ביום שישי התארחתי בתוכנית בוקר בטלוויזיה כדי לספר על תוכנית הבוקר שלי ברדיו. לתוכניות בוקר טלוויזיוניות אין קיום עצמאי, כל אחד מגיע אליהן כדי לדבר על מה שעשה עד כה בקריירה שלו, או מה שהוא מתכוון לעשות - כלומר, "לקדם". זה לא המקום לעדה יונת, למשל, כי אין לה מה לקדם. התוכנית עצמה חסרת תוכן, היא פלטפורמה לאירועים עתידיים, היא נטולת הווה. אסופת אינטרסים. בהתאמה, גם מסך הטלוויזיה עצמו מתמלא מדי בוקר בכתוביות לתכנים שישודרו בעתיד הקרוב, באותו ערב או בהמשך השבוע.
לאט־לאט רחמיי נכמרו על צופי הטלוויזיה שנקלעו למסך בבוקר יום שישי. הם אינם צופים בשום תוכן רלוונטי לחייהם, אלא בלוח מודעות משודר שנמשך לא פחות משעתיים. אין לצפות לתובנות חדשות על פרשיות אקטואליות, אלא רק להבטחות חלולות להמשך השידורים. כך זה היה:
"אז מיד נדבר על התוכנית שלך, אבל קודם כל יש לנו פאנל על 'הישרדות'. ג'ובאני רוסו, שזכה בעונה שעברה. בוקר טוב לך ולאשתך, באתם לספר לנו על מזרקי בוטוקס טבעיים (מה זה?) שאתם משתמשים בהם, וכאן איתנו כבר נמצאת אלינה, שמשתתפת בעונה הנוכחית של 'הישרדות'. פרק נוסף ומרגש ישודר מחר. מיד נשמע עליו, אבל לפני הכל אתגר האורז".
אתגר המה?
"על השולחן כבר מונחות קעריות אורז שהכינו שלושה שפים, ואתם צריכים לטעום כל אחת ממנות האורז".
ומתי נדבר על התוכנית שלי?
"תכף. כידוע, ב'הישרדות' אוכלים אורז רגיל ופשוט, ולכן אתם כאן באולפן תאכלו מנות אורז מיוחדות, ותבחרו את המנה הטובה ביותר".
אבל 10:00 בבוקר, אני לא נוגע באורז בשעה כזו.
"רק תטעם ותסמן איזה שף הכי אהבת".
אפילו לא גרגיר.
"רק רגע, תפתח את הפה. נסה את מנת האורז עם תפוחי האדמה. היא אלוהית".
זה קר ולא טעים. מתי נדבר על התוכנית החדשה שלי?
"מיד. אבל בוא תגיד בוקר טוב לשרון פרי, שבאה לדבר על תוכנית הספורט, והיא תכף תשתף אותנו במחשבות שלה לגבי פרשיית הכדורגלנים והקטינות, אבל לפני הכל הפסקת פרסומות. שובו אלינו".
אני עדיין כאן. אתם מתכוונים לדבר על התוכנית שלי ברדיו?
"בטח, בטח. חזרנו מהפרסומות. טרנטולה. חומט. ושרקנים".
אני פה בקשר לתוכנית.
"כן, אבל כבר הגיעה אלינו רינת, שמגדלת חיות מוזרות בבית, ומזמינה אותנו אליה. ליטפת פעם חומט?".
אני? אין לי מושג מה זה חומט.
"חחח, כן, זה נראה מבהיל. הנה אני רואה שכבר תקוה גדעון בהלם. מה כל כך הפחיד אותך בחיה החמודה הזאת, תקוה?".
גם תקוה כאן?
"בטח, היא באה לקדם את הסרט החדש בהשתתפותה, ואת הקמפיין בכיכובה".
סליחה, אני פה בקשר לתוכנית הרדיו שלי, זה בבוקר ו...
"שנייה, תכף נשמע עוד פרטים. אבל איתך נמצא השותף שלך להגשת התוכנית, שהוא גם סטנדאפיסט שכבר רוצה לחזור לבמות. בואו נראה קטע מהסטנד־אפ שלו, ומיד נדבר".
נדבר על הסטנד־אפ שלו או על התוכנית שלנו?
"נדבר על הכל. והנה חזרנו מהפרסומות. מי המנצח באתגר האורז?"
מה אתגר בזה? זה רק לאכול אורז!
"תכף נדע. אבל עכשיו יש לנו הפתעה בשבילכם".
מדברים על התוכנית שלי?
"ממש לא. יש לנו משימת הישרדות אמיתית. תגידו בוקר טוב לטילטיל".
תקשיבו...
"אז ככה, אתם מתחלקים לשתי קבוצות. דרור עם מישל טרוני ואלינה. אתם תתחרו בשלושה ילדים בני 14. והמשימה היא ליצור רצף של איקסים או עיגולים בשורה או בטור בתוך החישוקים שנמצאים שם בקצה הרחוב".
אתה רוצה שאני אשחק "איקס עיגול" עם ילד בן 14?
"כן. זה אתגר הישרדות אמיתי".
זה לא אתגר, זה לא הישרדות, וזה לא אמיתי. באתי לדבר על התוכנית שלי, ואני מוצא את עצמי משחק "איקס עיגול" עם ילדים בגיל של הבן שלי.
"צאו לדרך!".
רגע, לאן רצים? האורז עדיין תקוע לי בגרון.
"אח, איזה הפסד לבוגרי 'הישרדות'! כנראה שלא הייתה לכם בכלל אסטרטגיה. הפסדתם בענק. אני מחזיר את השידור לאולפן".
"ומכאן, מהאולפן אנחנו עוברים לפרסומות ומיד חוזרים".
אני עדיין כאן. רק אולי מילה על התוכנית?
"כן, אז מתי זה בעצם?"
כל יום, בבוקר.
"יופי שיהיה בהצלחה, ובוקר טוב!".