נפלא מבינתי הקצרה: איך אנשים לכאורה סבירים קונים את בלוף ה"שלום" עם "מדינות ערב המתונות". מדובר בעסקאות שבינן ובין שלום אין שום קשר, ויש להן קשר ברור למטרה שהיא ההפך משלום - מלחמה. רוב הסכמי הנרמול כרוכים בעסקאות נשק וסיוע מודיעיני. מדובר בדיקטטורות.
כל דיקטטור, גם אלה שבהתהוות, זקוק לאויב לטובת גיבוש העם ולכוחות ביטחון ושיטור כדי להגן על המדינה, כולל מפני אויבים פנימיים. זה נכון גם בישראל של בנימין נתניהו ובארה"ב של דונלד טראמפ. טראמפ ניסה להרוג את הדמוקרטיה האמריקאית - והעם האמריקאי בעט בו. אצלנו זה מסובך יותר, כי הרוב בעם, מדעת או שלא מדעת, הוא אנטי־דמוקרטי (חכו חכו עד שאתם תחטפו). בינתיים חוגגים "שלום" באבו דאבי, בסודן, במרוקו, בבחריין ובבהוטן. ובישראל.
יש כאלה שסבורים שהסכמי הנרמול נותנים לנו יד חופשית לדיכוי אלים ברצועה ובגדה. ההנחה (השגויה) שלמדינות המתנרמלות לא אכפת מהפלסטינים, תיבחן אם וכאשר יתחולל פה מבצע צבאי גדול יותר שיהרוג פלסטינים בסדרי גודל משמעותיים. היהלום שבכתר הנרמול הוא סעודיה. עדיין בהמתנה. מדובר בדיקטטורה רוצחת מתנגדים, שמנהלת מלחמות דת שבטיות בתימן, בסוריה ובלוב. כחלק מהנרמול היא חתמה על עסקת נשק אמריקאית במיליארדים. כמו בסיפור הצוללות למצרים, ישראל של נתניהו לא התנגדה למכירת נשק שובר שוויון למדינות הנרמול אף על פי שהחוק האמריקאי תומך בהתנגדות מעין זו.
גם אבו דאבי תקבל נשק שובר שוויון. בעבר ניהלה מלחמה בתימן, וכיום היא מנהלת מלחמה על השליטה בלוב. בתחילת ינואר השנה תרגלו כ־50 נערים חניכים באקדמיה לשוטרים בטריפולי תרגילי סדר על מגרש המסדרים. טיל סיני ששיגרו כוחות אבו דאבי התפוצץ על המגרש והרג 26 מהם. אתה תוהה מה הפצצות האלה מחפשות במגרשי מסדרים של משטרה ונזכר כי פצצה ישראלית הרגה 80 שוטרים שביצעו תרגילי סדר לפני מבצע עופרת יצוקה. סודן הקרועה במלחמות אזרחים קיבלה תמורת הנרמול אישור להלבנת פשעי מלחמה, חימוש, ורישיון להרוג בדרום סודן.
בחריין היא שכונת אי של סעודיה, וכך גם בהוטן היא מדינת צעצוע בשליטת הודו. נרנדרה מודי, שליט הודו, הוא צרכן כבד של נשק ומגלה תסמינים מובהקים של דיקטטור בהתהוות. רק לפני שבוע נעצרו בהוראתו מנהיגי אופוזיציה שהצטרפו למחאת החקלאים ההודים. גם מרוקו של מוחמד השישי היא דיקטטורה שתרכוש תמורת הנרמול נשק ותוכנות ריגול במיליארד דולר, רישיון לספח שטחים בסהרה ולהרוג את הפוליסריו, תנועת מחתרת לאומית בסהרה. עשרות מדינות, רובן באפריקה, הכירו ברפובליקה של שבטי הסהרה, כולל המעצמות הגדולות והאו"ם. אלג'יריה, שגובלת במרוקו ובסהרה המערבית, תומכת באופן פעיל בפוליסריו - כלומר המשך חיכוך מדמם. "בשלב זה של הסכמת טראמפ", מצטט ה"ניו יורק טיימס" חוקרת בכירה של האזור, "מדובר בהצהרה בלבד, לכן ביידן יוכל בקלות לומר שהממשל שלו מתנגד לה ותומך בהשגת הסדר בתיווך האו"ם, במקום ההצהרה החד־צדדית של ממשל באחרית ימיו". סנאטור רפובליקני, ג'ים איינהוף, הצהיר כי הוא "מאוכזב מכך שארה"ב החליטה לסחור בזכויות של תושבי סהרה".
העיתונאי המרוקאי עבד א־סלאם אל־מסאתי כותב כי "ייתכן שיש מי שראה בהודעה על נרמול היחסים סוגיה קשה ומשפילה, אבל צריך לזכור שההנהגה של טראמפ היא לא יציבה - וצריך להביא בחשבון את האפשרות שההודעה שלו תהיה חסרת משמעות עם כניסתו של ביידן לבית הלבן". מה שנכון גם לגבי הסכם הגרעין עם איראן ומעמד ירושלים ורמת הגולן בישראל.
נחשו מה
ועדיין: התוצרים העכשוויים של הנרמול הם הישג של ממש למדיניות הימין של נתניהו. מסך העשן הצוהל של עושים חיים בדובאי בסיוע כתבים לענייני ערבים שלפתע יש להם מושאי סיקור אקזוטיים, מצליח להסתיר כישלונות מחפירים במלחמה האמיתית בעזה, בגדה, בסוריה, בלבנון ובאיראן. בכל החזיתות הללו אנחנו מפסידים אסטרטגית ומחפים על כך בהפצצות חיסולים. ובמצגות שווא של "שלום" במדינות שמעולם לא ניהלנו מולן שום מלחמה.
בימים האלה מתגלגלת רכבת השלום של נתניהו על שני הפסקולים המלווים את הקמפיין כולו: האחד הוא הבאנו שלום עליכם עם עוד מדינה ערבית, והשני קולולולו תראו איזה גדול אני. בדרכה דורסת הרכבת את העובדות: לא נחתם שום חוזה שלום עם אף מדינה ערבית. בסך הכל הועברו מסמכי נרמול, שהם מסמכי כוונות עם ארומה עסקית בגיבוי ממשל שעבר זמנו.
השוס הגדול באמת מגיע מהצד העלום והתת־קרקעי של הנרמול. מהלכי נתניהו, בהפוכה, תורמים בענק לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. כמובן שלא ברצונו או מרצונו של נתניהו. זה קרה לו כשוויתר על חברון, כשהצביע בעד ההתנתקות, כשהקפיא את הבנייה בגדה, וזה קורה לו היום. אין ספק כלל שמהלכי הממשל האמריקאי החדש יעלו את הדרישה לוועידה בינלאומית שתדון בסוגיה הישראלית בנושא הפלסטיני. כל הערביות המתונות יהיו שם יחד עם ארה"ב, רוסיה, סין ומערב אירופה. ונחשו מה יהיה על הפרק? נכון. גבולות 67' ובינאום ירושלים.
אני מציע לכל איש ימין שסבור שהשלום בסגנון נתניהו הוא מסלול עוקף פלסטינים לחשוב פעם נוספת לפני שהוא פוצח בריקודי עמים ערביים מתונים. ושיהיה ברור: אין שום דבר רע בקשרים הגלויים הנרקמים עם הערביות המתונות. לא את בית"ר קונה מוחמד מאבו דאבי אלא את ירושלים. אומנם מי שמקים קול צעקה הם פרחחי לה פמיליה, אבל אני משוכנע שקיבתם של מנהיגי ההתנחלויות מתהפכת בקרבם. המחשבה על גדודי גלביות צחורות צועדים אל חראם א־שריף מבעתת אותם. זה לא בצלאל סמוטריץ' ותעלולי בית המקדש שלו - זוהי ליבת מפעל ההתנחלות. נתניהו מדבר על השקעות אסטרטגיות (נמל חיפה החדש), וכשהכסף הגדול מדבר כולם ישתקו.
שנים פועלת ממשלת הימין להפיכת ה"ערבי" לדמון. התהליך שמתחולל כיום מקבל את הערבים כשותפים שווים, ועם הכסף הגדול - שותפים ששווים יותר. במקום הערבים שנוהרים כדי להשמידנו הם נוהרים עכשיו להצילנו משואה כלכלית. תחילה יגיע המוחמד מבחריין ודובאי, בהמשך, תוך סיוע טיפולי תקיף מצד העולם כולו, יגיע המוחמד משכם ורמאללה. תציצו ותחפרו קצת על בן זאיד, שליט דובאי ופורץ הדרך לנרמול: הוא לא סאלח א־דין שמגיע לירושלים עם חרב. הוא מגיע עם נשק קטלני הרבה יותר, עם פנקס צ'קים. כבעל המאה. ואם זה מה שצריך כדי לסגור את פינת המשיח בואכה המתנחלים, אז ברוך הבא, בן זיאד. בעניין זכויות האדם שלך נטפל אחרי שנטפל בזכויות האדם של הפלסטינים אצלנו.