שלשום קראתי בפייסבוק את הפוסט הבא: "אין לי עבודה. אשתי פוטרה. הבן המתבגר רוצה להתאבד. הבת סגורה בחדר מול מסך, 24/7. הסבים לא ראו את הנכדים חודשים. הסבתא רבתא נפטרה מניתוּקורונה. הבנק שלח התראה. אין לי כסף למשכנתה. מסרתי את הכלב. רק דבר אחד מעודד אותי מאוד: חידוש הקשר עם סודן".
ממש גנב לי את המילים מהמקלדת. אז אנו, מיליון דורשי עבודה, חל"תים מאונס, מפוטרים, בעלי עסקים שנסגרו לפני כתשעה חודשים; מאות האלפים שאיבדו ביטחון תעסוקתי ופרנסתי, שצנחו לעוני; שנזקקים לעזרת רחומי הלב, כשהממשלה אטומת לב והבטחותיה כוזבות, ושלעתים נאלצים לחפש באשפה שאריות מארוחותיהם של אחרים;
ואנו, המתפרנסים משירות, תיירות, אירוח, בידור, תיאטרון, יצירה, שאיננו יכולים להדריך, לארח, למכור, לקנות, להופיע וליצור; ואנו, ההורים העובדים עדיין, שנאלצים להישאר עם ילדינו בבית, וחרדים אם ילדינו אכן מפיצי קורונה או לא, ואין לנו מושג מתי, איך, כמה ולמה יתחילו הלימודים, אם בכלל, בבתי הספר או בזום, בכיתות א' עד ד', חצי שבוע או חמישה ימים, בקפסולות או בקבוצות, בפנים או בחוץ, עם מורים מוגנים ובדיקות, מסיכות והשגחה, בלי או עם צהרונים והסעות;
ואנו, המפגינים בבלפור, בכיכר פריז, בכיכר רבין, בצמתים, על הגשרים, במרפסות ובשיירות מכל קצות הארץ, שתוהים מאיפה ינסו להתנכל לנו באלימות, ממשטרת אוחנה (יש גם משטרה אחראית) או מהימין הקיצוני הלה־פמיליארי; אנו, הדורשים הסתלקות ממי שהשתלט על חיינו, שיסה, שיקר, השניא, הסית ופילג בין חלקי העם ותקף עם נגרריו את מוסדות הדמוקרטיה ושמירת החוק והמשפט בישראל; מי ששלוחיו ביטלו הצבעת כנסת להקמת ועדת חקירה בעניין חלקו המפוקפק לכאורה בפרשת הצוללות בגרמניה ומניות הבנדוד;
החמקן ששיקר, לפי הדיווחים, בעניין מטוסי ה־53־F ומסרב להכין תקציב ל־2021 עד שיימצא פתח ליציאה לבחירות ולדפיקת גנץ החליפי; החלילן מבלפור, שנכשל כישלון מוחלט במתווים להכנעת נגיף קורונה ובמניעת המוות, החולי, השבר החברתי־כלכלי־חינוכי, ושהביא אותנו, כאילו בכוונה, למצב כמעט כאוטי, כדי שיוכל להגיע למשילות בלעדית בקיסרות הביבי הראשונה;
ואנחנו, שצופים בסיכומים היומיומיים של המלחמה בקורונה ולא יודעים אם להאמין לתוצאות. זאת בגלל אי־הבחירה בין אקורדיון ביביסטי ("גדולי העולם התקשרו ללמוד") לשיטת הרמזור, בגלל חרדת קנייבסקי וחרדיו שמשתקת את מנהיגנו, עם סרבנות חלק מהציבור החרדי להיבדק; והעסקאות האפלוליות לכאורה בין מי מהמשטרה למי מראשי החרדים כדי ליצור מראית עין (או מראית אין) של אכיפה על מוסדות לימוד שם ("אכיפה שוויונית", כהגדרת השַׂרשַׂר אוחנה, שר הבט"פ ושר הרב"ב – ריצוי ביביבלפור) ועל חתונות מוסתרות, חרדיות וערביות.
גם בגלל היעדר נתונים של תחלואה ורפואה סמויות, ושקרי נבדקים לבודקים, שהופכים את התוצאות על המסכים ללא אמינות, כמו גם את התוכניות והשלבים ליציאה מהקורונה ואת ההיערכות למניעת השתלבות השפעת במציאותנו בחודשים הקרובים ואת הנטייה הנתניהותית לסגר שלישי;
אבל עכשיו כולנו עוצרים את נשימתנו, נפעמים עד עמקי הלב, מתעלמים מהמצוקה והחרדה: אנו אסירי תודה לך, מנהיגנו, שיכולת להתפנות מעיסוקך 24/7 בקורונה ובמפולת החברתית והכלכלית, להגשים חלום דורות - ולהביא לנו ולמעננו, בטיימינג מעולה, במו ידיך, הנחיותיך והובלותיך, את ההסכמים, היסטוריים אחד־אחד, עם האמירויות, בחריין, סודן, ח'ארת אל־טנק וכל השאר. הקיסר. ההולכים לאבדון מצדיעים לך.