גבי אשכנזי
רק מעטים האמינו שבני גנץ יצליח להכניס לכנסת יותר מחמישה נציגים. לא ברור אם גם שר החוץ גבי אשכנזי היה בין הספקנים, והאם זו הסיבה שבגללה החליט שלא להמר - ולפרוש מהפוליטיקה. איש אינו יודע מה הביא את אשכנזי לקחת כלשונו פסק זמן, שהוא מונח מכובס להחלטה להתאדות פוליטית. אשכנזי לא טרח להסביר לציבור את הסיבות לפרישתו, כשם שלא הסביר מעולם מדוע הוא נמנע מלבקר פומבית את ראש הממשלה על המהלכים שאותם נקט כלפי כחול לבן וכלפי שותפו הבכיר גנץ.
שלושה ימים לפני הבחירות, אחרי שנשכח מלבם של בוחרי כחול לבן, החליט אשכנזי להשמיע קול ופרסם ציוץ קצר, שבו כתב שיצביע עבור גנץ מכיוון ש"הוא לוחם אמיץ, ישר וערכי". נימת הביקורת היחידה נגד נתניהו באותו ציוץ הייתה במשפט "רצינו לשרת ממלכה ולא מלוכה".
אשכנזי הצליח לעמעם את הביקורת כלפי ראש הממשלה ולהלך בין הטיפות, כשהוא מבקש לרצות את גנץ ולהצטייר כמי שיש לו ביקורת על נתניהו, בלי להרגיז אותו ולשרוף גשרים.
על האמירה הזאת גמל לו גנץ בציוץ: "גבי, חברי היקר ואח לנשק, תודה רבה על השותפות והחברות האמיתית. אין לי ספק שבכל מקום שבו תהיה תמשיך לשים את ישראל לפני הכל". לא ברור על מה הודה גנץ לאשכנזי, ולמה התכוון באמירה "תודה על השותפות והחברות האמיתית". ואיך בדיוק התבטאה החברות שהפגין אשכנזי, שהחליט להמשיך בתפקידו כשר חוץ, גם אחרי שהודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים.
האם זו תודה על כך שאשכנזי בחר לפרוש בשקט, בלי לתקוף את יו"ר סיעתו, כפי שעשו אחרים כשגנץ בחר להצטרף לממשלתו של נתניהו?
החוליה החלשה
הם נחשבים לכאלה שתמורת טובת הנאה פוליטית ניתן לשכנע אותם לחצות את הקווים. בפוליטיקה, מאז מתמיד, הכל היה שאלה של מחיר. בעבר נקרא המונח "כלנתריזם" על שמו של ממציא השיטה רחמים כלנתר, שהיה חבר מועצת עיריית ירושלים.
כלנתר היה הראשון שהוכיח שחוסר נאמנות פוליטית יכול להפוך לשיטה המתגמלת עריקים פוליטיים. בשנת 1956 הוא עזב את סיעת הפועל המזרחי בעיריית ירושלים, משום שהיא פעלה להדיח את גרשון אגרון, שהיה אז ראש העירייה וכל חטאו הסתכם בהסכמה להקמת בית ספר רפורמי ובריכת שחייה מעורבת. כלנתר היה זה שהחליט להעניק לאגרון את הקול החסר להקמת קואליציה, ובתמורה מונה לסגנו של אגרון ולממונה על ענייני דת ותברואה. עם השנים הלכו בדרכו של כלנתר בין השאר הח"כים אברהם שריר, אפרים גור, אלכס גולדפרב, אורלי לוי־אבקסיס וגם יועז הנדל וצביקה האוזר.
ח"כ דוד ביטן, שהיה יו"ר הקואליציה, כבר סימן ארבעה עריקים פוטנציאליים שעל פי דעתו ניתן להחזיר לליכוד, ובכך להבטיח את האפשרות להקים ממשלה בראשות נתניהו. בימים הקרובים, אחרי שתסתיים ספירת הקולות, יתברר אם יש צורך להפעיל שוב את השיטה כדי להקים ממשלה חדשה, או שאנחנו הולכים לבחירות בפעם החמישית.
נתניהו והאוזנייה
ראש הממשלה הוא מקצוען בכל הקשור להופעות באמצעי התקשורת. דוח של "יפעת מחקרי מדיה", שבדק את מספר ההופעות של ראשי המפלגות המובילות ואת זמן האוויר שהם קיבלו, מגלה שנתניהו העניק 890 ראיונות לפני הבחירות וקיבל 1,729 דקות של זמן אוויר ברדיו ובטלוויזיה - באמצעותם העביר את מסריו.
בקיאותו של נתניהו באמצעי התקשורת הביאה אותו לנסות להטיל מרות על המראיינים באולפני הטלוויזיה, כשהוא דורש להסיר את האוזנייה שתחובה באוזנם, ותובע מהם לראיין אותו בלעדיה. נתניהו יודע שלא מדובר רק בכלי המשמש למסרים טכניים, אלא גם באמצעי לגיטימי שבאמצעותו מעבירים העורכים שאלות למגישים, כדי שישאלו את האורח באולפן.
אין שום פסול בכך שהעורך משתמש באוזנייה. לשם כך בדיוק היא נועדה. גם אני השתמשתי בה להעברת הנחיות למגיש, כשערכתי משדרים בחטיבת החדשות בטלוויזיה. הכרתי כמה מראיינים בינוניים, שללא ההנחיות שניתנו להם באוזנייה, היו עורכים ראיונות עלובים ורדודים שלא מוסיפים כבוד לערוץ שבו הם משדרים.
הופתעתי לגלות שכמה מראיינים גילו אבירות מיותרת, נענו לדרישת ראש הממשלה והסירו את האוזנייה. הוצאתה משבשת את השידור, ולכן אסור לאף מראיין להסכים לדרישה כזאת, כשם שאין לאף אחד מערוצי הטלוויזיה את הסמכות לגנוז ראיונות, רק משום שהמרואיינים בחרו להעניק ראיונות גם לערוצים מתחרים.
אני מתכוון לתאגיד השידור הציבורי, שהחליט לגנוז ראיון עם נתניהו שנועד לערוץ 33 שמשדר בשפה הערבית, עד שראש הממשלה יעניק ראיון למהדורת חדשות הערב שמשודרת בכאן 11. נתניהו לא נכנע ללחץ שהופעל עליו ובחר להתראיין לערוץ פאנט, שמשדר למגזר הערבי. מי כמו ראש הממשלה יודע ששידורי החדשות של התאגיד בטלוויזיה זוכים לצפייה של אחוזים בודדים. לכן הוא לא התרגש במיוחד מהאולטימטום. בתגובה לסירובו של נתניהו, החליט אסף ליברמן לערוך בתוכנית הפוליטית שהוא מגיש במוצאי שבת בתאגיד, ראיון דמה עם ראש הממשלה בהיעדרו ולהציג סדרת שאלות, כשתשובותיו של נתניהו ניתנו לצופים באמצעות קטעי ארכיון.
זה לא סוד שנתניהו רוצה מזמן לסגור את שידורי הטלוויזיה של תאגיד השידור הציבורי, שעבורם משלמת קופת המדינה כמעט 800 מיליון שקל בשנה, וכל זאת עבור אחוזי צפייה בודדים בשידורי החדשות. אני מוכן להמר שאם נתניהו יקים את הממשלה הבאה, הוא ינסה לממש את כוונתו ויחנוק כספית את התאגיד. מנהלי התאגיד, מצדם, יוכלו לטעון שמדובר בצעד עונשין, על כך שלא שידרו את הראיון איתו בערוץ הערבי.
אני משוכנע שהם ישכחו לספר לציבור איך בחר ערוץ ציבורי להעניש את ראש הממשלה, ואיך נוצר מצב שהפיקוח הציבורי על הנהלת התאגיד היה רופף, ואפשר להם להתנהל משיקולים שמצטיירים כאישיים ולא כציבוריים.
[email protected]