עד כה טרם התבררה הסיבה לשריפה הגדולה בהרי ירושלים, שבה עלו באש עשרות אלפי דונמים של טבע ארץ־ישראלי. הירוק הפך לשחור, המוני בעלי חיים נספו, כלי הנגינה המופלאים היו לפחמים. בעינה נותרה השאלה: האם ההתלקחות הייתה כתוצאה ממעשה ידי אדם, בשוגג או בזדון? כך או כך יעברו שנים רבות עד שהטבע ישתקם – כנראה עד השריפה או ההצתה הבאה.

בינתיים אנו חווים מדי יום שריפות, שהן בבירור מעשה ידי אדם, חסר צלם אנוש. שוב ושוב שלטון הטרור בעזה מסית את השבאב חסרי הברירה לסכן את חייהם, להסתער על הגדר, המפרידה בין עולמם העגום לבין חבל הארץ הפורח שמעבר לה, ולשגר בלוני תבערה. חמאס מנסה להבעיר את ישראל, ויש לו שותפים כמובן – חיזבאללה בלבנון, טליבאן באפגניסטן.

הפיאסקו האמריקאי באפגניסטן מצית את הדמיון הערבי. פרשן ערבי בלונדון, עבד אל־בארי עטוואן, התפאר בראיון טלוויזיוני כי “מה שקרה בשדה התעופה בקאבול, יקרה ליהודים בנמל התעופה בן־גוריון”. פרשן אחר ברמאללה, בסאם אבו שריף, כתב כי "עקירת הציונות מאדמת פלסטין אינה בלתי אפשרית. מה שקרה באפגניסטן צריך לגרום לכל הישראלים להבין שבסוף איש לא יגן עליהם, עליהם להסתלק בחזרה לארצות שמהן באו כדי להתנחל בפלסטין, לגזלה מידינו".

השנאה היוקדת, תאוות ההרס, הרצח, השריפות – זה מה שמשותף לחמאס ולחיזבאללה כאן, לטליבאן ולדאע"ש באפגניסטן. בישראל פנימה גוברת התסיסה בקרב הציבור הערבי, כפי שבאה לידי ביטוי בפרעות במאי ובמעשי הרצח היומיומיים. נדלקה לנו נורת אזהרה אדומה: כמויות הנשק העצומות שנצברו בכפרים, מזהיר מפקד בכיר בדימוס במשטרה, יופנו במוקדם ובמאוחר נגד היהודים. לא אתפלא, על כן, אם יתברר שמחבל ערבי הצית את האש בהרי ירושלים, כחלק מהחלום הגדול לשרוף את הישות הציונית.

בעיתון “הארץ” התבטא על השריפה בהרי ירושלים ראש הרשימה המשותפת, ח”כ איימן עודה. במאמרו “מה קרה למדינת האורנים”, הוא לא מצא לנכון לגנות את ההתגרות הנמשכת של חמאס בישראל. הוא כן מצא לנכון להשוות את עצי האורן הבוערים למדינת ישראל: “נטע אירופי המנוכר לסביבתו המזרח־תיכונית”.

עץ האורן, לדבריו, שצמיחתו מהירה, אינו זקוק לאדמה עמוקה כדי להכות שורשים, ודליק במיוחד באקלים היבש. אין לו בעיה, לחבר בכנסת ישראל, ללגלג על עצם קיומה של ישראל. עץ האורן הנדלק בקלות הוא משל לו ולבני עמו מעבר לגבול, שאינם מפסיקים לשפוך דלק על מדורת השנאה, לגרום לתבערות.

גם אחת, חנין מג’אדלה, טענה מעל דפי העיתון הפוסט־ציוני שהשריפה בהרי ירושלים “כילתה את יערות הקולוניאליסטים הציונים וחשפה את העבר הפלסטיני”. מצלצל לכם מוכר השם מג’אדלה? לא טעיתם. הפרשן הערבי הרהוט של ערוץ 12 הוא מוחמד מג’אדלה, בנו של מי שהיה ח”כ ושר מטעם מפלגת העבודה, ראלב מג’אדלה. האם גם הם חושבים בסתר לבם כמו איימן וחנין וחבריהם? בטוחני שלא הם, אבל רבים מערביי ישראל להערכתי מקווים שיום יבוא ואש תכלה את המדינה, והעולם יחזה בנתב”ג במראות דומים לאלה שבקאבול.

אמת ויציב, עץ האורן אינו חלק מהחורש הטבעי של ארץ ישראל, אבל המשל של עודה, החלום של חנין, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות הפנטזיה של חמאס וחיזבאללה - מנותקים מהמציאות. עם ישראל היה נטוע באדמת ארצו עוד מקדמת דנא, נעקר לאלפיים שנות גלות וחזר אליה, כי כאן שורשיו, זו מולדתו ההיסטורית והבלעדית. ארץ ישראל מזוהה עם התנ”ך אלפי שנים לפני שהחלו לטעת כאן עצי אורן, דורות רבים לפני שהגיעו לכאן בדואים מהמדבר הסעודי, בניסיון להשליט בדמים את דת מוחמד על פני טריטוריות נרחבות.

מדינת ישראל בהתנהלותה המכילה כלפי חורשי מזימות להשמדתה, מטפחת בקרבם תחושה שחלומם בר הגשמה. נסראללה משווה את ישראל לקורי עכביש, עודה משווה אותנו לעצי אורן – זוהי התחושה שאנחנו נותנים להם בנסיגותינו, ברפיון תגובותינו. לשיטתם, בריחת האמריקאים מאפגניסטן, יציאת ישראל בשנת 2000 מדרום לבנון, ונסיגתה מרצועת עזה ב־2005, הן אות לניצחון האסלאם הקדמוני, לחולשת המערב וישראל.

מקור עידוד להעצמת האיומים הבזויים, להגברת התוקפנות הרצחנית ולניסיון חוזר בהזדמנות ראשונה להביא – איזו אשליה - לחיסול ישראל ה”חלשה”. הם אינם בוחלים באמצעים. לא חסים על הארץ ויושביה, העצים, היבולים, בעלי החיים, ובלבד שאומת האסלאם תשתלט עליה בסיף, בדם ובאש.

כליית יערות האורנים בהרי ירושלים מזכירה לנו את מילותיו של משורר היידיש מרדכי גבירטיג מ־1938 בשירו “העיירה בוערת”: ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט! (שריפה אחים, שריפה!). שלא כבעבר ההוא, עלינו להיות יותר ערנים ומוכנים לקבל את פני הרעה, מבית ומחוץ.