בעוד ימים אחדים צפויה לקום בישראל ממשלה חדשה. סוף־סוף. לאחר יותר משנתיים של מערכות בחירות נראה כי הגענו לנקודה שבה אי אפשר יותר לגרור תשעה מיליון אזרחים למהומה ולאנדרלמוסיה שכפה עלינו בנימין נתניהו. והכל רק כדי לנסות להימלט מהצורך להתמודד עם ההליך המשפטי המתנהל נגדו.
במהלך השנתיים הללו השיח הציבורי בישראל הלך והקצין. ככל שסיכוייו של נתניהו להקים ממשלה פחתו, כן גברו הקולות שהושמעו על ידיו ועל ידי תומכיו כדי להביא לדה־לגיטימציה של יריביו הפוליטיים.
ביקורת ציבורית היא נשמת אפה של חברה דמוקרטית. אף אחד לא יכול להיות חסין מפניה. לא הממשלה, לא מתנגדיה. מותר, ולעתים קרובות צריך, להרים קול נגד מעשים של הממשלה, בוודאי כאשר הם לוקים בחוסר סבירות קיצוני. באותה מידה ממש מותר ולגיטימי למתוח ביקורת על האופוזיציה, על מתנגדיה ומבקריה.
ויכוח רגשני, ולעתים צעקני, אינו המצאה של הדמוקרטיה הישראלית. הוא מתקיים בארה"ב, בבריטניה ובכל הדמוקרטיות המערביות שאנחנו רוצים להיראות כמוהן, או לפחות לזכות לתמיכתן. בשום מדינה מי שמתנגד לממשלה אינו בוגד. בשום מדינה מי שמתנגד לשלטון אינו רוצה בחורבנה. בישראל - כן.
לפי נתניהו, האופוזיציה היא שמאל. והשמאל, במונחים שבהם משתמש ראש ממשלת ישראל, הוא חבורה של בוגדים. עד לאחרונה, מפלגות ערביות שזכו לתמיכה ציבורית ועמדו בכל המבחנים הנדרשים של נאמנות למדינה ולחוקיה רצו לפי נתניהו בהשמדת ישראל, ולתפיסתו זה מה שרצו בפועל גם כל מי שרצו לחבור אליהן.
אחר כך, לפרק זמן קצר, האמין נתניהו שהוא יכול לגייס את הרשימה האסלאמית בראשות מנסור עבאס כשותפה או לפחות כתומכת בממשלתו. בתקופה שבה ניהל מו"מ עם עבאס נראה היה כי החיבור למפלגה ערבית הופך לדבר לגיטימי, שעומד במבחן הנאמנות שהגדיר נתניהו. אך כאשר התברר כי עבאס חובר דווקא לנפתלי בנט ולגדעון סער, יחד עם יאיר לפיד ויתר חברי קואליציית השינוי - הפך שוב שיתוף הפעולה הזה להיות ביטוי של בוגדנות וחוסר נאמנות למדינה.
דפוס זה של הסתה פלגנית וסכסכנית אינו משהו שנולד אצל נתניהו רק בשנתיים האחרונות. הוא התחיל בכך לפני יותר מ־25 שנה, כאשר התמודד לראשונה על ראשות הממשלה. נתניהו היה גדול המסיתים נגד יצחק רבין. אמרתי בעבר כי באותה תקופה נתניהו - לפי מיטב שיפוטי - לא העלה על דעתו כי ההסתה שלו עלולה לתרום למעשה הנורא.
נתניהו לא העסיק את עצמו במחשבה מה עלולה להיות התוצאה. אך הוא עודד את הגורמים הקיצוניים, נתן להם לגיטימציה, השתתף באירועים שבהם רבין הוצג כמי שבוגד במדינה ועלול להביא לחורבנה. קולו של נתניהו היה מהגורמים שיצרו אווירה שהכשירה את הדרך שהסתיימה בשלושה כדורים שנורו מאקדחו של רוצח נתעב.
בימים אלה לא תעמוד לנתניהו ההגנה שעמדה לו אז. אז יכול היה לטעון, ויכולנו להאמין לו, שהוא לא התכוון ולא רצה ולא האמין שהצגת רבין על ידי מפגינים במדי קצין אס־אס נאצי עלולה לעודד אנשים לרצוח אותו. זה קרה.
זה מוביל לדם. מי שאמר שיש לנהוג בראשי הקואליציה החדשה שצפויה לקום כמו במרגלים ששלח משה לתור את הארץ וחזרו והוציאו את דיבתה רעה - קורא לשפוך דם. מי שאומר לקהל המוסת שמאזין לו כי לא צריך לפחד להיכנס בעיתונאים - מתיר את הרסן. לאחר מכן קשה יהיה מאוד לעצור ולהגדיר גבולות חדשים.
# # #
לפני שבועות אחדים כתבתי בעמודים אלה ממש כי נתניהו זקוק לאירוע טרור שיוביל לנראות של מצב חירום קיצוני, כזה שיצדיק אחדות לאומית, שתחסום את הדרך להקמת ממשלה חלופית.
ברור שהייתה חובה להגיב על ירי הרקטות של חמאס באופן חריף וחד־משמעי. לישראל יש היכולת לעשות כן - וכך נהג צה"ל, ובסופו של דבר הכאיב לחמאס כראוי לו. אך מי שהדליקו את האש שיצרה את התסבוכת שהביאה ל־11 ימי לחימה מיותרים לא היו רק אנשי חמאס.
אמרתי אז, לפני שכל זה פרץ, כי נתניהו מעוניין בכך, שהוא מחזיק בגפרור שיצית את האש, ושמי שיבעירו את האזור יהיו שותפיו הפוליטיים, ובראשם איתמר בן גביר וסיירת הפורעים שלו מארגון להבה. לא הגזמתי. זה בדיוק מה שקרה.
כמובן, בסוף אנחנו תמיד צודקים, כי אי אפשר שלא להגיב לירי רקטות על שדרות, באר שבע, אשדוד, אשקלון, ירושלים ותל אביב. אך זו העמדת פנים שאיננה יכולה להסתיר את התרומה המכרעת של הפרובוקציות מהימין הקיצוני, שאת ההשראה להן נתן ראש הממשלה ואת הביצוע הנהיגו שליחיו ותומכיו.
מה אפשר לעשות כדי למנוע את ההידרדרות הזו, ההולכת ומתגבשת לנגד עינינו? יש צורך לנקוט צעדים חריפים נגד המסיתים ונגד הפורעים. אי אפשר להמתין להתרחשות שלאחריה הכל יתדרדר. צריך לעשות את זה עכשיו, ומיד.
ראש השב"כ נדב ארגמן השמיע אזהרה חריגה ויוצאת דופן. כשאיש כזה משמיע הצהרה כל כך חמורה, כפי שעשה לפני ימים אחדים, הוא לא ממציא את הסכנה מלבו. הוא אינו בודה דבר. הוא יודע היטב למה הוא מזהיר, ובעיקר מפני מה הוא מזהיר ומפני מי הוא מזהיר. זה עדיין לא מספיק. המשטרה צריכה לפעול כדי למנוע את המצעדים, לחסום את דרכם של הפרובוקטורים הרוצים להדליק אש בירושלים, שתתפשט עד מהרה לחילופי ירי של רקטות על יישובים ישראליים.
ברור: אסור לנו בשום פנים ואופן להיכנע לאיומי חמאס ולהשלים עם הניסיון שלהם לפגוע באזרחים ישראלים. אך מוטלת עלינו החובה לא לגרות אותם ולא לגרור אותם למצב שבו אנחנו נהיה הצודקים, והם יהיו - וגם אנחנו - מדממים, כואבים ומבוהלים.
וכן, אנחנו חייבים להזהיר את ראש הממשלה, גדול המסיתים. עכשיו, לפני שהדברים קורים. מה שאתה – נתניהו – אומר זו הזמנה לרצח. לא פחות. זה יכול להיות אחד מחברי הכנסת של הקואליציה החדשה, יהודי או ערבי; זה יכול להיות אחד ממנהיגי הקואליציה הזו, וזה חלילה יכול להיות מישהו מבני המשפחה שלהם; מי שחיסולו עלול ליצור מערבולת שיכולה לשנות את גזר הדין הפוליטי ההולך ומתקרב.
נתניהו – לא תוכל להגיד שלא הוזהרת. מה שאתה עושה בימים אלה – עלול להתפרש כקריאה לחזרה על מה שההסתה גרמה ליצחק רבין.
עם ישראל לא שוכח ולא יסלח.
תמונה: הפגנה נגד ממשלת השינוי בתל אביב. אלה המונחים שבהם משתמש ראש ממשלת ישראל
צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90