שמתם לב שכתבתי סיקור הוגן ולא סיקור אוהד? לא במקרה. ההאשמות נגד ביבי אומנם מדברות על סיקור אוהד, כאילו שסיקור אוהד הוא פשע, אבל בעצם כל מה שנתניהו ביקש זה סיקור הוגן. אף אחד לא ביקש מנוני או מוואלה לפרסם שקרים, רק את האמת. למעשה, את האמת העיתון חייב לפרסם ממילא. זה סיקור הוגן, ולא סיקור אוהד (שגם הוא איננו פסול, וקיים בלי הרף, אבל אם הוא אוהד את נתניהו, זה מוגדר כפשע על ידי הפרקליטות).
נוני מוזס הוא מו"ל של עיתון פרטי שאין שום חובה לקנות אותו ולקרוא אותו. אם הקוראים לא ירצו - לא יקנו. עכשיו הוא מואשם בתכנון פרסומים עיתונאיים שיהיו הוגנים יותר מאשר עוינים לראש הממשלה. הכל בתמורה לכך שביבי יפעל להקטנת ההפצה של עיתון אחר. גם הוא עסק פרטי. שום רכוש ממשלתי לא מעורב כאן. וממילא כל העסקה הייתה כוזבת.
אלא שלא זה העיקר בעיניי. העיקר הוא דבר מוזר, תמוה מכל: ההנחה של הפרקליטות שפרסום בעיתון בכלל משפיע על הבחירה של הבוחר, ולכן פרסום אוהד הוא שוחד.
הם חושבים שמועמדים, נתניהו או אחר, ייבחרו אם תהיה להם תמונת שער חובקים חתול. מצד שני, אם בעיתון ילעגו, למשל, לביקור שלהם בהודו, יצניעו את המידע החשוב הזה, וגרוע מכל - יפרסמו תמונות לא מחמיאות של האישה של ראש הממשלה בעת כינון יחסים עם המעצמה האדירה, הקוראים הטיפשים ישתכנעו מיד שמדובר במנהיג שהוא כישלון ואסון ולא יבחרו בו.
בטוח שזה ככה? לא. העיתונות יכולה להעניק סיקור אוהד אדיר למישהו, והבוחר שקרא בעיון יבחר דווקא באחר. זה קרה בלי סוף ועוד יקרה. לפעמים סיקור עוין דווקא מביא את הקורא להתקומם, לחשוב לבד, ולהצביע בעד המותקף. מצד שני, על פי מדד האהדה בעיתונות כולם צריכים להצביע מרצ, אבל בקלפי יוצאת ש"ס. הרבה דברים מוזרים יש בכתבי האישום האלה, והצגת סיקור עיתונאי כשוחד וכפשע תמוהה יותר מכל.
משיטוט בפייסבוק
ביום שישי ראיתי כמה מילים שנונות בפייסבוק. ביום ראשון בבוקר רציתי לחזור ולראות את המילים האלה. נכנסתי שוב לפייסבוק והתחלתי לגלול אחורה. אחרי שעה ויותר הותשתי. מדובר בשעה ושמונה דקות שיטוט, על פי מה ששעון האינטרנט עצמו הציג בפניי. לא זכרתי מי כתב את מה שחיפשתי, לכן הדרך ההגיונית להגיע אליו וכך למצוא הייתה חסומה בפניי. פשוט גללתי אחורה עוד ועוד.
שיטה אחרת למצוא משהו בפייסבוק נעלמת ממני. יכול להיות שאני עושה צחוק מעצמי עכשיו, וכל ילד מתחת לגיל 50 יודע איך. “מה הבעיה? לוחצים פה, פה ופה מבקשים זה, זה וזה". אני די בטוח שאין דרך כזו, ואם יש היא ידועה רק להאקרים במרתפים של שירותים חשאיים או בחדרי נוער של חנונים עמוקים.
בזמן אותו חיטוט בפוסטים (רשומות, צריך לומר) עצרתי על הרבה רשומות שנשלחו אליי על ידי חבריי לפייסבוק, ולא קראתי. הותרתי כל חבר/ה שלי מול השאלה: “למה הזבל הזה לא יכול לעשות לי לפחות לייק? לא ביקשתי שישתף, אבל האם זה יותר מדי לבקש תגובה קטנה?". סליחה. הוקצבו לי בקמצנות 120 שנה בלבד, והמתכנן לא הביא בחשבון את הזמן שצריך להשקיע בפייסבוק.
עליי לומר שגיליתי שהיו שם רשומות טובות שהחמצתי ולא קראתי. מעניינות, אפילו מצחיקות. רובן כמובן סביב ביבי. בעד ונגד. שנאה יוקדת מול תמיכה לוהטת. לדעתי, אם ביבי יפרוש, נפח הרשומות בפייסבוק בעברית יירד ב-95%, ומניית פייסבוק העולמית תצנח.
צטטן:
“אני אוהב את אשתי ואת בתי. עם שאר האנושות אני עומד בקשרים עסקיים".
מתוך “הנוסע" מאת אולריך בושוויץ.
(לא פעם כשאתה קורא ספר, יש משפט שעוצר אותך, ואתה חוזר וקורא אותו פעמיים ושלוש. בלי קשר לעלילה. בלי שצריך לפניו או אחריו כלום. אם אתה מספיק, אתה מסמן לידו בשולי העמוד איקס בעיפרון, או טוב יותר: מעתיק אותו למדור שיש לך בעיתון).
פינת השלולית
צפרדע קטן בשלולית גדולה בטוח שהשמש זורחת במזרח השלולית ושוקעת במים במערבה של השלולית. הוא שוקל לכתוב שיר על שקיעות וזריחות בשלולית. נדמה לו ששיר כזה ירשים את הנסיכה. הוא שוקל איך לתאר לנסיכה היפה שהולכת על גדות השלולית את השתקפויות השמש בשלולית, ורוצה שהיא תסכים להיפגש להביט יחד בשקיעה בשלולית. מה שהוא לא מבין זה שהנסיכה רואה עולם אחר. מהנקודה שבה עיניה צופות בעולם האופק רחוק הרבה יותר, והשמש לא זורחת או שוקעת בשלולית. צפרדע, אם תכתוב לה איך השקיעה צובעת את אופק השלולית בוורוד וכתום, אל תתפלא אם היא לא תתרשם, ואם לא תקבל נשיקה.