חדשים פה? שבתם מטיול ארוך בהודו? ברוכים השבים לארץ אוכלת יושביה. אומרים את זה הרבה על ארץ זבת, חלב ומרמור. אני מודה, כבר מזמן איבדתי את הסנטימנטים ל"ישראליות היפה" שכולם דיברו עליה פעם, בעיקר כי הבנתי שזו פיקציה שמכרו לנו כשהיינו ילדים, חתול בשק.

האמת היא שזו תמיד הייתה ארץ אוכלת יושביה. למשל, את לא יכולה להיות אישה שלא רוצה ילדים, כי זה אומר שמשהו בך לא בסדר. אי אפשר להיות אישה שהחליטה לשנות את דעתה ולהביא ילד לעולם, כי אז יאשימו אותך בכך שאת נכנעת לבן זוגך.

אי אפשר להביא ילד לעולם אחרי גיל מסוים, כי "למה נזכרת דווקא עכשיו?". וכמו שעושים לך חשבונאות: "כמה את משלמת על הדירה?", אז יחשבו בת כמה תהיי כשהילד שלך יהיה בצבא. והאבא? אה, אבות מבוגרים זה כתוב בספרים. אמא? לא ככה כתבו בתנ"ך.

במדינת ישראל אי אפשר לעשות פונדקאות. אם פעם אמרת שאת מתנגדת לה, את לא יכולה לשנות את דעתך לפני שאת בודקת עם מועצת השבט העליונה ומועצת החכמים והחכמות.

כך לפחות זה נשמע השבוע. אחרי הברכות שקיבלו מרב מיכאלי וליאור שליין על הולדת בנם אורי (מזל טוב!), אפשר היה לשמוע את הסאבטקסט: "תגידי לי, את לא מתביישת? ככה לשנות את דעתך מקצה לקצה, לא אמרת שאת אל־הורית? מה עם כל האל־הוריים שהצביעו לך ובגדת בהם? ומי את שמחליטה החלטות חדשות?".

אנשים כבר תייקו אותך בתיקייה מסוימת בראשם, עכשיו את באה ועושה להם בלגן בתיקיות? תכלס, גם אי אפשר להחליט לא לעשות ברית מילה, כי אז יקראו לך עוכרת ישראל (וגם ציוץ כזה היה). ואם תחליטי שאת מלה את בנך, סביר להניח שמישהו יקפוץ ויגיד לך: יא צבועה, תראי איך נכנעת לממסד. רגע, לא אמרת שאת נגד כפייה דתית?

ומתברר שאי אפשר לברך מישהו וגם להעביר עליו ביקורת בנושא אחר לחלוטין, כי אז את לא מפרגנת. אי אפשר לכתוב מילה שהיא לא בקונצנזוס, כי מי את בכלל, תתנצלי! את עיתונאית, אז את בטח גם שמאלנית ומטומטמת, ואחרי שלכלכת, תתנצלי. רגע, מי כתב את זה? שמאלנים על שמאלנית? לא יכול להיות.

ישראל היא מדינה שאי אפשר להביא בה רק ילד אחד לעולם, כי מה, לא יהיה לו אח? אתם עושים לו עוול. ואי אפשר להגיד לאנשים להפסיק לדחוף את האף לעניינים לא שלהם, כי אז הם ייעלבו עד עמקי נשמתם כמו ישראלים טיפוסיים.

בישראל אי אפשר להיות מיינסטרים, כי אז יורדים עליך שאתה שלמה ארצי. אף על פי ששלמה ארצי הוא האומן שכל אחד רוצה להיות כמותו. תראו לי אומן אחד שלא רוצה להרוויח כמו שלמה ארצי, למלא אולמות כמו שלמה ארצי ולכתוב כמו שלמה ארצי. ומי שיגיד שלא, הוא שקרן או סתם מקנא.

בישראל אי אפשר להיות נון־קונפורמיסט, כי אז אתה ג'קו אייזנברג כזה ומקצים אותך מחמת מיאוס. אף על פי שתכלס, אתה אומר את מה שכולם חושבים, אבל הם לא רוצים שיידעו את זה. בדיוק כמו שאי אפשר לחשוב מחוץ לקופסה ולשאול שאלות על החיסון השלישי, כי אז את מכחישת קורונה.

וגם אי אפשר ללכת בתלם, כי אז את בוודאות שייכת לכת ועברת שטיפת מוח. אי אפשר לומר משהו בנימה של ספק, בטח לא בקול רם, בטח אם יש לך אחריות ציבורית. וגם אם את לא עיתונאית, אלא סתם אישה מהמניין שיש לה עמוד ברשת החברתית, את לא יכולה להביע דעה שההמון הסוקל לא מתיישר איתה. מה, השתגעת? את רוצה אבן בראש?

הכל מתחיל ונגמר בכך שאי אפשר לחיות חיים פרטיים בישראל שאינם במיינסטרים. משפחות שלא מתיישבות בצורה הקלאסית השמרנית לא יורדות טוב בגרון. נשים שהחליטו לא ללדת תמיד יקבלו מבטים שאומרים: דפוקה, תטפלי בעצמך.

הם רוצים לוודא שזה לא שאת לא רוצה ללדת, אלא לא יכולה, כדי שזה יחליק להם טוב בגרון. כמו בעניין החיסונים - רק המתנגדים מסכנים אותם, לא אלה שלא יכולים להתחסן וחשופים ונחשפים. חלוקה לטוב ורע. שחור ולבן. מלאך ושטן. כולם אלטרואיסטים ואגואיסטים, ובעיקר חסרי מודעות עצמית.

איכשהו כל ויכוח שמתחיל בנקודה אחת בסופו של דבר ייגמר בשמאל ובימין, אף שכבר מזמן אין שמאל וימין קלאסיים. בזמן האחרון אני דווקא מנהלת שיחות נעימות יותר עם ימניים מאשר עם שמאלנים, ובעצם כשאני מנסחת את זה ככה, אני עושה לכולם עוול. אני פשוט מנהלת שיחות עם בני אדם שיש להם ראש פתוח להקשיב למישהו אחר, גם אם הדעות שלו לא מתיישבות להם באג'נדה. 