בואו נניח לבנט, לנתניהו ואפילו לח”כ אמסלם הצעקן ונספר קצת על נכדתנו הקטנה והחמודה צורי. כמעט כל מי שחובש כיפה סרוגה, או חבש אותה בצעירותו, יודע לשיר את המילים הבאות, שהן הבית הראשון של המנון תנועת הנוער הדתית בני עקיבא: “יד אחים לכם שלוחה הנוער החביב/ על דגלנו כולכם חנו מסביב/ יזהיר לכם כוכב תורה/ דרככם סוגה בעבודה/ בלב אמיץ בעזרת השם עלה נעלה/ קדימה בני עקיבא הידד במעלה”.

את ההמנון הזה חיבר לפני עשרות שנים הרב משה צבי נריה, שהיה מראשוני בני עקיבא ומדריכיה, והשיר נקלט היטב והושר בכל סניפי התנועה. לימים (1940) הקים הרב נריה את ישיבת בני עקיבא הידועה בכפר הרא”ה ועמד בראשה, ובעקבותיה קמו עם השנים, בהשראתו וביוזמתו, עוד עשרות מוסדות - ישיבות לבנים ואולפנות לבנות - ברחבי הארץ. ישיבות ואולפנות בני עקיבא, המונות היום למעלה מ־60 מוסדות, נעשו “פירמה”, ותנועת הנוער הדתית והפופולרית מתפארת בהן.

הרב נריה מצדו עשה גם גיחה למגרש הפוליטי הממלכתי. אחרי תקופה של לחצים וניסיונות שכנוע מצד המפד”ל, נכנע הרב לבסוף ללחץ מנהיג המפלגה דאז השר חיים משה שפירא - שאף הטריח את עצמו עד בית נריה בכפר הרא”ה - והסכים להתייצב במקום ריאלי ברשימת המפד”ל לכנסת השביעית. הרב נבחר לכנסת, אך בתום קדנציה אחת נמלט על נפשו אל הישיבה האהובה עליו והחשובה לו ביותר מבחינת עשייתו הציבורית.

הרב נריה היה ידיד של הוריי, וכמו אמי לאה היה גם בצמרת תנועת בני עקיבא. יותר מכך, נריה הרווק – אז עדיין לא הרב – התגורר תקופה מסוימת עם עוד שני חברים בחדר מושכר בדירתנו בתל אביב. כשהייתי בן 4, קנו לי דיירי החדר שהיו מפנקים אותי מתנה - אופניים. לא הפריע להם, בוודאי לא לי, שהמושב שלהם היה אדום.

אתם יכולים לתאר לעצמכם שבמשך השנים היה הרב נריה בטוח שבבגרותי אבוא ללמוד בישיבה שלו בכפר הרא”ה. במכתב ברכה ששיגר לבר המצווה שלי אף כתב שממתינה לי כבר מיטה באחד החדרים, והישיבה כולה מחכה לי. אבל אמי, שבעצמה עזבה את בית הוריה החרדי בביאליסטוק שבפולין ועלתה לארץ כשהייתה צעירה מאוד, לא השלימה עם רעיון שילוח בנה מהבית בגיל כה צעיר. זה יצר קרע בינה לבין הרב נריה. אני עצמי ניסיתי מאוחר יותר לכפר על כך, כששלחנו רעייתי ואני את שלושת בנינו, בזה אחר זה, לישיבת כפר הרא”ה. הרב נריה לא הסתיר את הנאתו מכך, ובמשך שנות לימודי הבנים שם ניהלתי איתו שיחות ידידותיות, אישיות ופוליטיות.

ועכשיו, אני מניח, יש מקוראיי התוהים: מה תירוש הפיל עלינו פתאום את הסיפור הזה על הרב נריה וישיבת כפר הרא”ה ובני עקיבא? שאלה טובה ומוצדקת. והתשובה היא: צורי, נכדתנו בת השנתיים פלוס. היא בת הזקונים של בתנו חלי, ואחיה ואחותה הגדולים ממנה חוגגים עכשיו את “שבת הארגון” השנתית המסורתית של בני עקיבא על כל טקסיה ושיריה, ובראשם כמובן המנון התנועה “יד אחים”, שהם מזמרים באדיקות גם בבית. אלא שלאחותם הקטנה הקשובה להם ונמשכת אחריהם, יש גרסה משלה.

במקור, כפי שראיתם, מסתיים בית הפתיחה של ההמנון במילים “קדימה בני עקיבא הידד במעלה”. אבל הקטנה שמעולם לא שמעה את המילה “במעלה”, תיקנה את השורה הזאת בהמנון לאמור: “קדימה בני עקיבא הידד במעלית”. כן, המעלית היא ממשית ומוכרת ושימושית מאוד בשבילה. היא עולה בה לעתים מזומנות לדירת סבתא וסבא. אז מה יותר טבעי מלשיר עליה?

ונסיים באפיזודה: כשהרב נריה כתב את המנון בני עקיבא, הוא השתיל את המילים על מנגינה שהכיר, וכך שרו אותו בתנועה במשך שנים. אלא שלפתע התברר שזוהי מנגינה גרמנית, ואז מיהרו להמיר אותה במנגינה ישראלית מקורית שחוברה בידי מיכאל פרלמן, חבר קבוצת יבנה. “אסור לטמא את ההמנון”, פסקו בבני עקיבא, והוא נותר טהור.

ועכשיו, מי שרוצה יכול לחזור לאמסלם.