הרבה אנשים ראויים לנזיפה קשה, ומכיוון שאיש אינו נוזף בהם, ארשה לעצמי, כאזרח ותיק ומודאג, לעשות זאת. למשל, הסמג"ד הבריון שפגע בישראלי, שרצה להביא מים עם חבריו לכפר פלסטיני שמנותק ממים ומחשמל וסובל מהתעללות נרשעי הגבעות, בסיוע המנהל האזרחי וחיילי צה"ל.

הסמג"ד ננזף על ידי מפקדו. ננזף? הוא חייב להיחקר כחשוד במעשי אלימות, והנפגעים מבריונותו חייבים להגיש תלונה ולהביא להעמדתו לדין. הפעיל הנ"ל, שעשה עם חבריו וחברותיו האמיצים מעשה הומני ומוסרי והיה איש במקום שלא היו בו אנשים, נפגע בארובת עינו ובגופו. האלימות נגד משוללי הזכויות הפלסטינים וסייעניהם, ישראלים מלאי חמלה, היא תופעה מרושעת שחובה להפסיקה.

לנזיפה ראוי גם שר הביטחון בני גנץ. ולא על שפגש בראש הרשות עבאס, בניגוד לדעת בנט ושקד. ההתעלמות הרשמית מהבעיה הפלסטינית והסירוב להידבר עם ראשי הרשות והרצון הנתניהוּתי לְאַיֵין אותם - מביאים לקריסת משילוּתה, להשתלטות מהירה של חמאס והג'יהאד על הרחובות, הקאסבות ומחנות הפליטים ולהבערת השטח; פצצת זמן המחלחלת הסתה מכוונת ופוגשת ייאוש, תסכול ושנאה. לא רחוק הזמן שטביעות האצבע האיראניות יתגלו גם שם. עצימת העיניים מהמשך הכיבוש - כן. כיבוש. בפירוש. ושליטה על עם אחר. וזחילה התאבדותית למדינת אפרטהייד – הם פגיעה בעצם קיומנו הביטחוני, המדיני והמוסרי. "להסתכל לכיבוש בעיניים" היא קבוצת המתנדבים שיוצאים בקביעות להביא מים לאוכלוסין ביישובים פלסטיניים שנהרסו וללוות רועים פלסטינים, שמדרדרי הגבעות מתנכלים להם, לעדריהם, לבתיהם.

שר הביטחון, שאמר לאבו מאזן, כמדווח, שהוא מבקש להיות רבין שני, ראוי לנזיפה לא על שאיפתו זו, אלא על שהוא מניח למחרחרי הגבעות לשלוט בשטח, להכתיב קוד התנהגות ולרדות באלימות נפשעת בפלסטינים מבלי שייעצרו, יישפטו וייענשו כטרוריסטים יהודים. הוא אינו דורש מהרמטכ"ל (שראוי גם הוא לנזיפה ולא רק בהקשר לעדכון השופע של גמלאי הקבע בצה"ל) וממפקדי וחיילי היחידות שבשטח לשמור על הסדר ועל ביטחון התושבים חסרי הישע שבבקעה, בחברון, ביו"ש; לנהוג בהגינות ובכבוד בכל מי שלא חטא ולעצור את העבריינים האלימים מהגבעות ואת סייעניהם.

כמה נזיפות גם לראש הממשלה בנט, האיש שהחליט באומץ, בהיעדר אופציה אחרת, להכות את המגיפה בבוסטר ובמחוסנים בשלישית. אנחנו מתחילים לראות תוצאות, למרות האנרכיה הניהולית, ההוראות הסותרות, וסבלם־עונשם של מתנגדי החיסונים. לבנט מגיעה נזיפה - ולא רק על האיוולת שבהעלאת העימות בינו לבין מקצועני הבריאות לבמת האו"ם והגדרת הקמת ממשלתו כ"תאונה פוליטית", אלא בשל התנהלותו הנוכחית כמו בהשראת הביבי.

חשבנו שהוא מליגה אחרת. שכוחו, עד כה, בניהול ענייני ובעבודת צוות עם שריו ומשרדיהם. שהרי המשך קיום הממשלה בחוסנה, שנבנה מהניגודים שבה ומההסכמה ההדדית להקפיא זמנית את כל אי־ההסכמות הקוטביות ולהתרכז במשימות המשותפות: המלחמה במגיפה והחיסונים, התקציב, החזרה לשגרת חיים וההיערכות לקראת איראן כמדינת סף גרעינית. אך התעלמות מהבעיה הפלסטינית, מאיום בית המשפט הבינלאומי בהאג לחשדות נגדנו בפשעי מלחמה ואי־פתרון בעיית הרצועה וביטחון העוטף ויושביו, מחייבים את בנט למחשבה שנייה ועמוקה. שיפסיק לנסות להיות ביבי שני.

נפטרנו מהראשון - וצריך להיפטר ממורשתו המדינית הקלוקלת. חייבים לחזור להידברות רשמית עם אבו מאזן והרשות, היחידים שמוכנים להידבר איתנו - וכמה שיותר מהר ובנטרול השפעת השרה שקד, שמייצגת את האידיאולוגיה ההרסנית של נתניהו בתוך הממשלה שסילקה אותו. אתה חייב לחשוב בכל בוקר על הסכסוך, ראש הממשלה. כי אי אפשר עם הפלסטינים ואי אפשר בלעדיהם. תפנים את זה, נפתלי.