לפני כשנתיים ביקשתי למלא מכל דלק בתחנה בחולון, ולהפתעתי המחיר הנקוב על עמדת התדלוק היה גבוה מהמחיר המקסימלי לצרכן שנקבע בידי משרד האנרגיה והתשתיות על פי חוק, מדי חודש בחודשו. הערתי למנהל התחנה שזו עבירה פלילית, אבל הוא התחכם וטען כי הוא רשאי למכור בנזין בכל מחיר שעולה על רוחו, והוא מעדכן את המחיר השקרי מחדרו בעורף התחנה.
לאחר שטרחתי להגיע לגורם האחראי במשרד האנרגיה, ביקשתי טלפונית שירשמו את הפרטים ויפעלו מיד לתקן המעוות. הפקידה מצדו השני של הקו כלל לא התרגשה מהעבירה, ואמרה לי שאם ברצוני להתלונן, עליי להיכנס לאתר זה וזה בסעיף זה וזה ושם לחפש היכן אפשר להתלונן באופן מקוון.
היא, כמו הפקידים במשרד, כמו פקידים אחרים ככל הנראה, כלל לא מעוניינת לדבר על כך ישירות עם אזרח מהשורה. בהתחלה חשבתי לעשות כך, ואז נזכרתי ברגע כי איני עובד במשרד האנרגיה ובטח לא מקבל שכר עבור השירות שביקשו שאעשה. הרי בדיוק לשם כך יש פקידים המקבלים שכר חודשי, לא כן? ויתרתי.
ככלל, הממשלה, מוסדות ציבור ובתי עסק התחילו להעסיק אותי לאחרונה, אפילו שלא חתמתי עמם חוזה עבודה ואיני זכאי לשכר הולם. פשוט מעמידים אותנו האזרחים בפני עובדה: "עשה זאת בעצמך" במקוון או באמצעות יישומון, אפליקציה. לא רוצה להשתתף בחגיגה הדיגיטלית והיישומונים? אין בעיה, חכה - המתן בצד או תתייבש על קו הטלפון במשך עשרות דקות, עד שתישבר.
הצרכן הוא הקופאי
נניח שהולכים לסופרמרקט, שם מספר העמדות המאוישות בקופאיות ובקופאים נמצא בירידה מתמדת. בבקשה: אם ברצונך לחסוך זמן, תעבוד עבור הסופר כמה דקות ותעביר את המצרכים בעמדה. אומנם יש ברקע עזרה של נציג/ת הסופר, העובר/ת בין הצרכנים המבולבלים שנכשלו בקורס קופה ולכן אינם זכאים לשכר מטעם הסופר.
כך גם חברות היוטיליטיס: חברת החשמל, תאגידי המים, הטלפוניה, הגז, הרשות המקומית ואחרים. אלה כבר כמעט לא שולחים חשבונות בדואר, פשוט מפני שהדואר ממש משובש ולעתים קרובות דברי הדואר מתעכבים זמן רב או כלל לא מגיעים. חברות אלה מגבירות משלוח חשבונות דרך הדוא"ל.
הן קבעו עובדה בשטח הדיגיטלי, הקדימו את הממשלה שמחליטה בימים אלה, באמצעות חוק ההסדרים הנלווה לתקציב המדינה, כי מקדמים החקיקה לעידן הדיגיטלי. יהיה מען דיגיטלי לכל אזרח, משלוח אל האזרח הנמען דרך דוא"ל, ייראו בו כמשלוח מכתב במונחים של היום.
נכון - לא לכולם בשלב ראשון - מי שיתנגד יכול להמשיך להחזיק בדרך הישנה של דואר ישראל, שמכתביו מבוששים לעתים מלהגיע. עד שהדואר מגיע, מקבלים לעתים קנסות פיגורים על אי־תשלום במועד. קנסות אלה מפרנסים כמה ארגונים וחברות, בהסכמת ובהסמכת המחוקק.
הנמען, אנחנו, הפכנו לעובדים של החברות והתאגידים: מקבלים דוא"ל שכלול בו חשבון, ואם נרצה נשמור אותו במחשב שלנו או נדפיס אותו במדפסת שלנו עם הדיו והנייר שלנו, אפילו איננו עובדים של תאגידים אלה, פשוט העבירו לנו עבודה פקידותית של התאגיד, שחוסך בכוח אדם וכסף רב, ללא פיצוי הולם לנמען.
גם פעילות בנקאית דיגיטלית ותשלומים עושים דרך האינטרנט. אם לפני עשור רק 24% מהיהודים השתמשו באינטרנט לפעילות בנקאית ולתשלומים מקוונים, היום כבר 69% מהם עושים כך. בקרב הערבים זה עלה מ־5% ל־45%. הקפיצה אצל הערבים נעשתה בשנת 2020, היא שנת הקורונה, עם עלייה מ־23% בשנת 2019 ל־45% בשנת 2020, בעוד בקרב היהודים הביאה שנת הקורונה לעלייה מ־57% ל־69%, כך לפי הלמ"ס. אנשים נתקעו בבית, החשבונות המשיכו לזרום, חרף סגרים והגבלות.
התוצאה היא עלייה חדשה בשימוש באינטרנט ובדיגיטציה התופסת כל חלקה בחיינו. אפילו החרדים שחוששים מהמחשב, פן יחדרו שיקוצים לביתם דרך הפס הרחב, הקפיצו את השימוש באינטרנט לשם תשלומים ושירותים בנקאיים מ־31% ל־41%, החילונים העלו מ־67% בשנת 2019 ל־78% בשנת 2020. שיעור השימוש באינטרנט לשם עשיית פעולות בנקאיות ותשלומים בקרב גברים הוא 69% ובקרב נשים, שעדיין קצת מאחור, 61%.
ממשלה מהבית
גם משרדי ממשלה נהנים מהעבודה הלא רשמית של הציבור במסגרת השירותים שהוא צורך. מי שרוצה למלא בקשה לביטוח לאומי יתבקש לעשות זאת בצורה מקוונת, ומי שמבקש להנפיק עבורו דרכון או תעודת זהות יואיל למלא הפרטים בשאלון מקוון. היהודים ואחרים, הכוונה לעולים מברית המועצות לשעבר שאינם יהודים, משתמשים באינטרנט כדי לקבל שירותים ממשרדי הממשלה, בהיקף של 52% מכלל האוכלוסייה האמורה לעומת 31% לפני עשור. בקרב הערבים, אף שהטפסים כתובים גם בערבית, לפי החוק, השימוש עלה ל־22% לעומת 13% לפני עשור.
השימוש באינטרנט הוא גם תלוי גיל. צעירים עד גיל 44 עושים שימוש כללי באינטרנט בקרב 95% מהאוכלוסייה בקבוצת גיל זו. אצל בני 44־65 השימוש עומד על 92% ובקרב זקנים מעל גיל 65 (זאת ההגדרה לזקן) - 73%. המשמעות היא כי זקנים זקוקים לשירותים פרונטליים יותר מאחרים, שירותים שנעלמים בשל הפחתת כוח האדם העומד לרשות החברות והגופים המבקשים לחסוך בו. הביקור בסופרמרקט או בחנויות לשם קניות פוחת. הקניות המקוונות גברו בשנים האחרונות, לאו דווקא בשנת הקורונה. בקרב היהודים השימוש בקנייה מקוונת עלה בשנת 2020 ל־51% לעומת 25% לפני עשור, ובקרב הערבים עלה ל־17% לעומת 6%, בהתאמה.
חלק גדול מהידע שאנחנו צורכים מגיע מהרשתות החברתיות ומקבוצות הדיון בוואטסאפ, כולל קבוצות דיון והזנה הדדית מפרה בדרך כלל בנוגע למתרחש בתחום החברתי, בלימודים ובקריירה, ולמעשה בכל דבר ועניין. שיעור השימוש ברשתות החברתיות בקרב אקדמאים עלה בשנת 2020 ל־94%, לעומת 79% חמש שנים קודם לכן. בקרב לא אקדמאים הוא עלה ל־83%, לעומת 60%. האקדמאים יכולים לעזור לילדיהם יותר מאשר לא אקדמאים לעשות שיעורים, ללמוד, להבין, להפנים, להטמיע ולכתוב עבודות מקוונות.
בעיקר אמורים הדברים בתקופת הסגר והלימודים דרך הזום שהופיע בחיינו לפני יותר משנה. גם במקרה זה המדינה אומרת להורים: קנו כמה מחשבים, עדיף ניידים, לכל הילדים בביתכם - ועל חשבונכם. התחברו לפס רחב, שלמו לספקיות הטלפוניה, לטכנאים במקרה של תיקון או תקלה, ועדיף שיהיה לכם גם מדפסת עם מחסנית דיו, אולי צבעונית ויקרה.
אבל לא כל ההורים הם בעלי אמצעים, לא תמיד נעים להתווכח, כי השיעור מתחיל עוד מעט, אז ההורים הפכו לקבלני משנה, סליחה - מתנדבים ללא תמורה של משרד החינוך, רחוק מהחינוך "חינם" עד לסיום התיכון, שאותו הבטיח המחוקק.
אם כבר יש לכם מערכת מחשוב בבית בגלל צורכי החינוך, אז קופות החולים מציעות לכם רפואה היברידית, שילוב של ביקור פיזי במרפאה ושיחה וירטואלית כדי לעשות פעולות פשוטות יחסית כגון הזמנת תרופות או קביעת תור או התייעצות קלה עם הרופא הווירטואלי מבלי לצאת מהבית. בתקופת נגיף הקורונה גברה חיוניות הרפואה ההיברידית. אפשר להמשיך לקבל רפואה בסיסית על בסיס מתמשך, מבלי לצאת מהבית. התרופות יכולות להגיע לביתכם באמצעות שליח. גם שיחת וידיאו במחשב או בנייד החכם עם הרופא היא אפשרית.
אפשר לחשוב כי כבר בשנים הקרובות שכלול נוסף של הטלפון החכם עם אפשרויות רפואיות נוספות יאפשר למטופל לערוך בדיקות בסיסיות של עצמו ולשלוח לרופאים המטפלים. מובן שזה יהיה רק לשכבות החזקות, שיוכלו לרכוש נייד חכם יקר ולהחזיק פס רחב יעיל - במקומות שישנו פס רחב - בעיקר בשכונות המבוססות, שם הפריסה טובה יותר (אם כי משרד התקשורת כופה עתה פריסה כלל־ארצית).
בית ספר לפיריון
גם שלטונות מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי אוהבים לקבל דוחות מקוונים, השלטונות מנתבים את הדוחות שעמל עליהם יועץ המס, רואה החשבון או האזרח, והמחשב מנתב זאת לפי חיתוכים ממוחשבים לפקידים מסוימים שלא עושים בזה שימוש אלא רק בדיקה מדגמית. כל הפעולה והעבודה נעשות בידי מגישי הדוחות. כל מענקי נגיף הקורונה נעשו באמצעים מקוונים, אחרת לעולם הציבור לא היה מקבל עשרות מיליארדי שקלים שמנעו התמוטטות משקית וכלכלית של עסקים וסקטורים מסוימים. לאחרונה גם החלו שלטונות מס הכנסה לעשות "שומה בהתכתבות". הכל מקוון.
כבר התרגלנו לשלם עבור הדלק ביישומון, להזמין טיסות ובתי מלון אחרי השוואת מחירים באינטרנט, להדפיס כרטיס עלייה למטוס מבעוד מועד, לשקול מזוודה בעצמנו טרם הגעתה לדלפק, להזמין תור לחיסון, להחזיק תעודת מחוסן ותעודת תו ירוק בנייד החכם. עכשיו אנחנו כבר מתרגלים לחיים דיגיטליים מלאים, על חשבוננו, רק לבעלי יכולת: יותר משכילים, יותר צעירים, יותר בעלי אוריינות דיגיטלית. כל השאר יצטרכו לחסוך כסף כדי לרכוש ציוד דיגיטלי עם עלויות לא מעטות, שספק אם יוכלו לעמוד בהן. יקבלו מכתבי התראה וקנסות שלא ידעו עליהם, יהיה מחוץ לעולם המהיר, שמאיץ במהירות ויעמיק את הישארותם מאחור.
הממשלה, שמבקשת להיות דיגיטלית, חייבת להעמיד אפשרויות בפני אלה העלולים להישאר מאחור, גם באמצעות קורסים מתאימים של הכשרה דיגיטלית לכלל האוכלוסייה הנדרשת לכך וגם עזרה בענייני מחשבים וציוד רלוונטיים. אולי יהיה סגר בחגים הבאים עלינו בתשרי, אולי לא יהיה סגר. לימודים פרונטליים אולי יהיו רק חלקית. עובדי מדינה יוכלו לעבוד חלק מהימים מהבית וחלק בהופעה פיזית במשרד. לא לכולם ציוד מחשבים נלווה לעזור למדינה ולסקטור הציבורי לחסוך באמצעות עבודה מהבית דרך הציוד האישי.
חברות ההייטק מעמידות לעובדים ציוד ותנאים לעבוד מהבית על חשבון החברה. הממשלה והרשויות הציבוריות, כולל חברות רגילות, מעמידות עובדות בפני העובדים להשתמש בציוד פרטי עבור המעסיק. אבסורד. תלונות ייפלו על אוזניים ערלות, עד שנקבל שתי חברות מקבילות שייפגשו רק בבתי המשפט לברור סוגיות שאפשר היה למנוע. חבל.
הייתי מצפה כי פריון העבודה בישראל יעלה בשיעור מטאורי בגלל מערכות המחשוב והדיגיטציה, ולא היא. ישראל נמצאת השנה במקום ה־27 בעולם בפריון העבודה, עם תפוקה של כ־39 דולר בשעה, כמעט מחצית מנורווגיה, המדורגת במקום הראשון עם כ־75 דולר בשעה, ארה"ב עם 67 דולר בשעה, הולנד עם כ־60 דולר בשעה, קנדה ושווייץ עם 50 דולר לשעה. עוד מקדימות אותנו: איטליה עם 45 דולר בשעה, סינגפור, הונג קונג וסלובניה, עם 40־41 דולר בשעה. מאחורינו ניו זילנד ומלטה 36־37 דולר בשעה וההפתעה - קוריאה הדרומית עם 32 דולר בשעה, כך לפי World Population Review.
בנק ישראל קבע בשנת 2019 כי פריון העבודה בישראל נמוך ב־24% מממוצע ה־OECD. פער זה אינו מצטמצם בעשורים האחרונים, קובע הבנק המרכזי. הפריון מושפע מההון האנושי, כלומר, השכלה רלוונטית עכשווית, מלאי הון פיזי, כלומר מבנים ותשתיות, ציוד ומכונות, מלאי הון בלתי מוחשי כגון ידע שנצבר, מו"פ ופטנטים ואיכות האסדרה של מוסדות המדינה. אחת ההמלצות העיקריות של הבנק המרכזי היא לעבור לשבוע לימודים של חמישה ימים בשבוע, יום לימודים ארוך, כמו במרבית העולם. מתברר כי עם כל הטכנולוגיה של ישראל, הגירעון, הפער וחוסר הסנכרון שנוצרו בחפיפה בין שבוע העבודה לשבוע הלימודים של ילדינו מכריעים לרעה.