בניגוד להסכם שחתמנו עם איחוד האמירויות, שבינתיים מסתמן כרומן אמיתי ולוהט, ההסכם עם מרוקו הוא מסכת רעועה של צביעות. ביגוד לתמונה ששיווקו לנו בוושינגטון ובירושלים, העסקה המרוקאית קשורה אלינו רק בעקיפין. היא מתחילה ונגמרת במה שבאמת מעניין את המרוקאים - ההכרה האמריקאית בריבונות שלהם בסהרה המערבית. בכלל, את סחורת ההסכם עם ישראל המרוקאים מכרו לנו פעמיים, כמו בשוק של קזבלנקה. בפעם הראשונה שילמנו במטבע המדמם של הסכמי אוסלו, רק כדי לחטוף ביטול קשרים בתחילת מלחמת הפלסטינים נגדנו, בשנת 2000. הפעם מי ששילמו את המחיר הם האמריקאים, מחיר לא פשוט, שמקומם בפני עצמו, אבל פותח אופקים מעניינים עבורנו. ולא, לא אופקים של טיסות ישירות, שאולי ייפתחו למרוקו.
למחיר קוראים סהרה המערבית, חבל ארץ שעד לשנת 1975 היה בשליטתה של ספרד. מדובר בחבל הגדול כמעט פי עשרה משטחה של מדינת ישראל, כולל רמת הגולן. מתגוררים בו רק כ־600 אלף איש, חלקם "מתנחלים" שמרוקו יישבה שם מאז שפלשה לסהרה ב־1976. במהלך השנים היא גם עקרה כ־200 אלף איש מבתיהם בבירה אל־עיון, ודחפה אותם למחנות פליטים. שורה של החלטות או"ם התקבלו במהלך השנים נגד השליטה של מרוקו בחבל, בעוד אלג'יריה תומכת ב"חזית הפוליסריו", הארגון שנלחם נגד "הכיבוש" המרוקאי זה עשרות שנים. רק בחודש שעבר יצאו המרוקאים למבצע צבאי מחודש נגד הפוליסריו.
מעניין לגלות אילו מדינות תומכות בכיבוש המרוקאי או שנמנעות מלהתנגד לו, בטח לא תתפלאו שמדובר בכאלו שבוחשות לאין קץ אצלנו ומטיפות לנו להפסיק את "הכיבוש" היהודי בחבלי התנ"ך. כך למשל צרפת וטורקיה התומכות ב"כיבוש" המרוקאי, או רוסיה וסין שיושבות על הגדר ונמנעות במכוון מלהביע עמדה. מהי הזיקה של המרוקאים לערכי המורשת שלהם במדבר סהרה, לעומת הקשר של העם היהודי לירושלים, לחברון ולבית אל? קשר שבעטיו החליט חבר הלאומים לפני מאה שנה, שיוקם שם הבית הלאומי של העם היהודי. והנה, אפילו ארה"ב של דונלד טראמפ לא סיפקה לנו את מה שנתנה זה עתה להשתלטות המרוקאית על הטרף ששמטה ספרד משיניה - הכרה מלאה בריבונות.
ומה לגבי הפלסטינים? כאן הצביעות והנבזות מרקיעות שחקים במיוחד. המרוקאים הרי כוננו איתנו יחסים פורמליים רק בעקבות ההסכם האסוני שחתמו פרס ורבין עם יאסר ערפאת. גם ניתוק היחסים עם רבאט נגרם בגלל הפלסטינים, באינתיפאדה השנייה. אז עכשיו התקשר המלך מוחמד השישי ליו"ר הרשות אבו מאזן והבטיח לו שהוא עדיין תומך במדינה פלסטינית עצמאית, כמו בימים ימימה. נו טוב.
ומה הגישה הפלסטינית בנוגע לכיבוש סהרה המערבית? השגריר שלהם במרוקו הצהיר לפני כחודש שהם דווקא תומכים בשליטה של מרוקו שם. במקביל, השגריר באלג'יריה התבטא באופן הפוך. בהמשך יצא קול מרמאללה הקובע שהפלסטינים לא מתערבים בעסקיהן של מדינות ערביות אחרות. כלומר, אף על פי שגם הפוליסריו הוכר כנציג הבלעדי של סהרה המערבית על ידי האו"ם, ה"כיבוש" הזה לא באמת מדבר לאש"ף.
אבל מה העמדה הפלסטינית באשר למעשי כיבוש ודיכוי של מוסלמים אחרים? למשל היחס של סין לאויגרים המוסלמים, שלמעלה ממיליון איש מהם נמצאים במחנות חינוך מחדש, מדוכאים עד עפר? אבו מאזן, שמשתוקק לתמיכה סינית, הבהיר רשמית שאין לו כל הסתייגות מהצעדים שנוקטת בייג'ינג, ואין מקום לדון בעניין בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה. בד בבד הוא לא פוסק מלהאשים את ישראל בביצוע "פשעי מלחמה" ודורש להעמיד אותנו לדין. ואם בכך לא די, הרשות הביעה תמיכה בצעדי הדיכוי בהונג קונג, שם מתקיים כיבוש סיני נוסף.
אלא שמעבר לחלקלקות המרוקאית והנבזות הפלסטינית, דווקא ההכרה האמריקאית בריבונות בסהרה הספרדית יכולה לסמן כיוון חדש להתייחסות הבינלאומית לסכסוך שלנו. בהצהרה האמריקאית בעניין המרוקאי, נקבע כי ההכרה בריבונות נובעת מהצורך למצוא "פתרון צודק ומתמשך". שלא כמקובל בשיח הבינלאומי הצבוע של הדורות האחרונים, הפתרון הזה לא מוביל להגשמת המאוויים הלאומיים של הפוליסריו. ארה"ב של הנשיא היוצא חידשה בעניין הזה, כמו גם בעניין ההכרה בירושלים השלמה כבירת ישראל והריבונות הישראלית ברמת הגולן.
וכבר יש משפטנים בינלאומיים שטוענים כי כך צריך להתייחס לסכסוכים רבים דומים, שרוחשים ברחבי העולם. כאלו שלא זוכים ליחסי הציבור המופלאים של הפלסטינים, בגלל האנטישמיות הגלובלית המפעפעת. המגמה לחתור לאוטונומיות במקום מדינות ניזונה גם מדוגמאות רעות של הדור האחרון, בהן הוקמו מדינות כושלות כמו בקוסובו, דרום סודן ומזרח טימור. שלא לדבר על שלטון חמאס בעזה, שהמחיש לאן מובילה הגשמת הלאומיות הפלסטינית.
כך, דווקא הסחר הציני של המרוקאים בהסכם איתנו אולי ישתלם לנו בדרך עקיפה. ייתכן שיניב פירות חשובים בהרבה מאשר מראית עין זמנית של נורמליזציה, שיכולה שוב להסתיים תוך שנייה, בהבל פיו של המלך.
עולם מעוות מופלא
לו הייתם אומרים לחלוצי המדע לפני מאה שנה, בתוך אימת השפעת הספרדית, כי בתוך פחות משנה מפרוץ המגיפה יימצא חיסון שיופץ בכל העולם, הם היו מגדירים אתכם כהזויים. לו הייתם טוענים כך באוזני רופאים במאה ה־14, בעת המגיפה השחורה, היו שולחים אתכם לאשפוז. בתקופה ההיא חיסלה המגיפה כשליש מאוכלוסיות העולם, והחיסון נמצא בדרך מקרה, רק כ־300 שנה מאוחר יותר.
האמת היא שגם בקרב אנשי העולם הנוכחי, רבים לא העלו על דעתם לפני חצי שנה שנגיע לחיסון כל כך מהר. והנה, במקום שהגלובוס ינתר מאושר, יכיר במזל הטוב ששפר על דיירי העידן הנוכחי, חלק גדול מהאנושות מגיב בחמיצות, שלא לדבר על ספקני וסרבני החיסונים. מרוב תדהמה או מסתם טיפשות, רבים אינם קולטים את גודל השעה, עוצם ההישג. דווקא כאשר לכל אדם יש גוגל בכיס - מאגר ידע אדיר ובלתי נתפס - קוצר ההבנה האנושית ממשיך להכות.
אז החדשות הטובות הן שאנחנו חיים בעולם מופלא, טוב בהרבה מהעולם שבו חיו בני אנוש מאז ומעולם. עולם שניתן להגיע בו לפתרון בעיות בריאות וכלכלה גלובליות במהירות הבזק, עולם בעל משאבים אדירים. והכי מעודד, עולם שהקודקס המוסרי שלו מנגיש את המשאבים לאספקת חיסונים למרבית האוכלוסייה האנושית, גם אם ראשונים בתור יהיו תושבי המדינות "העשירות".
החדשות הרעות הן שלמרות הקדמה הטכנולוגית והאחריות החברתית, הטבע האנושי לא השתנה. התעשייה הגלובלית של תיאוריות קונספירציה פורחת ורותחת. החשש הקמאי מגילויים חדשים דוחף לחיפוש טריקים ושטיקים, דווקא באחד ההישגים האדירים ביותר של האנושות בת זמננו. העיוות הזה אינו חדש, הוא מאפיין את ההומו ספיאנס מאז שחר האבולוציה. מתברר שלא תמיד קיים קשר בין קדמה לתבונה, בניגוד למה שחשבו במאה ה־18, שכונתה עידן התבונה.
ובכל זאת, כל אדם תבוני חייב לברך על העידן שבו אנחנו חיים, שבו המדע, הטכנולוגיה והסדר החברתי בנו עולם טוב בהרבה מקודמיו. בייחוד כשאלו מתורגמים ישירות להצלת החיים, הפרנסה והבריאות הנפשית של אוכלוסיית הגלובוס, גם בעת איומה של מגיפה.