יש הבדל בין הצרחות שח"כ אמסלם משמיע בכנסת לבין הצרחות של ח"כ משה גפני. ההתבטאויות מקוממות שמשווק בכנסת ח"כ זוהר שונות מהאמירות שח"כ ליצמן זורק לחלל היכל המליאה. אמסלם הוא חסר נימוסין, אך משה גפני מחלל שם שמיים. זוהר דבק בנאמנותו בראש האופוזיציה, ליצמן רומס את כבוד התורה.
חברי הכנסת גפני, ליצמן ואריה דרעי אמורים לייצג ציבור של יהודים שומרי תורה ומצוות, יהודים שמחויבים להתנהגות שתבטא את הצו - דרך ארץ קדמה תורה.
ההתנהלות הפרועה של גפני בכנסת, היא יריקה בפניהם של היהודים שבחרו והצביעו בעד רשימת יהדות התורה. חמור מזה, הפרחחות הצרחנית, הגידופים הגסים שמטיח משה גפני בראש הממשלה, הם גם רמיסת כבודו והשפלת מעמדו של הצדיק רבי חיים קנייבסקי, שגפני מתיימר לייצג ומתהדר כשליחו.
גסות הרוח שמפגין גפני בהופעותיו בכנסת, הסגנון הפרוע של נאומיו, גידופיו - "שם רשעים ירקב", "רוצח", "אנטיוכוס" מבטאים בגידה, זלזול, רמיסת כבודו של רבי חיים קנייבסקי, הנחשב כפטרון הרוחני של גפני.
מישהו צריך לדווח ולעדכן את הרב קנייבסקי על התנהגות הנלוזה של שליחו בראשות יהדות התורה ובכנסת. ההצהרות התוקפניות של יעקב ליצמן, התבטאויותיו הנלעגות נגד הממשלה וראשה הן עלבון, פגיעה וכלימה לחסידות גור, שליצמן מייצגה בכנסת.
ככה לא מדבר יהודי שגאה בשטריימל שהוא חובש – כובע שהוא אחד מסמליה החיצוניים של חסידות גור. ככה לא מדבר יהודי המקפיד על לבוש חסידי כאות וסימן לנאמנותו לאדמו"ר מגור. התנהלותו העלובה של ליצמן בכנסת היא בזיון לאדמו"ר.
אריה דרעי שמאז שנעשק מכסאו כשר הפנים התחיל לדאוג למה שהוא מגדיר "צביון המדינה", אוהב להחשף ולהתהדר כמי שמייצג ומטפח את זכרו של הגאון רבי עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. בהתנהגותו בכנסת אריה דרעי מחלל ומבזה את זכרו של ענק תורתי וצדיק כרבי עובדיה יוסף, שהיה בחייו ספר תורה מהלך.
לשיא הצביעות והציניות הגיעו גפני, ליצמן ודרעי במאבקם נגד הרפורמה במערכת הכשרות. הם ועמיתיהם ביהדות התורה ובעסקונה החרדית-חסידית לעגו, ביזו וביטלו את הכשרי הרבנות הראשית.
כמעט לכל חסידות בארץ יש את מערכת הכשרות העצמאית שלה. הציבור החרדי-ליטאי מתרחק באופן מוצהר מהכשרי הרבנות הראשית ומעדיף את ההכשרים שמוציאים משגיחי כשרות תושבי בני ברק. פתאם הם דואגים וחרדים למעמדה של הרבנות הראשית, ששנים היתה עבורם יעד ללעג ולקלס.