תראו, בהתחלה ממש חיבבתי את זה, זה נראה לי שוויוני, נכון, מכבד, ובעיקר עונה על דרישה צודק/ת, להנכיח את שני המינים גם בשפה הכתובה. זה נהדר וגם נהדרת. ובעיקר, זה לא מאוד הפריע/ה. כולה סלש אחד קטן, והנה מתייחסים גם לבנים וגם לבנות. מה יותר קל ונוח מזה?
ולמה בעצם לא חשבו על זה קודם? היה כל כך קשה להוסיף את הלוכסנ/ית הזה/זאת בעבר לכל מילה בזכר? בצעד כל כך פשוט, השפה פתאום פונה בקלות למין שהוא יותר ממחצית מהאוכלוסייה.

יותר מזה/יתרה מזאת, אולי אפילו צריך להגדיל ולשנות גם לאחור/ה - כלומר, לתקן עוול/ה היסטורי/ת, ולהוסיף לוכסנים לכל הטקסטים שנכתבו אי־פעם בשפה העברית, החל מהתנ"ך - ויהי בימים ההם/ן, אין מלך/מלכה בישראל, איש/ה הישר/ה בעיניו/יה יעשה/תעשה. דרך מגילת העצמאות - בארץ ישראל קם/ה העם היהודי, בו/בה עוצב/ה דמותו/ה הרוחני/ת הדתי/ת והמדיני/ת... עבור בהתפטרותו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, "אינני יכול/ה עוד" ועד לרצח רבין: "ממשלת ישראל מודיע/ה בתדהמה על מותו/ה של ראש/ת הממשלה".

כך נהפוך להיות אומה מכילה יותר מכל העמים, בהווה, בעתיד ובעבר, ביבשה באוויר ובים/ה. וכן, יש הדוגלים בנקודה המפרידה במקום לוכסן. כלומר, להוסיף את ה' הנקבה אחרי נקודה, ולא את אופציית שני המינים/שתי המינות, עם חיץ של סלש/לוכסן. גם זו דרך: נקודה או לוכסן שמפרידים/ות בין האופציה הזכרית לאפשרות הנקבית. גם וגם, במקום או או. פשוט, קל, נוח נהדר/ת ומחריד/ה. מקסים, חביב, נאה, יאה ונקלה. בכל מקום. בכל אתר. בכל טקסט, ובעיקר בחוזר להורים מבית הספר, שהפך למקום להתפרעויות לשוניות קיצוניות, עם כל סוגי האפשרויות המכילות, בפנייה מוגזמת עם כמה שיותר לוכסנים וכמה שפחות מלל.

מדובר בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות של הפוליטיקלי קורקט: הריני לאשר, שבני/בתי התלמיד/ה רשאי/ת לצאת לטיול שנתי השבוע ביום ג'. כמו כן, מאשר/ת אני שהתלמיד/תלמידה מבוטח/ת. באם את/ה מעוניינ/ת להצטרף כהורה מלווה לטיול, אנא חתום/חתמי על הטופס המצורפ/ת בזה/בזאת. על החתום/חתומה הורה מספר 1, הורה מספר 2.

טפסים מבית הספר הפכו למקום הנכון, השוויוני והתקין ביותר מבחינה פוליטית־מינית־מגדרית, עם זאת מדובר בתפלצת לשונית בלתי אפשרית, שיש לחדול ממנה כאן ועכשיו, מיד ובמיידית.  

השינוי כל כך יפה ונכון, שהוא כבר הפך מכוער ומיותר. ובעיקר, בלתי קריא. או במילים אחרות: אולי די עם זה כבר? כמה אפשר? מישהו מסוגל לקרוא באמת יותר משני עמודים שכתובים/ות כך/ככה?

אף אחד/אחת לא יודע/ת מתי להתחיל עם זה, ומתי זה מסתיים/ת. זה מכביד על הרצף, זה לא מובן. מתוך רצון טוב לפנות לכולם ולכולן, כולם וכולן מקבלים ומקבלות גם את הסעיף וגם את הקריזה. ומתוך רצון טוב שהשפה תהיה צודקת, היא הפכה לבלתי נסבלת. המרחק בין להנכיח שוויון לבין לטרחן הוא דק, וחצינו אותו מזמן.

הרי ברור שאם אני מזמין לחתונה את קרוביי, אני מתכוון גם לקרובותיי. צריכה להיות דודה מעצבנת במיוחד כדי להסיק שאם אני כותב "אתם מוזמנים" היא לא רצויה. ותכלס, אם זה מה שאת חשה - ותרי על האירוע, מתוקה.

בשלט שכתוב בו "האט" בלשון זכר, מה חשבת לעשות, גבירתי, להאיץ? "האט" כוונתו שכולם צריכים להוריד את הרגל מהגז, בשתי המשמעויות ובשני המגדרים.

"הפנייה בלשון זכר היא מטעמי נוחות בלבד", כידוע וכבר התרגלנו לזה. אז חדלו וגם חדלונה. אנחנו מסרסים את העברית, שהיא שפת קודש מדהימה ביופייה והופכים אותה לקרצייה נודניקית, שפועלת בשם ערכים מודרניים כמו צדק ושוויון. ולא שיש לי בעיה עם הערכים האלה. סתם, יש לי בעיה, אבל זה לא הזמן לפתוח את זה.

הסלשים והנקודות מאיטים את הקריאה, מכבידים על השפה ומעצבנים את האומה. השפה לא אוהבת כפילויות וגם בני האדם לא. ממילא אין לנו מספיק זמן פה על כדור הארץ, אז עכשיו לבזבז חצי ממנו על קריאת נו"ן ומ"ם סופיים וסופיות רק כדי שנרגיש שאנחנו חברה שוויונית וצודקת? זה מיותר. תחשבו שאת הטור הזה קראתם כפול מהזמן שהייתם צריכים, ועכשיו אין לכם זמן למרסל מוסרי, וחבל.