מיד אחרי הבחירות האחרונות, הרביעיות למניינן, טרם שקע אבק והתוצאות הסופיות זה עתה פורסמו, קיבלתי שיחה מאחד הפוליטיקאים הוותיקים. חבר של כולם, מדבר עם כולם, שומע הרבה. האיש התקשר להחליף רשמים מהמערכה ומתוצאותיה וגם לתת תחזית. נזכיר כי אז כולם עוד דיברו בלהט על הכוכב העולה, יו"ר ימינה נפתלי בנט, שעתיד להמליך כאן את המלך. וכן על הכוכב החדש, יו"ר רע"ם מנסור עבאס, "הש"ס הערבי" שעלה בזכות "אבו יאיר" כדי להשלים לו את המניין בממשלת הימין. השועל הוותיק בקצה השני של הקו נשמע לגמרי לא בטרנד. בקול עמום ומעט מבולבל דיווח לי על השיחה שניהל לפני רבע שעה עם יו"ר ש"ס אריה דרעי. "אריה בטוח שנלך לבחירות חמישיות", אמר האיש.
דרעי רכש לעצמו מזמן מוניטין של פוליטיקאי מהמבריקים, מהמשופשפים וממביני הדבר בכל המערכת. ידוע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נוהג לעצור את ישיבות הממשלה (כשהן מתכנסות בכלל, כמובן, מחזה נדיר בתקופה האחרונה) כדי לבקש מ"הרב אריה החכם" לתת את דעתו על עניין מסובך כזה או אחר. ובכל זאת, האמירה על בחירות חמישיות על רקע התפאורה הנוצצת של כוכבי הבחירות הרביעיות נשמעה באותו רגע הזויה משהו, משל נתקע לדרעי הדיסקט והוא פשוט לא רואה את המציאות הפוליטית המתגבשת לנגד עיניו.
בינתיים הזמן חלף והמציאות השתנתה פלאים כמו בקליידוסקופ. בנט, שתכנן לרקוד על שתי החתונות ולבחור את המפוארת מבין השתיים, מצא את עצמו נקלע למצוקה, אולי הכואבת ביותר בכל חייו הפוליטיים. מי שחלם להיות ראש הממשלה, שגם יבחר לעצמו את הממשלה, נהיה בחלוף חודשיים יו"ר שבקושי יש מפלגה מאחוריו. במקום להכתיב תנאים לכולם, נאלץ בנט להתרוצץ בין תנאים גרועים לגרועים מאוד, להדוף מתקפות משני הצדדים ורק לחפש דרך להיחלץ מהמבוך.
החשש מפריימריז
אלה שיצא להם לעבור באחרונה בקרבת מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, מעידים ששמעו את המילה "בחירות" דרך החלונות הפתוחים. ואכן, ככל שעובר הזמן, המעגל הכי קרוב לראש הממשלה משתכנע יותר ויותר כי הבחירות החמישיות "יעשו טוב לליכוד ולעומד בראשו". "גדעון יימחק, בנט ייחלש, ואנחנו נקבל עוד כמה מנדטים של הימין", אומרים הקולות הלוחמניים.
אין לדעת עד כמה אותו מעגל הקרוב לנתניהו מאמין בעצמו בתרחיש הזה שהם מנסים לקדם. אין לדעת גם אם הם רואים הבדל בין מצבו של נתניהו ערב הבחירות הרביעיות לבין מצבו הנוכחי. הפעם, בשונה מהעבר, נכשל נתניהו רשמית בניסיון להקים ממשלה ואיבד את המנדט. הוא גם נמצא בעיצומו של המשפט, כך שמחיר הכישלון בבחירות - אם לבסוף יובס במקום לנצח - יהיה עבורו קשה בהרבה ברמה הפרטית.
במפלגתו של נתניהו לא ששים במיוחד אלי קרב למשמע הקולות שמגיעים מבלפור. אחרי שגם בפעם הקודמת בוטלו הפריימריז להרכב הרשימה בליכוד, הפעם לא יהיה מנוס מלקיימם. כך הוחלט על ידי מרכז התנועה. למעט כמה חברי סיעה שמרגישים בטוחים ומאמינים כי בחירות פנימיות רק ישפרו את מיקומם, ולצדם בודדים שלא נכנסו לכנסת הנוכחית (כמו אריאל קלנר ואוסנת מארק), רוב רובם של חברי רשימת הליכוד לא ישנים טוב בלילות כשהם חושבים על האפשרות של עוד קמפיין בחירות פנימיות.
וזה עוד לפני סיפור השריונים עבור מפלגת ימינה. ההחלטה הכללית לתת בין שישה לשמונה מקומות משוריינים ברשימה לשותף פוליטי שייתכן שיבוא, מזמן עברה במרכז הליכוד, אך ממש לא מתיישבת טוב בתודעתם של חברי הליכוד. המחשבה על כך שבנט, איילת שקד וחבריהם יקבלו מקומות יקרים חינם אין כסף, בעוד חברי הליכוד הוותיקים יצטרכו להזיע, להוציא הון ולנהל את קרב חייהם על המקומות שיישארו אחרי שימינה תתפוס שישה מהם - די מקוממת אותם.
ההתקוממות הזאת, כמובן, לא תהפוך למרד, ומובן שלא תפריע לנתניהו לממש את עסקת השריונים, אם וכאשר יצטרך לממשה. מאז ומעולם לא הרשימו רעשי רקע את נתניהו, עת קיבל החלטות אסטרטגיות. יש רעשים אחרים שכן עושים עליו רושם - כאלה שמהווים איום מוחשי עליו אישית. אך זה לא המצב עם מתנגדי הפריימריז. שום דבר לא יזיז את נתניהו ממקומו בליכוד - עד שיחליט ללכת.
ואחרי כל הנאמר על העדפת הבחירות, יש לומר כי לא מן הנמנע כי האינטרס של נתניהו הוא להגביר את הקולות האלה ולדאוג לכך שיו"ר תקווה חדשה גדעון סער ובנט ישמעו אותם היטב ויירתעו. כאשר הזמן חולף, המנדט עובר מצד לצד, והממשלה לא קמה, איום הבחירות יכול להביא את הצדדים אל מתחת לחופה.
גנץ התחזק
הבה נעיף מבט על המפה הפוליטית וננסה להשיב על השאלות: מי מפחד מהליכה לעוד מערכת בחירות? מי פחות? ומי דווקא צפוי ליהנות ממנה? מבחינת האגף השמאלי, הבחירות הן אופציה לא מפחידה בכלל. אולי קצת מבאסת, במיוחד אחרי שהיו במרחק נגיעה מהממשלה. במפלגת העבודה, ועוד יותר במרצ, שכחו מזמן מה זה לשבת בקואליציה, איך זה מרגיש להיות שר או ראש ועדה חשובה, לנהל תקציבים ולחלק תפקידים. ההתקדמות האמיתית במו"מ הקואליציוני עם יש עתיד העניקה להם תחושה נפלאה של התקרבות לשלטון. אם בסופו של דבר זה לא יקרה, עדיף להם להתייצב שוב מול הבוחר, בתקווה שהפעם יצליחו יותר או לכל הפחות לא יירדו.
גם בישראל ביתנו לא מפחדים מהבחירות. אומנם זה מאמץ וכאב ראש לא קטנים, אך הקו המרכזי כבר נבחר, והוא: למתג את עצמם כמנהיגי הקהל החילוני בישראל. אם נגיע לבחירות חמישיות, יידע היו"ר אביגדור ליברמן לפתח את הקו הזה עוד יותר וישקיע בחיזוק הקשר שלו עם הקהל החילוני, שכבר נתן בו אמון. גם ביש עתיד לא חרדים מהמחשבה על עוד בחירות: הרביעיות חיזקו את לפיד ואין סיבה שהחמישיות יהפכו את הקערה על פיה.
בכחול לבן לא רק שלא מפחדים מהבחירות, אלא מעוניינים בהן. שכן הסכם הרוטציה בין נתניהו ובני גנץ לא נמחק ולא נעלם. כאן לא מדובר בעוד "הבטחה של ביבי" שלא שווה את הנייר שעליו נרשמה, אלא בחוק יסוד שנכנס לספר החוקים. כך שאם שום ממשלה לא תקום והמערכת שוב תלך לבחירות, גנץ יממש את חלומו ויגיע לראשות ממשלה במסגרת הרוטציה.
יתרה מזאת, העובדה שהוא היה הפתעת הבחירות - במקום תבוסה מבישה זכתה המפלגה ב־8 מנדטים - עודדה את גנץ עד מאוד. אנשים ששוחחו עמו בתקופה האחרונה שמעו ממנו כי הוא נחוש להוביל את המרכז־שמאל ולהפוך למנהיג של הגוש. "יאיר לפיד הוא פוליטיקאי טוב ובעל כריזמה, אך המציאות הוכיחה כי יש לו תקרת זכוכית. אם לא יהיה ראש ממשלה עכשיו, אז כנראה שבדיוק הגיע לאותה תקרה. גנץ יוביל מהלכים של איחודים בתוך הגוש, נרחיב את הכוח ונתמודד מול הימין" – אלה הקולות המגיעים מסביבת שר הביטחון.
אומנם אם תשאלו אותו אישית היום, הוא בוודאי יענה שכל כולו שקוע בהקמת ממשלת שינוי - וזו תהיה אמת לאמיתה. כזה הוא גנץ, לא יתקע ללפיד סכין בגב כל עוד ממשיך יו"ר יש עתיד במלאכה. רק אם יגיעו למבחן הבחירות, או אז גנץ יהיה נחוש להסתער.
בבחירות האחרונות קמה בעבודה קבוצה לא מבוטלת של חברי מפלגה ותיקים, שלא התלהבו מהמנהיגה החדשה וחברו לכחול לבן. לא סתם פעילים, אלא בעלי כוח בשטח וקשרים בתנועה הקיבוצית ובעוד קבוצות. כעת אותם פעילים קוראים להרחיב את שיתוף הפעולה, כך שכוחה של כחול לבן יגדל עוד. אם לקראת הבחירות החמישיות לא יקום בשמאל משיח חדש, לא מן הנמנע כי התוכנית של גנץ להפוך למנהיג שמאל־מרכז תקבל תאוצה.
חוששים מפיצול
בשונה משאר מפלגות גוש השינוי, חברי תקווה חדשה מקבלים חלחלה מהדיבורים על בחירות חמישיות. מבחינתם, הכל עדיף על פני הבחירות. להיות חברי ממשלת שינוי, להיות ח"כים לוחמניים מהאופוזיציה וגם להיות חברי ממשלת ימין – כל האופציות עדיפות על פני הליכה לבחירות.
הקמפיין המפוזר, הלא אפוי והלא ברור שניהלה תקווה חדשה הוביל בסופו של דבר לתוצאה הצנועה למדי, 6 מנדטים בלבד, אחרי שהתחילו את המערכה עם מספר דו־ספרתי. המסרים הימניים לא הדהימו את הציבור במרכז־שמאל, שבאופן טבעי תמך במפלגות הגוש של מתנגדי נתניהו. כך שאם ילך סער ישר לבחירות, בלי לבנות את עצמו ואת מפלגתו - בקואליציה או באופוזיציה - גם אלה שהצביעו לו, ספק אם ימצאו סיבות הגיוניות לעשות זאת שוב.
המחשבות האלה מסתובבות בקרב חברי תקווה חדשה וגורמות להם לדבר יותר ויותר על האפשרות של שיח עם הליכוד. כל זה, כמובן, רק אם וכאשר לא יצליחו להביא את בנט ולהקים ממשלת שינוי. לקדם את ממשלת האחדות בהובלת האגף הימני, כאשר הצמד סער־בנט עומד בראשו, זאת הייתה התוכנית המקורית. אלא שהרעיון לא ממש עבד. סער ובנט ניהלו שיח טוב וחיובי, אך זה לא היה מספיק כדי שיהפכו לצמד פוליטי שאותו סט אינטרסים מוביל אותו. בנט התייסר והתלבט והתווכח עם חברי מפלגתו על הדרך, והרעיון המקורי השתבש תוך כדי תנועה.
סער נותר נחוש בדעתו ולא שינה את עמדתו. כמו שאמר לסובבים אותו מיד אחרי הבחירות, כך הוא ממשיך לטעון גם היום: הוא לא רוצה לשבת בממשלה שנתניהו הוא חלק ממנה. גם כשנתניהו ראשון ברוטציה, גם כשנתניהו שני. סער עצמו, באופן אישי, גם לא הכי חרד מהאפשרות של עוד מערכת בחירות. מבחינתו, עדיף להיצמד לעקרונות ולהבטחות וללכת על כל הקופה. אם נצליח, טוב, ואם לא, חלילה, גם לא אסון. הרי סער כבר היה שם, מחוץ לגלגל. פסק הזמן שלקח ב־2014 היטיב עמו. הוא עבד לפרנסתו, השקיע בחייו הפרטיים ונראה מאושר. היצר הפוליטי ותחושת אי־המיצוי בערו בו ובסופו של דבר הובילו לחזרתו לעולם הפוליטי. כך שעבורו הסיכון לחוות תבוסה בבחירות ולהישאר בחוץ הוא רציני, אך לא קטלני.
בשונה מסער, עבור רוב חברי סיעתו הליכה לבחירות והסתכנות בתבוסה הן איום גדול מדי מכדי לראות בו אופציה לגיטימית. כך שמה ששלמה קרעי אמר בהתלהבות כאשר דיבר על "עריקי סער" שיבואו לימין, אכן דובר לא מעט גם בשיחות סגורות, מאחורי הקלעים. אך בשונה ממה שהכריז קרעי, בחיים האמיתיים זאב אלקין, שרן השכל ויועז הנדל אינם מתלהבים מהמחשבה להתפצל, ללכת לליכוד ולמצוא את עצמם באותה מפלגה שבה מאסו ושאותה עזבו. היו להם סיבות לקום וללכת, והסיבות הללו לא נעלמו.
מבחינתם, אם ממשלת שינוי לא תקום, עדיף להוביל מהלכים מחושבים וזהירים בכיוון השיח עם הליכוד. אנשי הליכוד, שמכירים את התנועות שמתרחשות מתחת לפני השטח, אומרים כי חיים כ"ץ, יו"ר מרכז הליכוד והליכודניק שהיה ונשאר קרוב לסער, עמל זה כמה שבועות על קירוב העמדות בין סער לליכוד. לפני כשבוע אף הועברה הצעה מסער לליכוד: ממשלת רוטציה עם הגבלת כהונה, כאשר סער ראשון. אז, לפני שבוע, ענה נתניהו בשלילה. לא הרוטציה לא מצאה חן בעיניו, אלא דווקא הגבלת הכהונה.
אולם מאז זרמו מים רבים בירדן. ביום שלישי השבוע הליכוד וימינה הגיעו להסכמה וכמעט חתמו על ההסכם שכלל את הרוטציה בין נתניהו (הראשון למשך שלוש שנים) לבנט (השני בשנה הרביעית) וכן את סעיף הגבלת הכהונה. אם נתניהו מוכן עקרונית לדבר עם ימינה על הסעיף הכואב הזה, אין סיבה שבנסיבות מסוימות לא ידבר על כך גם עם סער.
המערכת נכנסה לישורת האחרונה ולהמתנה דרוכה. אם עד יום רביעי לא יקרה הנס ותקום ממשלת שינוי, המנדט יחזור לכנסת, וייתכן שממשלת ימין תקבל סיכוי משמעותי נוסף. רק שהמחיר עבור נתניהו צפוי לעלות באופן דרמטי. האם ייקח את ההצעה או יעזוב ויעדיף עוד בחירות? נתניהו, כהרגלו, יחליט ברגע האחרון.
