מכתב ההתפטרות של ראש אגף התקציבים שאול מרידור צריך להיות המסמך הראשון שיונח על שולחנה של ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת מחדל הטיפול במשבר הקורונה. בעצם, עדיף שיוגש לוועדת החקירה שתבדוק את ריסוק מוסדותיה הממלכתיים של המדינה, שומרי הסף והרגולטורים שלה.
סתם, אתם יכולים להירגע. לא יוקמו יותר ועדות חקירה. הרכבת יצאה מהתחנה. רכבת ההרס שבה נגררים קרונות ההתפוררות הפנימית, אובדן האמון במדינה ובמערכותיה, הזלזול באיזונים, בבלמים, בכללים ובכל מה שלא מתיישר עם אווירת הטירוף הכללי של כל ד'אלים גבר.
אחד הרגעים המרתקים בראיונות שהעניק המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך בסוף השבוע, היה תדהמתו האותנטית מהעובדה שהציבור לא מזועזע מכך שכמעט שנתיים אין למשטרת ישראל מפכ"ל.
אלשיך, וגם אנחנו, צריכים להתרגל: אף אחד כבר לא יהיה מזועזע כאן משום דבר אף פעם. הכל מותר. כמעט שנתיים שאין כאן מפכ"ל? ביג דיל. אין פרקליט מדינה. אין ישיבות ממשלה. אין תקציב מדינה. אין (עדיין) יועמ"ש לכנסת, נציב לשב"ס, ראש רשות להגנת פרטיות, מועצת כבלים ולוויין, רשות שדות תעופה ועוד ועוד.
אין מנכ"ל משרד ראש ממשלה. מבקר מדינה יש, אבל רק על הנייר. שכבה שלמה של פקידים ושומרי סף מתפוררת מבפנים ובינתיים אפילו פרויקטור קורונה ראוי לשמו אין כאן. כלומר יש, אבל אין לו סמכויות אמיתיות. אם היו לו, יכול להיות שכבר היה כאן מערך אפידמיולוגי ראוי לשמו, יכולת קטיעת שרשרות הדבקה מוכחת, או מערך בדיקות קורונה מהיר ויעיל בנתב"ג.
התפטרותו הרועמת של שאול מרידור אתמול, יחד עם פרישתו האלגנטית, אך הלא פחות רועמת, של החשב הכללי רוני חזקיהו, יחד עם ערעור מעמדה של מנכ"לית האוצר קרן טרנר, יעלו לנו בסביבות 10 מיליארד שקל. זו אינה הערכה שלי, אלא של בכיר מאוד מאוד באוצר לשעבר שאינו קשור היום למערכת הפוליטית או הכלכלית.
חברות דירוג האשראי מדברות ומחוברות לדרג המקצועי באוצר, יותר מאשר לפוליטיקאים. כשהדרג הזה קורס, מתפטר או מפוטר, זה מתבטא בדירוג האשראי. במוקדם או במאוחר הוא יירד ויעלה לנו את הריבית על ההלוואות האסטרונומיות שאנחנו לוקחים ממש עכשיו כדי לממן את משבר הקורונה.
מה עובר על ישראל כ"ץ? הרי קרן טרנר היא מינוי שלו, נאמנה שלו, הולכת איתו ממשרד התחבורה. הרי פוליטיקה הוא יודע. הרי הוא כבר לא צריך להוכיח את תדמית הבולדוזר, שבנה בעמל רב במשרד התחבורה. האם תפקודו כקרנף מוכה טירוף בחנות פורצלנים נובע ממאמץ למצוא חן בעיני ראש הממשלה? האם ניר ברקת, קרנף מעודן מעט יותר, הוא המטריף עליו את דעתו? האם הוא בסך הכל מכין לעצמו אליבי להתרסקות המתקרבת? לעולם לא נדע. מה שכן נדע, זה כמה זה יעלה לנו. ספוילר: הרבה מאוד כסף, דם, יזע ודמעות.
את שאול מרידור סימנו בבלפור מזמן. עוד בקדנציה של כחלון. כן, היה כאן פעם שר אוצר שקראו לו כחלון. רבים ירדו עליו, לעגו לו וחרצו לשון מולו, אבל הוא היה, בשפת הכדורגל, "בעל בית על המגרש". הוא ידע להתעמת עם הפקידות בסטייל. הוא ידע להקשיב ולהתוות מדיניות. הייתה לו אג'נדה והוא יישם אותה בלי להחריב את כל הסביבה. אז בתקופת כחלון, אף אחד לא יכול היה לנהל את האוצר מעל ראשו של השר. אבל כחלון כבר לא כאן. נתניהו הוציא את המכרז למשרד האוצר כמו שרק הוא יודע: מינה את X, ושיסה בו מיד את Y. התוצאות בהתאם.
בהתחלה, נרשם דווקא רומן בין כ"ץ למרידור. נתניהו דרש את ראשו של מרידור, אבל כ"ץ סירב. הוא לא רצה שביבי ינהל לו את האוצר מאחורי הגב. אחר כך הוא התהפך. אתמול בבוקר הסתגרו מרידור והמנכ"לית קרן טרנר בלשכת אחד מהם. הציר הזה בין שני אלה לא נעלם מעיני השר. הוא החליט לחתוך.
המכתב שקיבל ממרידור, על הראש, לא הוסיף לו כבוד או יוקרה. היו שם מכל טוב הארץ: ערכי בית"ר השדודים, הרמיזות ליאיר נתניהו וגידופיו ברשת, הביקורת חסרת התקדים על איכות הניהול והמשפט הלא ייאמן הזה: "שירתתי תחת שרי אוצר רבים ובממשלות רבות, אך בהתנהלות כפי שמתרחשת כיום לא נתקלתי מימיי".
"תהליכי קבלת ההחלטות בימים אלה", כתב מרידור, "מתאפיינים בקבלת החלטות המושפעת מאינטרסים צרים, לא ענייניים, קצרי טווח, לצד השתקת הדרג המקצועי, זלזול בוטה בעבודת מטה מקצועי, שליפות מהמותן, רמיסת הכלים והכללים המקצועיים, שהיו נר לרגליהם של מנהלי הכלכלה הישראלית עשורים רבים".
גורם באוצר הבקי במתרחש, אמר לי אתמול את הדברים האלה: "שר אוצר, מה התפקיד שלו? יש כמות של כסף, הוא צריך לחלק אותה בין הצרכים. אם אין מספיק כסף, הוא צריך להשיג עוד כסף. בדרך כלל בהלוואות. מה שקורה בשבועות האחרונים עם ישראל כ"ץ זה שהוא מחלק כמויות עצומות של כסף בלי להתייחס לקצה השני של המשוואה. כלומר, בלי לדאוג שיהיה כסף לחלק. הוא עושה את זה תוך השתקת הדרג המקצועי. הוא לא חייב לעשות מה שהדרג המקצועי ממליץ. אבל הוא צריך לתת לדרג המקצועי את הזכות לחוות את דעתו".
אז מה קורה, בעצם, לישראל כ"ץ? ההערכה שלי היא שהוא פשוט מבצע מה שמכונה בצבא "חיקוי מפקד". הוא למד ממורו ורבו נתניהו שמותר להרוס, להחריב ולפרק את המערכות כולן, עד הבורג האחרון. שמותר להשפיל את משרתי הציבור, מותר להעליב, לגדף או לטנף את שומרי הסף, אין על זה מחיר ציבורי, אין על זה מחיר פוליטי, אולי להפך: הנה, גם ישראל שלנו גבר שלא סופר את השמאלנים באוצר. מסקנה: הוא הכי מתאים להחליף את ביבי, אחרי 120 כמובן.
וכשמדובר בשמאלני עם תעודות כמו שאול מרידור, בנו של דן מרידור, שהיה מראשי מפא"י ההיסטורית ויצק מים על ידיהם של בן גוריון ופנחס ספיר, אדרבא ואדרבא. מה שנעשה בזמנו לאב, ייעשה לבן.