ידיעות בוסר משולות לזיקוקים שניצתים ברעש גדול, ובתוך זמן קצר נעלמים מהרקיע. לפעמים זה בלון ניסוי כדי לקדם מטרה מסוימת, ולפעמים דווקא כדי להכשילה. כזה הוא הרעיון שראש הממשלה נתניהו ימיר את תפקידו הנוכחי בתפקיד נשיא המדינה. היו אומנם מי שהתייחסו לכך ברצינות, אך עצם המחשבה הזאת היא חסרת היגיון, ובהרכב הנוכחי של הכנסת שבוחרת את הנשיא, גם חסרת היתכנות.
אך מה שחשוב יותר, כוחו של נתניהו הוא בעשייה ולא בטקסים, וחשוב שימשיך כך. אם בכלל היה משהו חיובי בהעלאת הרעיון, הרי זה חידוש הוויכוח על סמכויות מוסד הנשיאות ועצם נחיצותו. נשיא המדינה, על פי חוק הנשיא, אומנם "עומד בראש המדינה", כפי שמלכת בריטניה עומדת בראש מדינתה, אך בדומה אליה, ואף פחות ממנה, סמכויותיו ותפקידיו אמורים להיות סמליים בעיקרם. נשיאים כמו יצחק נבון, חיים הרצוג ואחרים כיבדו את העיקרון הזה, והיו שכיבדו פחות. מכל מקום, הכתרתו של נתניהו לנשיא הפכה בינתיים לביצה שלא נולדה, ואם אחדים מדורשי טובתו התכוונו להעניק לו את הנשיאות כפרס, הרי שהפרס האמיתי של נתניהו כבר רשום בפרקי ההיסטוריה: העלאת המשק הישראלי למקומות הקדמיים של הכלכלה העולמית, ניהול מדיניות חוץ וביטחון שידעה לקדם את האינטרסים של ישראל על בסיס הבנת השינויים העולמיים וההתפתחויות הגיאופוליטיות במזרח התיכון ומנעה מלחמות מיותרות, והוצאת ישראל ממשבר הקורונה בצורה מעוררת קנאה בעולם.
ברם, כפי שההיסטוריה מלמדת, גם המציאות החיובית ביותר איננה חסינה בפני תהפוכות פוליטיות, ובישראל, על פי כל הסימנים, עלולה להתרחש תפנית כזאת בידי גורמים פוליטיים שעל פי עמדותיהם המוצהרות היו צריכים לתמוך בהקמת ממשלת מרכז־ימין בראשות נתניהו. אך בין שלא למדו לקח מהפלת יצחק שמיר בזמנו ובין שהאגו סנוור אותם או שאינם מבינים שממשלה וכנסת אינן במות לסימפוזיונים אידיאולוגיים, אלא מסגרות לקידום מדיניות - הם עלולים לתת יד להפלתו. השיקול היחיד שצריך היה לעמוד לנגד עיניהם הוא לא מה טוב לנתניהו או לאויביו, אלא מה טוב לישראל שנכונים לה בשנים הקרובות אתגרים קריטיים במיוחד, הן בתחום הכלכלי בעקבות מגיפת הקורונה והגל האינפלציוני הצפוי מהמדיניות הכלכלית חסרת הרסן של ממשל ביידן, ובעיקר בנושאים המדיניים והביטחוניים הקשורים באיום מאיראן. ישראל זקוקה לממשלה בראשות נתניהו ולא לממשלת טלאים חסרת ניסיון.
אי אפשר להתעלם אומנם מהאנדרלמוסיה השלטונית הנוכחית שמקורה בפגמים היסודיים של שיטת הבחירות, ושהואצה בידי שותפי הליכוד בקואליציה הנוכחית. נתניהו מציע לעבור לשיטה של בחירה ישירה של ראש ממשלה, אך בסרט הזה כבר היינו ונתניהו עצמו הבין בזמנו שללא רוב בכנסת גם ראש ממשלה שנבחר ישירות איננו יכול לתפקד כיאות. זה יכול אולי להיות פתרון ביניים כדי לחלץ את המדינה מהפלונטר הנוכחי עד שיאומץ שינוי בשיטות הממשל והבחירות, אך לא הסדר קבע.
ובינתיים, כדי להוסיף שמן למדורה, נמשך המשפט המוזר נגד ראש ממשלה מכהן. אם לשפוט על פי דברי הפתיחה של התובעת במשפט, ליאת בן־ארי עצמה, דהיינו ש"נתניהו לא ביקש מבעלי כלי התקשורת כסף או טובות הנאה חומריות אחרות", אלא "סיקור אוהד", מבחינה עניינית צריך היה לסיים את המשפט כבר ביומו הראשון ולהעניק לו זיכוי מלא בו במקום. לפוליטיקאים ולתקשורת תמיד היו ותמיד יהיו יחסים של תן וקח, וכפי ששר המשפטים לשעבר חיים רמון אמר, השתדלות של פוליטיקאים בכל העולם לזכות בדיווח אוהד היא נורמה ולא עבירה פלילית.