יש המון דרכים לחוות, לתאר ולהבין מהי ישראליות, וכיצד היא מצטלבת עם אנושיות על רקע המהומה המזרח־תיכונית. או בהפוכה, כיצד היא מצטלבת עם נבזות ואכזריות על רקע אותה מהומה. הספר "דרכים נפרדות" של עמי הולנדר (הוצאת ספרי נובמבר) שיוצא בימים אלה עושה את זה ברוחב יריעה של מזימות ותככים מקומיים ובינלאומיים על פי מיטב המסורת, הן של ספרי המתח והן של אותם ספרים שבהם יש חלוקה נכונה יותר של טובים ורעים, ומאבק לפעמים חסר אונים על מוסר מדינתי.
זה המקום לגילוי נאות: הולנדר הוא חבר. בנוסף, אני מכיר את עלילות הספר ברמת המציאות. בדרכים המצטלבות של "דרכים נפרדות" אומנם מסתובבים מיני נשים ואנשים בשמות בדויים, אבל לא צריך להיות חפרן־על תקשורתי כדי להדביק עלילות לבני אדם מוכרים, חלקם ז"ל. האנונימיות נועדה בעיקר להגן על חפים מפשע מפני נפילה למערבולת פרסום.
לכאורה המתכונת ברורה: יואב, איש מוסד קשוח, ומאיה אשתו, עורכת דין אזרחית, מנהלים מערכות יחסים משפחתיות, מקצועיות ואישיות שאינן נושקות זו לזו אלא כאשר הכל מתפוצץ לכולם בפנים. איש צללים ביטחוני שידו בכל ויד כל בו זה עשרות שנים מג'נגל עסקים פרטיים ועסקאות פטריוטיות, ובשני המקרים חוקי המשחק הם חוקי הג'ונגל. הוא המערבב הגדול, וכל השאר מתערבלים בעיסה המתבשלת. חלקם קרובים ושורדים, ואת חלקם מעיפה הצנטריפוגה העלילתית החוצה.
אם זה נשמע לכם מסובך, זה אכן כך, אבל בהחלט שווה ללכת עם החוט המקשר בין עסקאות ענק אפלות לבין מבצעים חשאיים, שתכליתם היא הגנה ושמירה על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של ישראל. התוצאות לפעמים לא משהו, אבל הדרך מרתקת. "את הגבר הנוסף, מתי יפת, זיהתה מאיה מכתבות בתקשורת", נכתב בספר. "הוא היה ממושקף, גמלוני ולבוש ברישול. יואב העריץ אותו. לשמו נקשרו מעללים, מרדפים אחרי ראשי טרור בעולם ושאר אויבי העם היהודי. בהמשך פורסמו עלילותיו העסקיות, רכישה בנסיבות שנויות במחלוקת של אדמות בשטחי השומרון. מראהו כשל סב חביב ולא של איש מסתורין רב מעללים שאחראי למותם של אנשים רבים. מאיה ניסתה להיזכר בכינוי שהודבק לו, שהיה בו ניחוח מיוחד, אבל לא הצליחה".
הולנדר, בעברו לוחם שייטת, היטיב בספר לתאר מבצע ימי, כולל סיומו הטרגי: "גולשי הגלים הקיפו גופת גבר ששכב על גבו ולידו בקבוק וויסקי ריק… השוטרים בחנו את הגבר. ממוצע קומה כבן 60. שערו הקצר לבן בצדעיו, גופו מוצק ועורו שזוף וצרוב… על זרועו הימנית קעקוע של דולפין, על כתפו השמאלית קעקוע גדול של עוגן… 'מת בסטייל', אמר אחד השוטרים. 'איזה סטייל למות, שיכור על חוף הים', השיבה השוטרת. 'לא המוות', ענה השוטר. 'הוויסקי שהוא שתה'. בלוויני 30 שנה, אלף דולר לבקבוק".