הנתונים כנראה מדברים בעד עצמם: התקיפה האווירית שהתרחשה הלילה במוסד המחקר המדעי ״א-ספירה״, שנמצא דרום מזרחית לעיר חלב שבסוריה, היא השישית שמיוחסת לחיל האוויר הישראלי בחודש האחרון, והרביעית בשבועיים האחרונים.
אם בשבועות הראשונים שלאחר התפרצות מגיפת הקורונה במזרח התיכון, ירד נפח הפעולות הצבאיות המיוחסות לישראל כנגד מטרות שונות בסוריה, אז בחודש האחרון כך נראה, יש מי שמנצלת לתפיסתה את המצוקות של הציר הפרו איראני באזור, באיראן, בסוריה ובלבנון. אותן המצוקות התעצמו בעקבות התפרצות הקורונה, ובחסות הנגיף, ישראל כבר הגבירה בחודש האחרון את הלחץ הצבאי, ומנסה לנצל שעת כושר.
יעדי התקיפות של חיל האוויר בחודש האחרון, על פי הפרסומים הזרים, הם רחבים ומגוונים, כשהתקיפות עצמן אינן מתמקדות רק ביעדים של משמרות המהפכה של איראן והמילציות הפעולות תחת חסותה. במקביל לאותן תקיפות המיוחסות לישראל, שפגעו במחסני נשק, בונקרים קרקעיים ושיירות אמל"ח, יוחסו גם מספר פעולות כנגד חיזבאללה, מתקיפת עמדות תצפית של תשתית הטרור ״תיק הגולן״, הפועלת סמוך לגבול עם ישראל ומופעלת באופן ישיר על ידי מפקדי הארגון, ועד האיתות הברור ששיגרה ישראל לעבר רכב בו היו פעילים בכירים של חיזבאללה, שנסע בשטח סוריה, סמוך מאוד לגבול עם לבנון.
התקיפה שהתרחשה אתמול בלילה כוונה באופן מובהק, כך נראה, כנגד יעד מדיני צבאי סורי - מכון המחקר המדעי הסורי "סרס". מדובר ביעד צבאי ברור והוא למעשה מרכז הפיתוח של אמצעי לחימה שונים, האמון, בין השאר, על פיתוח הנשק הכימי והביולוגי של שלטון אסד.
בחודשים האחרונים האיום הכימי חזר להיות אקטואלי גם מבחינתה של ישראל, שרואה בהמשך פיתוחו מניע מספק לתקיפות, גם כנגד מטרות סוריות מובהקות שאינן קשורות לכאורה באופן ישיר להתבססות איראן או חיזבאללה במדינה. למעשה, בחודשים האחרונים, יוחסו לישראל עוד מספר פעולות כנגד הניסיונות הללו של צבא סוריה להחזיר לידיה את יכולות הנשק הכימי, שנפגעו מאוד כתוצאה ממלחמת האזרחים.
בפועל, בישראל כנראה זיהו, לצד המגמה של ניסיונות הפיתוח המחודשים של הנשק הכימי, כי בעקבות נתוני השמדת הנשק עצמו, ולאחר הלחץ האמריקאי והאיום בפלישה צבאית שהיו מופרזים, נותרה יכולת גדולה יותר מאשר העריכו בעבר. זאת גם לאחר השמדת חלקים גדולים מהמל"ח בידי הסורים.
שיתוף הפעולה שהתהדק בשנים האחרונות בין צבא סוריה לחיזבאללה, חדר עמוק בהשפעתו על הצבא הסורי ושיקומו באופן אולי אף משמעותי יותר ממשמרות המהפכה האיראנים. זאת במיוחד לאחר חיסולו בעיראק של מפקד כוח קודס הגנרל קאסם סולימאני. הברית בין צבא אסד לארגון של נסראללה מעלה את האפשרות שגם במתקני הפיתוח של אמל"ח ותעשיות ביטחוניות כמו ב״א-ספירה״, מתבצעים פרויקטים משותפים, כאשר מבחינת חיזבאללה המאמץ הגדול ביותר מושקע בניסיון לפתח ארסנל ומערך של טילים מדויקים, לרדיוס פגיעה שיורד מהעשרה מטרים.
בשנים האחרונות ישראל מנהלת מערכה חשאית גם מול זה, ועל פי ההערכות גורמי המודיעין אצלנו, בלבנון עדיין אין יכולת משמעותית מסוג זה. כמו כן, ישראל הצליחה לעכב את הפרויקט, אבל חסן נסראללה, כאויב עקשן, לא מתכוון כך נראה לוותר בקלות על המשך העשייה, ולא מן הנמנע כי חלק מהפעולות המיוחסות לישראל בתקופה האחרונה בסוריה, היו גם גם אל מול האיומים הללו.
עד עכשיו התקיפות המיוחסות לישראל עברו ללא תגובה מהצד השני, מלבד אותו איתות ברור של חיזבאללה, שפגע בגדר המערכת בגבול הצפון וסימן באמצע שלושה חורים בגדר. ייתכן כי מול הפעולות הישראליות, תבוא תגובה של הארגון גם לאורך הגבול בלבנון. בנוסף, מצבו של מזכ"ל חיזבאללה אינו פשוט, המשבר הכלכלי בלבנון עוד לפני הקורנה מביא את מדינת הארזים למצב של פשיטת רגל כלכלית של ממש. חלק מהמחאה העממית כבר מופנה גם כנגד חיזבאללה, שגם לאור המצוקה הכלכלית באיראן, נפגע תקציבו של ארגון הטרור הלבנוני.
השילוב בין המצב הקשה של חיזבאללה, חיסול קאסם סולימאני והמצוקות האירניות, וגם השקט היחסי בדרום, מאפשר כרגע לישראל להיות ממוקדת במה שמתרחש בצפון ולנצל הזדמנויות מבצעיות, כך לפחות נראה.
יחד עם זאת צריך לזכור, שהאיראנים, שנמצאים גם במצוקות מהבית, ובוודאי נסראללה, לא מתכוונים להתכופף בקלות, ולכן הנחת המוצא בישראל צריכה להיות כי אל מול הפעולות שלכאורה היא מבצעת, כשיש מי שבצד השני כבר מתכנן את פעולות התגמול. כרגע נראה שמגרש המשחקים עדיין מתוחם, מצד כל השחקנים באזור, המשכה של מערכה, אך זו מבלי שהיא יוצאת משליטה ומובילה להסלמה משמעותית הרבה יותר.