הוא היה סופר והיסטוריון רוסי, שחשף באומץ את מה שנעשה במחנות הכפייה הסובייטיים, שהוקמו כדי לאכלס בהם פושעים ויריבים פוליטיים, אבל בפועל שימשו לדיכוי מתנגדי המשטר הסובייטי וזכו לשם הגנאי גולאג.
יש מי שרואים בו את אחד הסופרים החשובים ביותר במאה ה־20, שכתביו זעזעו משטרים. הוא הפך לאימת השלטון בהנהגתו של סטלין וזכה בפרס נובל לספרות בזכות אומץ לבו הנדיר, אבל השלטונות בארצו אסרו עליו לנסוע לשטוקהולם כדי לקבל את הפרס. לשיא תהילתו הגיע כשנבחר בשנת 1977 לחבר באקדמיה הרוסית למדעים. אז הוא גם ייסד פרס לספרות על שמו בסך 25 אלף דולר.
ארבע שנים אחרי שזכה בפרס נובל, ארגון הביון והמשטרה החשאית של ברית המועצות מצא את חלקו הראשון של כתב היד של ספרו הראשון, שגולל את חוויותיו כאסיר במחנות העבודה. הוא הוגלה מברית המועצות למערב גרמניה, ואזרחותו הסובייטית נשללה ממנו באשמת בגידה. הספר עצמו פורסם לראשונה בשנת 1990, לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי.
הוא חי בגלות במשך יותר מ־20 שנה, בין היתר בשווייץ ובדרום ורמונט שבארצות הברית בבית מבודד, שם כתב שני אפוסים היסטוריים. הוא זכה למחילה רק אחרי התמוטטות הגוש הקומוניסטי, ומיכאיל גורבצ'וב, אז נשיא ברית המועצות, החזיר לו את אזרחותו הסובייטית.
חזרתו לרוסיה בשנת 1994 זכתה לסיקור נרחב בכלי התקשורת. הוא התקבל בארצו בחיבה רבה ויצא למסע רכבות מתוקשר ברחבי סיביר. הנשיא בוריס ילצין פגש אותו והזמין אותו לנאום בבית הנבחרים הרוסי.
בשמו נקשרו התבטאויות אנטישמיות וגזעניות. בין היתר, הוא האשים את היהודים, הגיאורגים והלטבים בצרות שפקדו את רוסיה במאה ה־20. בשנת 2001 הוא פרסם ספר על יחסי היהודים והרוסים, שאותו כתב במשך עשר שנים. לטענת מתנגדיו, הוא עשה זאת כדי להשיב על ההאשמות שנשמעו נגדו.
אתם מוזמנים לגלות:
מי האיש?
פתרון החידה הקודמת:
ב האיש שאחראי לאחת ההמצאות ששינו לנו את החיים; מי שבצעירותו התקשה ללמוד שברים, וכדי לסייע לו בלימודיו נהגה אמו לחתוך עבורו תפוחי עץ לחצאים, רבעים ושמיניות - הוא וויליס קרייר, ממציא המזגן.