בשנת 2016 מתו בישראל 43,966 בני אדם, כ־0.5% מכלל האוכלוסייה. מחלת הסרטן הייתה גורם התמותה השכיח ביותר - 11,077 איש, 25.2% מכלל הנפטרים. 14.6% נפטרו ממחלות לב, 5.8% מהנפטרים סבלו ממחלות זיהומיות. נכון לשעת כתיבת שורות אלה נגיף הקורונה הביא למותם של 142 ישראלים.
לשם השוואה, ב־2016 נפטרו ממחלות זיהומיות 2,550 ישראלים. הקורונה מסווגת כמחלה זיהומית, כך שבמילים אחרות, מספר הנפטרים מהנגיף ששינה את כל סדרי החיים במדינה עומד בשלב זה על כ־5.5% בלבד מכלל הנפטרים ממחלות זיהומיות בשנה.
אני מעריך כי עד סוף השנה יגדל מספר הנפטרים מקורונה בשיעור משמעותי. ועדיין, לפי כל ההערכות, מספר הנפטרים מקורונה יהווה חלק קטן בלבד מכלל הנפטרים ממחלות זיהומיות.
אין לי כל רצון להמעיט בחומרת איום הקורונה, ומהצורך לנקוט אמצעי זהירות מרביים כדי למנוע הידבקות ולשמור על בריאות הציבור. אני מביא את הנתונים הללו כדי לנסות לתרום במשהו למאמץ שעושים אחדים, ולהכניס את המציאות שבה אנחנו נתונים לפרופורציות קצת יותר מאוזנות מאלה שבהן מתנהלת המערכה הזו. בעיקר נוכח אווירת הפאניקה והחרדה המוגזמת שמפזרת הממשלה, ונזקיה עלולים להיות גדולים לאין ערוך מהסכנה הבריאותית.
הגיעה העת להחזיר את חיינו למסלול נורמלי. כולנו נפלנו קורבן - לא רק לאיום הכרוך בתפוצת הנגיף המסוכן הזה, אלא גם לכישלונה המונומנטלי של הממשלה בהיערכות ובהתמודדות עם המגיפה, ולהפחדה שבאה בעקבות אותו כישלון. את סכנת הקורונה יש לבלום, אך גם לתחום אותה למסגרת ריאלית וסבירה, שאיננה מצדיקה את אמצעי החירום המופרזים שמשבשים את חיינו.
# # #
ביום מן הימים תוקם ועדת חקירה שתעסוק בטיפול במגיפה, על כל היבטיה, מהיום שבו נודע על הנגיף ועד שגורמי הבריאות התעוררו והחלו לעסוק בסכנה. היא תכלול בוודאי התייחסות גם להפקה הבלתי פוסקת של תיאטרון הפאניקה, שעליה מנצח בכישרון רב, במסירות ובדבקות ראש הממשלה הזמנית בנימין נתניהו.
אותה ועדה ודאי תרצה להבין מדוע, למשל, מחסני החירום של מערכת הבריאות היו ריקים לגמרי מהאמצעים הדרושים לטיפול במגיפה, ומדוע לא הוכנו מבעוד מועד התשתיות הלוגיסטיות החיוניות כדי לנהל מאבק יעיל, ענייני ומאורגן.
כרגע אנחנו עדיין בעיצומה של המערכה, והשאלות הללו לא יכולות להעסיק אותנו. אך יגיע היום שבו נצטרך לברר מדוע מי שהופקד על מערכת הבריאות לא עשה את המאמץ המינימלי כדי להיות מוכן למגיפה.
לו אירעה היום רעידת אדמה קשה, אין אדם אחד בישראל שיוכל לטעון כי הוא מופתע. מומחים רבים מתייחסים לסכנה, והשאלה היא לא אם תתרחש באזורנו רעידת אדמה קשה, אלא מתי. כאשר היא תתרחש, לא נאשים את הממשלה בגרימתה - אך אם יתברר כי לא נערכנו לקראתה, הממשלה תצטרך לתת את הדין.
כך גם עם מגיפת הקורונה. לו היינו ערוכים כנדרש, לו היו במחסני החירום מספיק מכונות הנשמה, ערכות בדיקה ואמצעי מיגון, לו גובשה מראש תוכנית חירום לאשפוז המוני של חולים ולטיפול בקבוצות אוכלוסייה בסיכון, לו תוכננו מראש מקומות לבידוד הנדבקים - החיים במדינת ישראל לא היו משתבשים לחלוטין.
שום תירוץ לא יכול לספק מענה ראוי לעובדה כי חודשים רבים לאחר התפרצות הנגיף, מספר הבדיקות עדיין נמוך באופן דרמטי ממה שהיה דרוש כדי לזהות את האוכלוסייה הנתונה בסיכון, לבודד אותה ולאפשר לרובם המכריע של אזרחי המדינה להמשיך באורח חיים תקין, נורמלי ומועיל. נתניהו הבטיח לפני שבועות לא מעטים כי נוכל לבצע יותר מ־30 אלף בדיקות ביום. בפועל מספר הבדיקות היומי הוא כרבע מזה - מחדל בלתי נסלח.
אמצעי החירום, הסגרים, הפסקת הלימודים, שחרורם של יותר ממיליון מועסקים, השבתת התחבורה הציבורית, סגירת עסקים - כל אלה הם פועל יוצא של ניהול בלתי אחראי. המחדל מתחיל כאמור בהיעדר האמצעים שהיו דרושים לטיפול במגיפה מלכתחילה, ונמשך בכישלון בגיבוש אסטרטגיה מסודרת כדי להתמודד איתה ובצורך וברצון ליצור אווירה של חרדה ופאניקה, המאפשרת לממשלה הכושלת להופיע כמגוננת מפני אסון גדול, שאין לו כל בסיס במציאות.
עסקתי בנושאי בריאות הציבור לפני שנים רבות בהיותי שר הבריאות, אך איני מתיימר לגלות מומחיות שיכולה להתחרות במומחים שזהו מקצועם ועיסוקם. דווקא אלה יצאו לאחרונה בקול קורא שאומר את הדברים שאני נותן להם ביטוי כאן, בניסיון נוסף להחזיר את השפיות והנורמליות, ובתקווה שאפשר יהיה לצמצם את הנזק העצום שמדיניות הממשלה גרמה עד עכשיו, ועוד עתידה לגרום בחודשים הקרובים.
אני יודע כי לעומת טענות אלה, טורחים דוברי הממשלה, ובעיקר נתניהו, שהפך להיות בפועל שר־על לענייני בריאות ולכל תחומי החיים האחרים, להביא דוגמאות ממדינות אחרות שבהן ננקטו אמצעים הדומים לאלה שננקטו כאן. והתשובה היא, נכון: ממשלת ישראל איננה היחידה שכשלה. ממשלות רבות אחרות כשלו כמוה. איזו נחמה היא זו לנו?
# # #
על רקע הטיפול הכושל במגיפה, קשה שלא לראות היכן מושקעים המאמצים האמיתיים של המערכת השלטונית שלנו, ואסור לנו להתעלם מהאיום האמיתי: נגיף ההתפוררות המוסרית והשלטונית.
מדינת ישראל מתנהלת כבר למעלה משנה וחצי ללא תקציב מסודר, וללא ממשל מתפקד שפועל מתוך בחינה אחראית של צרכיה. עברנו שלוש מערכות בחירות, שכולן נולדו רק בגלל ההסתבכות המשפטית של נתניהו, ועתה אולי אנו צפויים להידרדר למערכת בחירות רביעית, רק משום שההגדרה של סמכויות הוועדה לבחירת שופטים (שלא צפויה להתכנס כלל בשנה הקרובה) לא מספקת את רצונו של זה המנסה להימלט מאימת הדין. בהיעדר הסכמה בשאלה זו, ועוד כמה שאלות כאלה, נמנעת אפשרות של הקמת ממשלה.
הפעלת צווי חירום, סגר המוני על אזורי מגורים ויתר המגבלות שמוטלות על אזרחי המדינה, ובעיקר שיתוק כמעט מוחלט של חיי הכלכלה - שגורם לאבטלה המונית ויביא לנזק חברתי שהוא בבחינת איום אסטרטגי על יציבות המדינה - אינם דרושים למאבק יעיל בקורונה. הם חיוניים למאבק שמנהל ראש הממשלה הזמני, שאין לו רסן וגבולות של הגינות ויושר, כדי לחולל מהפך בסדרי השלטון והממשל ומאיים על האופי הדמוקרטי שלנו.
זה מה שעומד כרגע על הפרק. שום דבר אחר. אני ער לכך שיש באמירת הדברים הללו מידה לא מבוטלת של סיכון. דוברי הממשלה, אלה שמונו לכך במשרדי הממשלה השונים ואלה שנותנים לה פה בכלי התקשורת, לא יהססו להטיח האשמות, הכפשות ואיומים בכל מי שמרשה לעצמו לומר אותם.
אך אין מנוס מלהודות כי סדר היום הפוליטי של גוש הימין איננו המאבק בקורונה, אלא איך משבשים את דעתם של אזרחי המדינה, מגניבים את סיפוח השטחים, מחלישים את מערכת אכיפת החוק, ובעיקר מסדרים למשפחה הקיסרית עוד זמן בארמון המלוכה, תוך זלזול מוחלט בצרכים האמיתיים של המדינה ואזרחיה.
הגיע הזמן לשחרר את המדינה מהסגר המיותר, לעבור לפעולה מקיפה, מהירה ויעילה של בדיקת אוכלוסיות לפי הגדרות וסדרי עדיפויות, להחזיר את התלמידים לבתי הספר, להשיב את מרבית העובדים למקומות עבודתם, ולהחזיר את המדינה למסלול של שפיות ונורמליות.
וכן - צריך גם לתת לראש הממשלה הזמני לעסוק בבעיותיו האישיות על חשבונו, לא על חשבוננו.
[email protected]