החלטת בית המשפט לבטל צו הריסה שהוצא נגד בית מחבל שהשליך אבן מעל גג ביתו והרג את לוחם גולני עמית בן יגאל ז”ל, עוררה תרעומת רבה. הורים שכולים זעמו: “בג”ץ הפקיר אותנו”. לטענתם, הריסת בתים מרתיעה מחבלים ומצילה חיילים. שופטי בג”ץ, לעומתם, סברו כי אין להותיר את משפחתו של המחבל ללא קורת גג, שהרי היא חפה מפשע, ולא ראוי שהאם ושמונת ילדיה יושלכו לרחוב באין מחסה.
הוויכוח המתעורר הוא בהחלט מעניין. הריסת הבית, אומרים המצדדים, ירתיע את המחבלים האחרים. לעומתם עולה טענה שבהחלט התקבלה כנראה על דעתם של השופטים: מדוע יושלכו שאר בני המשפחה לרחוב, במה הם אשמים? הם כלל לא ידעו על כוונת בן המשפחה לבצע רצח של ישראלי.
האם אדם שהורשע ברצח ונידון למאסר עולם ייענש גם בכך שביתו ייהרס ומשפחתו תיוותר ברחוב? אבל הטענה הנגדית בהחלט הגיונית: העונש הזה כבר נהוג כמה שנים, ובית המשפט מעולם לא פסל אותו. הוא הציל כנראה את חייהם של רבים לאחר שמשפחתו של מחבל זומם רצח מנעה בעדו מלבצע את זממו בחשש כי ייוותרו ללא מחסה. יש היגיון גם בכך שמדובר במלחמה אכזרית חסרת מעצורים. יוצא ישראלי מביתו שמח וטוב לב, והוא נדרס או נורה רק משום שהוא יהודי?
הוויכוח הזה יכול להימשך לאין קץ. בימים האחרונים נערכו כמה הפגנות בעניין, בהן הפגנה מול ביתה של נשיאת העליון אסתר חיות בקריאה להביא לשינוי ההחלטה, והפגנה נוספת במוזיאון תל אביב. בעקבות דרישתם לדיון נוסף של ראש הממשלה נתניהו ויו”ר ועדת חוץ וביטחון ח”כ צבי האוזר, בית המשפט העליון עשוי להתכנס לערכאת ערעור בהרכב מורחב של שופטים.
משימתם של השופטים לא תהיה קלה: הם יצטרכו להכריע אם לקיים את ההרתעה, שכנראה מונעת ממרצחים נוספים לבצע את זממם, או שמא ההרכב הזה ישקול בכובד ראש את הטיעונים שכנגד שיאמרו כי אין לגרש לרחוב משפחה רק בגלל שאחד מבניה חטא.
ואולי בכך תיבחן מחדש ההחלטה שנועדה להרתיע מחבלים בכך שגם בני ביתם ייענשו. אין לקנא בשופטים שיצטרכו לקבל החלטה, שבכל מקרה תסעיר חלק זה או אחר ביישוב. נותר רק לקוות שההחלטה ככל שתתקבל בעניין רגיש ונפיץ זה תהיה מנומקת להפליא, כך שאף אחד מימין או משמאל לא יוכל לחלוק עליה או לצאת כנגדה. ימים יגידו.