הפעם אני שמח לשתף אתכם במחקר חדש שפורסם בחוברת המדעית "Nature Aging", העוסק בחיידקים ובעיקר בחיידקי המעיים ובהשתלת צואה. ידוע למכריי שבנוסף להיותי מומחה בנוירולוגיה ומומחה לטיפול בכאב, אני עוסק במשך שנים רבות גם בעיכוב תהליכי הזדקנות, ואני מומחה ומדופלם בנושא זה מטעם ה־4AM בארצות הברית.
לאחרונה פורסם מחקר נוסף המראה שאפשר (לפחות כרגע, בעכברים) לעכב את הזדקנות המוח ובעיקר לשמור על תפקודיו הגבוהים ועל התנהגות צעירה בעזרת השתלת צואה מעכברים צעירים למבוגרים. הידע על המיקרובים, שהוא כלל כל המיקרואורגניזמים שנמצאים בגופנו, מוכר ומעסיק את מדע הרפואה בשנים האחרונות. 60% מהרכב הצואה הם חיידקי המעי, שמשקלם בממוצע בסביבות 2 ק"ג, יותר ממשקל המוח שלנו ששוקל בממוצע 1.5 ק"ג. מחקרים על השתלת צואה מעכברים רזים לשמנים, שהביא להרזייתם של השמנים, בוצע לפני שנים בהצלחה, ומחקרים בתחום זה ממשיכים להתבצע בעולם.
מסתבר שלחיידקי המעיים תפקידים רבים. החל מייצור ויטמינים, שיפור מערכת החיסון והשפעה על רמת הסוכר בדם ועד להשפעה הורמונלית, השפעה על מצב הרוח שלנו והשפעה על התסמונת המטבולית, שהיא האחראית על הפגיעה בכלי הדם וגורמת לאירועים מוחיים ולבביים.
אנו יודעים כיום שלתזונה השפעה ישירה על הרכב חיידקי המעי. בכוחו של שינוי תזונתי לשנות את סוג החיידקים ואת השפעתם על הגוף ועל הנפש. וזה מחזק את המשפט האנגלי המפורסם "YOU ARE WHAT YOU EAT". אתה - מה שאתה אוכל.
למדנו לאחרונה שישנו קשר הדוק בין חיידקי המעי למערכת העיכול, למערכת ההורמונלית, למערכת החיסון ולמערכת העצבים, וישנם יחסי גומלין בין המוח לחיידקים ובין החיידקים למוח. קשרים אלו מסבירים את המחקרים הרבים שפורסמו לאחרונה העוסקים ביכולת החיידקים לגרום לשינויים חברתיים, התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים בעכברים.
עד כמה זה ישים בבני אדם? עדיין אין אנו יודעים. מעניין אם נוכל למצוא בעתיד את סוגי החיידקים הספציפיים ולהפריד ביניהם ואז נוכל יום אחד להשתיל סוג חיידקים אחד לשיפור מצב הרוח, סוג אחר לחיזוק מערכת החיסון ואחר לשיפור הקוגניציה או לטיפול בדיכאון. כך נוכל לבודד את החיידק הנחוץ ולהשתילו בכמוסות או בצואה כפי שעושים היום בהשתלת צואה וחיידקים בבני אדם בסוגים של זיהומים קשים במעי. למשל בחיידק בשם "קלוסטרידיום דיפיצילה", שאינו מגיב לאנטיביוטיקה.
אין ספק שהשתלת חיידקים תהווה פריצת דרך ברפואה של סוף העשור הנוכחי, ולא נזדקק להפיקם מצואה אלא לגדלם במעבדה. דוד המלך לקח את השונמית שתעשה אותו צעיר. בעתיד, ישתילו צואה לאותה מטרה. יחי ההבדל הקטן.