הם אנשים עם צרכים מיוחדים. הם נראים כמוכם וכמוני, לא צולעים, לא נכי גוף, אבל הם לא כמוכם וכמוני. נכותם חסויה, נסתרת, הם נכים בנפשם. שפתם שונה משלנו, הבנתם שונה משלנו, הם מפרשים מילים והתנהגויות באופן שונה מאיתנו. הם לא מבינים למה אנחנו מתכוונים כאשר אנו אומרים להם לעצור, או להרים ידיים, או ללכת, ולכן הם נפגעים. הם עצמם אינם דומים זה לזה כמובן, מראם שונה ולמרות זאת הם דומים - הם אנשים עם צרכים מיוחדים. מתמודדי נפש או אנשים עם מוגבלות שכלית או אוטיזם.
שמותיהם שונים - לאחד קוראים מוניר ענתבאווי, לאחר שיראל חבורה; יהודה ביאדגה; מוסטפא יונס; איאד אל־חלאק ועוד, שכולם שילמו מחיר יקר מאין כמותו על השוני שאותו לא ביקשו לעצמם. בעימותים תמיד ייצאו וידם על התחתונה. אם זה מול שוטר שאינו יודע איך להתייחס למי שעומד מולו, ומגיב כלפיו כמו למישהו שתוקף אותו. להבדיל, במקרים אחרים אנשים מתועבים וחסרי לב מנצלים את חוסר ההבנה לסיפוק היצר הסדיסטי שלהם.
בתחילת השבוע השתולל אדם וסכין בידו בחיפה, ונראה בסרטונים המתעדים אותו כשהוא תוקף את השוטר. נראה כאילו השוטר נמצא בסכנת חיים ועליו להגיב תוך שניות, והוא אכן מגיב. למרבה הצער השוטר יורה באיש, לפי הדיווח, חמישה כדורים מאקדחו. ואני שואל: האם לא ניתן לחדד את הנהלים במקרים כאלה ולהורות לשוטרים להשתמש קודם כל בטייזר או בגז פלפל, שתי דרכים שללא ספק עשויות לנטרל מיד את המתפרע בלי לגרום למותו? ואגב, אותן דרכים ישימות גם אם התוקף אינו לוקה בנפשו. היד אינה חייבת להיות כל כך קלה על ההדק. מה שברור הוא שאין שום סיבה בעולם שאנשים פגועי נפש ייהרגו רק בגלל חוסר יכולתם להבין את הנדרש מהם על ידי כוחות הביטחון.
חוסר הישע של פגועי הנפש מופגן בעוצמה רבה גם בעקבות הסיפור הקשה של הנערה בת ה־17 בעלת צרכים מיוחדים שנאנסה על ידי חלאות אדם מהסוג השפל ביותר. כולי תקווה שאלה יוכנסו לשנים רבות מאחורי סורג ובריח. לפעמים אני מצר על כך שאין במדינתנו עונשים קשים לאנסים כאלה, נוסח סירוס כימי. הם לא יחזרו על מעשיהם אלה, ואולי אף ישמשו התרעה לאחרים. אמר ביאליק בשירו "על השחיטה": "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן". אין ספק כי פגועי נפש אלה כמוהם כילדים קטנים וחסרי הגנה. על החברה כולה מוטל להיות להם למגן.