השבוע הראשון לכהונתו של נפתלי בנט כראש ממשלת ישראל הסתיים. מדינת ישראל מתחילה להסתגל לצירוף המילים: נפתלי בנט - ראש הממשלה.
אומנם בנימין נתניהו עדיין מתנהג כאילו שום דבר לא אירע, ויחד עם חברי הליכוד ממשיך להתעלם מהמציאות. אך לדינמיקה של החיים יש קצב משלה – ועוד מעט הכל ייראה יותר טבעי ויותר פשוט.
נתניהו יעזוב את בלפור. היציאה מהבית שהפך להיות סמל לכל מה שרע, מושחת, מעוות ובלתי נורמטיבי בהתנהלות של משפחת נתניהו – הוא מהלך סמלי.
בנסיבות אחרות, במדינות אחרות, השאלה של יציאה מהבית שבו מתגורר המנהיג היא עניין טכני, פרוטוקול פשוט. ברחוב דאונינג בלונדון ממתינות משאיות כבר מליל הבחירות.
למחרת – ראש הממשלה היוצא מותיר בית ריק לזה שיחליפו. בארה"ב, ביום השבעתו של הנשיא הנכנס, הנשיא היוצא עוזב את הבית הלבן – ומאותו רגע ואילך יוכל לשוב אליו רק כאורח. כך גם בצרפת, בארמון האליזה היפהפה.
בגרמניה, סיפרה לי אנגלה מרקל, שמורה לראש הממשלה דירה רשמית באגף של משרד הקנצלר בלב רובע המשרדים הממשלתיים, לא רחוק מבניין הבונדסטאג. מרקל עצמה המשיכה להתגורר בדירתה הפרטית, יחד עם בעלה. היה מקום חניה אחד שנשמר למכוניתה, והיא הייתה מטפסת כל שנות שלטונה לקומה השלישית.
גם בישראל, מסורת הייתה שראש הממשלה היוצא מפנה את מגוריו בדירה הרשמית מיד לאחר הבחירות. לא זכור לי מקרה אחד שבו הפינוי והכניסה למעון הרשמי היו כרוכים בהתנהלות שדרשה תשומת לב ציבורית, להוציא את החילופים בין נתניהו לברק בשנת 1999.
אז המשיך נתניהו להתגורר עם משפחתו בבית ברחוב בלפור עוד כחודשיים, עד שנאמר לו במפורש כי אם לא יתפנה מרצונו, ייאלץ להתפנות גם שלא מרצונו.
# # #
בימים אלה התעוררה הסוגיה מחדש. נתניהו ודובריו בתקשורת הכתובה והאלקטרונית מיד הפיצו כאילו בסיום כהונתי כראש הממשלה המשכתי להתגורר בבלפור עוד מספר חודשים, עד שהסכמתי לפנות את הבית.
האמת היא שארבעה ימים לאחר שסיימתי את כהונתי ונתניהו הושבע למלא את התפקיד במקומי, עברנו, רעייתי ואני, לביתנו הפרטי בפרבר ירושלמי במוצא עילית, והיינו שמחים ומאושרים.
סוגיה זו לא הייתה נדונה כלל, ולא הייתה הופכת לנושא בדיון הציבורי אלמלא היה בלפור סמל שמייצג את כל מה שהתקלקל בחיי המדינה בשנות כהונתו של נתניהו. הוצאות התחזוקה של הבניין בעבר היו נמוכות מאוד.
צוות העובדים מנה מספר קטן של אנשים. כל זה השתנה לחלוטין בשנים האחרונות. בשנות כהונתו של נתניהו עברו במשכן ראש הממשלה 130 עובדים לפחות. מדי כמה ימים פוטרו אחדים, נשכרו חדשים, שוב פוטרו ושוב נשכרו, וכך במחזוריות בלתי סבירה בעליל.
עובדות לשעבר תבעו את הגב' נתניהו פעם אחר פעם על התנהלות הזויה, אלימה, תוקפנית ותובענית. אב הבית התחלף מספר פעמים, ושניים שכיהנו בתפקיד יצאו למאבק נגד משפחת נתניהו שנמשך כבר שנים לא מעטות, והיה כרוך בתביעות משפטיות ומחאות פומביות שאין להן שום קשר לעניינים פוליטיים.
המחאה הייתה על הדרך הבלתי סבירה שבה נהגו ראש הממשלה, רעייתו ובנו כלפי מי שבאו לעבוד בבית השייך למדינה ומארח את נושא התפקיד הבכיר ביותר בה.
רהיטים וכלי בית, שהיו חלק מהרכוש הממשלתי הקבוע בבניין, נעלמו ונמצאו בבית הפרטי של משפחת נתניהו בקיסריה. רכישות בהיקפים כספיים גבוהים, שהיו מיועדות לבית בבלפור, גם הן הועברו לבית הפרטי בקיסריה, כמובן על חשבון המדינה.
ההוצאות הכוללות של תחזוקת מגורי משפחת ראש הממשלה התרחבו וכללו גם עוד שני בתים פרטיים השייכים לנתניהו, אף שאין שום מסורת שלפיה המדינה מתחזקת ומשלמת עבור המגורים הפרטיים של בני משפחת ראש הממשלה.
בקיצור: ערבוב מוחלט בין הפרטי לציבורי, בין האישי לבין הרשמי, בין מה שהוא עסק פרטי של מי שמכהן בתפקיד ראש הממשלה ובין הרכוש של הממשלה.
הטשטוש המוחלט ששלט באורח החיים של המשפחה הזו, בין מה שמותר על פי חוק ובין מה שלא – הפך להיות סימן ההיכר המובהק של ממשל נתניהו. לכן התפתחה רגישות ציבורית מובנת לגבי השאלה מתי נתניהו יפנה את בלפור ויחדל מלהשתמש בפריבילגיות הניתנות לראש הממשלה, בעת שהוא כבר איננו מכהן בתפקיד זה.
השבוע פורסם כי נתניהו התחייב לעזוב את בלפור עד 10 ביולי, כמעט חודש לאחר סיום כהונתו. שמעתי מלא מעט אנשים שהם ישמחו לעמוד ברחוב בלפור פינת רחוב סמולנסקין, בשכונת רחביה בירושלים, כדי לצפות במחזה של פינוי המבנה.
אני חושב שזה מופרז ומיותר. יש להניח למשפחה המיוסרת הזו להחליק בשקט ובכבוד אל מגוריה הפרטיים, ולנסות לשקם את חייה במקום שבו תבחר. יש לה כמה.
היציאה מהבית הזה הופכת להיות הסמל לסיום שירותו של נתניהו כראש ממשלה, ושינוי הכיוון בתרבות השיח הציבורי בישראל. זהו סיום משמח שנעשה בנסיבות מטרידות מאוד, באווירה של מיאוס ובשמחה לאיד.
אילו נהג נתניהו בחוכמה, אילו ידע לכבד את יריביו הפוליטיים - היה זוכה לפרידה באווירה יותר מכבדת מצד כל אלה שרצו בהחלפתו.
אילו הייתה בו התבונה הזו, האיפוק הזה, אלמלא החמדנות והתאווה הבלתי ניתנות לשליטה של בני משפחתו ושלו – להניח את ידם על כל מה שנמצא בסביבה הקרובה שלהם, בין שהוא רכוש הציבור ובין שאינו – לא היו פרצי הכעס, העוינות והשמחה לאיד עם סילוקו מראשות הממשלה.
# # #
אינני יכול להעריך בשלב זה אם זהו סיומה של תקופה ופתיחתו של עידן חדש שיעורר תקווה ואווירה חדשות במדינה. אני חושב שזה סיום השירות הציבורי של נתניהו. לגבי כל היתר - עדיין מוקדם לדעת.
חוש האחריות, המסירות והתבונה של בנט, לפיד וחבריהם יקבעו להיכן תצעד מדינת ישראל בשנים הקרובות. אני מאחל להם הצלחה מכל הלב.
עתה, כשהדור הצעיר הזה נוטל את רסן השלטון, החלטתי שזה הזמן המתאים גם בשבילי לעשות אתנחתא מהקשר השבועי שלי עם קוראי "מעריב". צריך לתת לממשלה הזו את ההזדמנות שהיא ראויה לה. אני מאמין שהיא תוכיח שאכן כך.