משפט הפתיחה שקראנו הצית בנו את אש הקרב ואת הרצון להפגין את כוחנו התקשורתי. "אתה נאה מאיים ונאה מסתער, אינך מתהלל רק כחוגר", פתח איתן את פנייתו, שבה סיפר לנו את קורותיו בימי הקורונה המאיימים.
"בבית הספר שבו לומד בני התגלה מקרה קורונה. מי דיווח לי על כך? לא משרד הבריאות, לא קופת החולים שבה אנחנו מבוטחים וגם לא העירייה שבתחום שיפוטה אנחנו מתגוררים. הודיעה לי על כך מורה. היא הוסיפה: 'על כל המשפחה להיבדק'. 'איך?', שאלתי. 'כיצד מבצעים את המשימה?'. 'תפנה לקופת החולים שלך ותברר', אמרה לי המורה". והוא מוסיף לדווח: "התקשרתי לקופת חולים כללית בשעות הפעילות. 'אתה שייך לקופה?', שאלה אותי מזכירה בחשדנות. 'כן', עניתי, והיא קיטרה ונאנחה: 'זה תהליך'. 'מי רופאת המשפחה שלך?', שאלה ועניתי שהיא לא נמצאת היום ותהיה רק מחר ב־7:00. המזכירה הבהירה שהרופאה תקבע תור, אך הוסיפה: 'תתקשר למרכז הארצי, והם יפנו אותך חזרה אלינו, ואנחנו נפנה אותך לדרייב־אין'.
תהיתי מדוע להתקשר למוקד הארצי, שכן למחרת היום צפוי שירות דרייב־אין בעירי, ראשון לציון, כך לפחות אמרה המורה שבישרה על ההדבקה. אך התשובה שקיבלתי הייתה: 'תתקשר למוקד הארצי, שם תקבל הפניה מיד'". איתן מוסיף: "התקשרתי והמתנתי כ־20 דקות על הקו, עד שנעניתי בידי פקידה נוספת. שוב גוללתי את פרטי המקרה. 'אעביר אותך למוקד המיוחד', הבטיחה לי, יש להם מספר ישיר. חששתי מהניתוק הצפוי וביקשתי שהיא תעביר אותי, ואכן הועברתי לפקידה נוספת שלה נאלצתי לספר שוב את כל הסיפור מהתחלה, עד שהבטיחה להעביר אותי לרופא אונליין: 'הוא ייתן לך את ההפניה', אמרה והעבירה, אך כאן חיכתה לי הפתעה, בעת ששמעתי הודעה: השירות סגור...בלה...בלה...בלה... וכל זאת ללא אפשרויות לחזור לתפריט הקודם".
פנינו לשירותי בריאות כללית וטרם נענינו. המתלונן החרוץ הציע לנו לפנות גם למשרד הבריאות - וכך עשינו, אך אנחנו עדיין ממתינים לתשובה. ניסינו לשאול את המתלונן המתנסח ביעילות ובחביבות שמא הוא קיבל תגובה, אך גם הוא טרם זכה לה. ועל כן נשאלת השאלה: אנה אנו באים? נא השיאו לנו, בתבונתכם, עצה טובה.
טרטרו אתכם? עבדו עליכם? תנו לרייכר להתרגז בשבילכם: