נפתלי בנט לא היה המועמד שלי לראשות הממשלה. לא הצבעתי בעד ימינה, ולא ייחלתי שהוא יעמוד בראשות ממשלה בישראל. הוא אדם ראוי, הגון, פטריוט, לוחם, יזם ואיש מצליח לפי כל קנה מידה המקובל במקומותינו. אני לא מסכים עם עמדותיו והשקפת עולמו. אך אם הכנסת תביע בו אמון - אהיה מאושר.
אני סבור כי הקואליציה שהרכיב יאיר לפיד ברוב תבונה, תוך נכונות להקריב את היתרון האלקטורלי הברור שיש לו - הוא מהלך שעוד יניב לו פירות פוליטיים רבים; ואולי בבוא היום אף יביא אותו לעמדה שאליה הוא חתר מלכתחילה - ראשות הממשלה. בימים אלו, זו הממשלה היחידה שהרכב הכוחות הפוליטיים מאפשר. כל הכבוד לכל השותפים, ובמיוחד למנסור עבאס, שהתפכח מאשליית השיתוף עם בנימין נתניהו.
אם היינו זקוקים לראיה מוחצת לכך שנתניהו אינו ראוי להישאר יום אחד נוסף בבלפור, הוא עצמו סיפק אותה בנאום העלוב והמביש שנשא בעקבות הודעתו של בנט בדבר החלטתו להצטרף לממשלת השינוי. נתניהו, החושף את הצד הרופס וההיסטרי באישיותו, עמד וניבל את פיו. הוא האשים את בנט בהונאה, בשקרים, במעילה באמון, בחבירה לשמאל – כאילו היה מדובר בחבירה לקבוצה של בוגדים הרוצים בחורבנה של ישראל.
לא היה בוץ ורפש שנתניהו לא זרק על בנט, אך הפלא ופלא, ממש באותו נאום - אחרי שסיים לנבל את פיו ולהכפיש - הוא האשים אותו כי סירב לקבל את הצעתו, שעדיין עומדת בעינה, להיות ראש ממשלה במסגרת קואליציה, שהוא - נתניהו - יהיה במרכזה.
כלומר, אחרי שבמשך דקות ארוכות רמס את הגינותו, יושרו, ונאמנותו למדינה – נתניהו מוכן שבנט יהיה ראש ממשלה. עם הימין – רק לא עם השמאל הבוגדני והמסוכן.
מה יכול להיות עלוב יותר, מביש יותר, מעורר תיעוב יותר מאשר ההצעה הזו, בתום נאום של גידופים, עלבונות והכפשות? בחיים הציבוריים שלנו עברנו לא מעט מחלוקות וסערות פוליטיות, אך מעולם לא נחשפנו להפגנה כל כך מובהקת של התפוררות מוסרית של מי שהיה ראש ממשלה כל כך הרבה שנים, והוא עדיין מנהיגה של המפלגה הגדולה ביותר בישראל.
# # #
מה צפוי לקרות בימים הקרובים? לפני שבועות אחדים הסתכנתי בהערכה שנתניהו חותר לחמם את האווירה בתוך המדינה, לגרור את הבריונים הקיצוניים שהוא יכול להסית לעימותים עם האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים, ולהביא להתפרצות של אירועי טרור שיכולים להצדיק אווירה של חירום, שתסייע לו למנוע מלפיד להקים ממשלה. תוך ימים לא רבים הסתבר שההערכה שלי לא הייתה מנותקת מהמציאות. האלימות הפרובוקטיבית של להבה ואיתמר בן גביר בירושלים הציתה אש שנגררה בסוף ל־12 ימי לחימה מול חמאס הטרוריסטי.
לא חשבתי אז ואינני טוען היום כי חמאס נגרר לעימות האלים הזה על ידי נתניהו. חמאס רק חיכה להזדמנות כדי להתניע עימות בתוך ישראל ובינו לבינינו. ירי הרקטות המטורף מרצועת עזה הצדיק תגובה חריפה, תקיפה וחד־משמעית, וזו ניתנה על ידי צה"ל. אין ספק כי ניתן היה לקצר את ימי הלחימה, כפי שעשתה הממשלה יותר מאוחר, כאשר הזמינה לחצים של הנשיא האמריקאי ופעלה כדי להפעיל את התיווך של המצרים במטרה להגיע להבנה עם חמאס על סיום הירי. בכל מקרה, נתניהו כבר השיג אז את מה שהיה נראה לו כיעד המרכזי של האירוע: בנט נלחץ והחליט להודיע כי האפשרות של הקמת ממשלה עם "גוש השינוי" יורדת מן הפרק.
כפי ששיערתי, נתניהו זינק מיד על ההזדמנות שמצב החירום המיותר יצר עבורו וחידש את מאמציו לגרור אליו את סער, בנט ואיילת שקד להקמת ממשלת הימין שיכולה הייתה להציל אותנו מ"ממשלת השמאל". אך מסתבר כי בנט התעשת בזמן. כשהאווירה נרגעה, הוא הבין כי ההצעות של נתניהו הן לא יותר ממלכודת פתאים. אילו היה נענה לנתניהו, היה מסיים את שליחותו הציבורית ונבלע בתוך המערבולת המטורפת של המשפחה המטורללת ושל הכנופיה שמלווה אותה. בנט שב למסלול היחיד שהיה יכול למנוע סיבוב בחירות נוסף ועוד כמה חודשים של מדינה במערבולת בהנהגתו של איש בלתי ראוי.
הימים שנותרו עד למועד שבו תתכנס הכנסת להצביע על הממשלה החדשה צפויים להיות סוערים ובלתי צפויים. מי שמעלה על דעתו שנתניהו ירים ידיים ויקבל את דין המציאות החדשה מעיד על עצמו שלא למד דבר ולא זכר דבר. נתניהו יחזור לשיטות המוכרות לו. הוא יארגן הפגנות ולחצים על כל מי שנראה מועמד להישבר תחת הלחץ. נוער הגבעות, סיירת להבה של בן גביר ובצלאל סמוטריץ' יחזרו למרכז הזירה. בנט, משפחתו, חברי מפלגתו, שקד, גדעון סער, כל חברי ימינה בכנסת ונציגי תקווה חדשה - יוטרדו ויאוימו. ההסתה עלולה להיגרר לעימותים אלימים בין תומכי הגוש החדש לבין אלה שמבינים כי מבחינתם זו מלחמה על עצם חייהם הפוליטיים.
אני מאמין כי בנט נחוש ונחרץ וכך גם חבריו שנתנו את תמיכתם הברורה למהלך. סער לא ישנה את עמדתו ולא ייכנע לאיומים ולהטרדות. הוא מכיר את נתניהו טוב מכולנו ויודע למה עליו לצפות עד לרגע האחרון.
ובכל זאת, בצד התקווה הגדולה שהולכת ומתפשטת בקרב חלק ניכר מהציבור הישראלי, יש סיבה לחשש. כבר היינו בסרט הזה פעם, וכדאי לא לשכוח זאת. הייתי במעגל המצומצם של ראשי הליכוד שנאבקו בניסיונו של שמעון פרס להקים ממשלה בעקבות "התרגיל המסריח" בשנת 1990. מלווה בפמליה משפחתית, פרס הגיע לכנסת ביום הראשון של חול המועד פסח לישיבה מיוחדת שבה התכוון להציג את ממשלתו. ערב קודם לכן הציג בפני מרכז מפלגת העבודה את הרכב הממשלה החדשה. אלא שאז התברר לו כי שניים מחברי הכנסת שהיו חיוניים לגיבוש הרוב בהצבעה נעלמו והתנדפו. הממשלה לא הוצגה. חודש מאוחר יותר הושבע יצחק שמיר כראש הממשלה. עובדה.
אני ממליץ לחברי גוש השינוי, ובמיוחד ללפיד, בנט, בני גנץ וסער – להישאר ערניים, להיות דרוכים ולאמץ את כל כוח מנהיגותם כדי לא למצוא את עצמם במצב דומה. נתניהו מסוגל לכל. ממש לכל מה שעולה על הדעת, ובעיקר למה שלא עולה על דעתם של אנשים הגונים, שמאמינים בדמוקרטיה או בכללי משחק מקובלים. אנשים היודעים לציית למה שראוי והגון ומקובל.
# # #
ובכל זאת, הגיוני שבקרוב יגיעו המובילים כדי לפנות את משפחת נתניהו מבלפור. הבית הזה הפך לסמל של כל מה שרע ומעוות והזוי בחיים הציבוריים שלנו. הפינוי שלו לא יכול להיות רק עניין סמלי. הוא צריך להיות מעשי ומיידי. ככל שיקדם - כך ייטב. לכולנו.