זו לא הייתה רק להקת הרוק הראשונה בעברית, אלא גם להקת הרוק הטובה והאיכותית שהייתה אי־פעם בישראל (כוורת, תמוז, תיסלם, בנזין, משינה היו רק צאצאיה).
לא רק הלהקה שתקליט בודד אחד שלה העשיר את הפנתיאון הלאומי בכמה מהשירים המונומנטליים בתולדות המדינה ("העץ הוא גבוה" הוא המפורסם שבהם אך ממש לא היחיד), אלא גם הלהקה שחתומה על בלדת הרוק המרטיטה ביותר שנכתבה כאן אי־פעם ("פתחי לי את הדלת"), בזמן אמת, 1972, באותה נשימה עם לד זפלין ודיפ פרפל, האחיות מאנגליה.
זאת הייתה ישראל שגדלתי עליה, זו הייתה ישראל שחלמתי עליה. עם זהר לוי, ילד שנולד בבגדד שבעיראק, גדל במעברה ליד לוד והתפתח לאחד המלחינים המקוריים והייחודיים במוזיקה הישראלית + גבי שושן, עולה מקזבלנקה שבמרוקו שגדל במעברה ליד אופקים והפך כבר בגיל צעיר לרוקסטאר + הנגנים המופלאים יצחק קלפטר (גיטרה חשמלית) ואלי מגן (גיטרה בס) מצפון תל אביב + מירי אלוני, הזמרת המיתולוגית של להקת הנח"ל + חנוך לוין ועמוס קינן "הפולנים" עם הטקסטים הכי יפים שהולחנו תחת שמי הים התיכון. כל כך הרבה פלוסים, אבל הלהקה לא הצליחה והתפרקה. כך גם ישראל שגדלתי עליה וחלמתי עליה.
פורסם לראשונה במוסף יום העצמאות של "מעריב" ב־2018, שבחר את 100 היצירות הגדולות ביותר בעברית מאז קום המדינה.