קרין גורן חזרה לחיינו עם "סודות מתוקים", ובפיה המלצות על עוגות ביתיות מושחתות (כך היא מגדירה אותן). המרכיבים העיקריים במטבחה הם סוכר, שמן, קמח לבן, ביצים וגם הפתעת העונה - מרשמלו.



היא מכינה קאפקייקס מושחתים. עוגיות מתוקות. סופגניות מבצק אוורירי. כדורי שוקולד. במתכון שלה ל"מאפינס בת הים הקטנה", הקישוט על הקרם הוא סוכריות צבעוניות. היא גם מציעה לעטוף הכל בקצפת עם צבעי מאכל, אבל אומרת שאפשר גם תחליפים. בין לבין היא ממתיקה סוד: "קצפת זה החיים".


היא מגדירה עצמה כמי שחיה את החיים עד הסוף, ואוהבת את החיים בהגזמה. ואז היא מזלפת על הכל עוד קצפת. כי קצפת זה החיים. וגם נצנצים. ואגב, אפשר לפזר על הקאפקייקס עוד עוגיות, כי "אין ילדה שלא תתלהב מזה". הקינוחים שהיא מכינה משתנים, אבל המוטיבים חוזרים על עצמם: ילדותיות, קיטשיות ושחיתות.



מושחת הוא אדם שפועל בצורה לא מוסרית למען בצע כסף או טובות הנאה. השחיתות של קרין גורן היא מסוג אחר. היא שחיתות טובה, כי אוכלים אותה. זה כולה הבריאות שלנו. גם שם התוכנית חושף שיש כאן סוד. משהו קורה מתחת לפני השטח. דבר מה אסור עובר מתחת לשולחן, וזה לא חוט החשמל של הבלנדר.



בראיון היא טוענת שהיא לא מרגישה שום בעיה עם עצמה ולא עם תוצרי המטבח שלה. להפך, היא גאה במתכונים. אז אם כך, ואם הכל כל כך טוב ונכון וכשיר ונורמלי, למה להכניס את המילה "סוד"? למה לקרוא לזה "שחיתות"? למה היא אומרת "בואו לא נגלה לאף אחד מה שמנו במתכון"?


ההצבה של קרין גורן בלב הצפייה המשפחתית של יום שישי בערב היא התרסה. פתאום כל מה שהיה אסור - מותר. הסוד הופך גלוי. מישהו מלבין את השחיתות - ולא על ידי תוספת של אבקת סוכר.



כבר 16 שנה אני מוביל בביתי את המהפכה הבריאה. אני פוקד את מכון הכושר מדי יום. ארון המתוקים אצלנו הצטמצם. הגלידות דלות קלוריות. הלחמים נוטים להיות מקמח מלא או כוסמין או גם וגם. הקינוח המתוק שלי הוא שוקולד מריר. אני מכריז על עצמי צמחוני עם אופק טבעוני. רק השבוע הכנסתי דייסת שיבולת שועל לתפריט שלי בחורף הקרוב, עם חלב סויה כמובן ללא סוכר.



התוכנית של קרין גורן בערב שבת היא עוגה בפרצוף שלי ושל כל מי שמנסה להחזיק את עצמו ואת משפחתו תחת משטר מזון בריאות. זה כמו להחזיר לעיוור את הראייה, ולהראות לו קומיקס יפני. אני חי את חיי בשקט, חיים חטובים, דלי קלוריות, כחושים ועניים בסוכר ובפחמימות. משטר צנע בריאותי. ולפתע מגיעה גורן עם תועפות של ביטחון עצמי, ואומרת לי פאק איט - האושר נמצא במוס שוקולד. מה אם יתברר שהיא צודקת? שנכון יותר לחיות חיי שחיתות בסגנון אכול ושתה - ואז אכול עוד קינוח עם סוכר מקורמל - כי מחר נמות?



בינואר עומדת להיכנס לתוקף תקנה של משרד הבריאות, שלפיה מזונות בריאים יסומנו בתווית ירוקה, וכאלה שלא - יסומנו בתווית אדומה. קרין גורן תצטרך להופיע עם פרוז'קטור אדום מהבהב ואזעקות עולות ויורדות. בעידן שבו כולם נזהרים שלא לפגוע באחר, והולכים על ביצים - ביצי חופש כמובן - התוכנית של גורן פוגעת בי וברגשותיי כשומר משקל וכמקפיד על משטר אימונים נוקשה. זה מטריד לפתוח טלוויזיה ולראות את כל הקלוריות הריקות, הסוכרים והשמן כאירוע חיובי ומומלץ.



הייתי מאמץ בשמחה את אורח החיים שופע הקלוריות הזה, אבל אני חושב על ההשלכות הבריאותיות. הרי מצב בתי החולים בארץ לא משהו, אז איך אתפרע בקינוחי שחיתות? אני רק מדמיין את המיון במקרה שאחטוף התקף לב, או את המחלקה הקרדיולוגית במקרה של פנקייק עם קצפת, שלא לדבר על המחלקות השיקומיות אם הלכתי על הסופגניות האווריריות עם אבקת הסוכר והמון המון ריבה ומייפל, ממממ יאמי.



המסר של קרין גורן הוא: תחיה בשלום עם עצמך. אז חייתי בשלום עם עצמי, עד שהתוכנית הזאת הגיעה למסך, וערערה לי את כל מה שאני יודע. אם אני באמת רוצה להיות מאושר, עליי להשליך את דייסת הקוואקר ולהתחיל לצרוך עוגת טריקולד מביסקוויטים בטעם פררו רושה? או בעצם שאלה פילוסופית יותר - מה הזהות שלי: מיכל צפיר או קרין גורן?