ב־6 בדצמבר ב־21:27 שוטטתי בטוויטר ונתקלתי בציוץ שהסביר לי את החיים כהווייתם: אני סמרטוט כרות אונה, שחייו עוברים לידו והוא אינו מסוגל להפיק מהם לירה סורית דפוקה לרווחתו. זה קרה לי כאשר נתקלתי בציוץ של אדם בשם גיא גולד, שאין לי שום היכרות איתו, זולת הווירטואל. אבל הוא זה שהציב את המראה מול עיניי, עם טבלה של אושיות רשת, להלן "משפיענים", שמפגישות של עשר דקות משתכרים יופי של כייסף. למשל, אושיה כמו נטע דנינו, תגבה ממני 100 שקל בתמורה לסשן קצר כזה. שאלתי מיד את כיפוש, שבקיאה ברזי הריאליטי־דרעק, מי זה הטיפוס הזה. "כיפוש, זה היא או הוא?", היא השיבה שזו היא, אבל היא לא זוכרת מה היא עשתה.
"כפרה, ייתכן שהיא הייתה בצוות של פרופ' עדה יונת. היא בטח סייעה באיתור הריבוזום. ייתכן שהיא גם הייתה איתה בטקס בשטוקהולם, שם חילקו את השלל. סחתיקה". כיפוש חדלה לרגע ממשחק בסלולרי, הסירה את משקפיה וענתה: "אתה סתם ילדותי. אני לא זוכרת באיזו תוכנית היא הופיעה, אבל מה אכפת לך שהיא עושה מזה כסף? היא ביקשה ממך לשלם לה?".
עמדה לי על קצה הלשון תגובה: "השמנת ואת טועה", שזו האחות של "את רזה וצודקת", אבל ויתרתי. רציתי גם לומר לה שהיא משתמשת יותר מדי במשקפיים, ואף שזה מחמיא לה, אפשר לפתור את זה בניתוח לייזר לתיקון העין. גם על זה ויתרתי. ככל שאני מזדקן, זה הליך באמת מואץ, אני מתעמת פחות. ראיתי גם את נאוה בוקר, בעבר דיירת באגם הדרעק, היא גובה 150 שקל לעשר דקות.
על מה בדיוק אני אשלם לנאוה? על מי היא משפיעה בדיוק? עוד כשהייתה באגם הדרעק, שיא הפעילות שלה היה ארגון פרס לאייל גולן. יופי של פעילות בעלות כוללת של לשכה וכו' ב־106 אלף שקל לשנה. הלאה. הנה ליטל סמדג'ה, היא באמת תותח ללא רתע. זכיתי להכיר את האושיה. היא ועוד כמה שהופיעו בתוכנית "היפה והחנון" התארחו אצלי בתוכנית רדיו. היה לליטל לוק מדהים. היא התייחסה לאלכס, בן הזוג שלה, ממוצא רוסי, כאילו היה כלב פינצ'ר עם שלוש רגליים. אבל בהערכה זעירה וזהירה – האיי־קיו של אלכס היה גבוה משלה פי חמישה, לפחות. ואלכס לא ממש גאון, כן?
והנה חלפו להן השנים, וליטל הפכה לאושיה ומשפיענית. היא גובה 150 שקל ל־10 דקות, 350 שקל ל־15 דקות. זה התקיל אותי, כי שאלתי את עצמי אם היא לא מוכנה לעסקה שבה אחרי עשר דקות נתחיל מחדש ואני אשלם לה רק 300 שלה ל־20 דקות. אבל זה אני, כי גם אני כרות אונה ואין טמבל בעולם שעוד לא הסתלבט עליי. עמרי בן נתן, איני יודע מי זה, אבל הוא יפה כזה כמו דוגמן וכתבו עליו בגוגל שהוא פינגווין. הוא גובה רק 150 שקל לעשר דקות. צנוע הבחור. אבל מיד סיווגתי אותו במסגרת סור מרע – מרפא, רו"ח ועו"ד – טיפוסים שאסור להיות בקרבתם.
את ישראל אוגלבו ראיתי בסדרה "מלכת היופי של ירושלים", מפני שכיפוש כפתה עליי, משום שקראה את ספרה של שרית ישי־לוי. הוא גבר נאה, אבל שחקן הוא לא. הוא גם לא יהיה, כי הוא חד־ממדי, ועיניים יפות זה לא מספיק. גרוש הוא לא יראה ממני. הכי הרבה כסף גובה אוהד בוזגלו, 500 שקל לעשר דקות. על מה, אח שלי? אתה חזרת לאמן כדורגל במכבי עמישב, נדמה לי, מליגה ב' (הליגה הרביעית בסצינת הכדורגל הסרוחה שלנו), על מה 500 שקל? מה אתה נותן בתמורה? ייעוץ מיני? את זה אנחנו מקבלים באתר הפורנו xnxx, שכפי שלמדתי מדורג במקום ה־13 בדירוג הגלישה באתרי אינטרנט, לא רחוק מפייסוש, אינסטוש וגוגל. איזה עוד שימוש ניתן לעשות בך בשביל סכום כזה? הרי מטפל מוסמך אתה לא, ואני באמת לא יודע מה אתה כן.
אבל האמת המרה היא, שאף אחד, ממש אף אחד, לא מוכן לקנות לי אספרסו קצר בשביל פגישה איתי, לא ל־30 דקות ולא לשעתיים. בשרשרת המזון של המשתכרים מפגישות אני לא קיים, וזה עושה אותי מאוד עצוב. מצב רוחי לא השתפר, גם כאשר רוברט הגיב לפרסומים בטוויטר על המשפיענים, ואף הציע פגישה עם שנינו ב־450 שקל. מיותר לציין שלא קיבלנו אפילו הצעה לפגישה אחת.
וזה קורה לנו כי רוברט יצור אובדני. בכל פעם שהוא מדבר איתי, הוא אומר לי: "קוף, שמע לי, אני היחיד שאוהב אותך. ואני אומר לך, בוא ונגמור עם החיים האלה. תראה את עצמך: אתה עצבני כל היום, הבוסים שלך אף פעם לא מרוצים ממך, הם ישמחו לשמוע שהם נפטרו ממך. כיפוש היא צדקת, אבל די, אני לא יכול לראות מה היא עושה ממך. אתה סמרטוט שלה, זה כואב לי, נורא כואב. אז הנה, מצאתי לנו קפסולת התאבדות, שקיבלה אישור לשימוש בשווייץ. אני שולח לה את הידיעה, תעיין ותחזור אליי שנזמין מקום".
ובאמת הוא שלח לי. כתוב שם שהמטופלים הרגישו אופוריה ברגעיהם האחרונים, במכונה שהמציא רופא אוסטרלי בשם פיליפ ניטשקה, שאושרה לאחרונה לשימוש. אין הזרקה של נתרן פנטוברביטל, חומר בשימוש בהוצאות להורג. פשוט נכנסים למכונה, לוחצים על כפתור, נרדמים וסיונרה, תסתדרו לבד. צחקתי הרבה ושאלתי את הפסיכי הזה אם בירר את העלויות של המתת החסד שלנו. הוא שלח לי תגובה של עוד חבר, חגי, שגם הוא פינגווין: "יעלה כמה שיעלה", עם תוספת של רוברט עצמו: "בדיוק".
עניתי לו שאולי כדאי להמתין קצת, לא לקפוץ לראש התור, נראה מה אומרים הלקוחות הראשונים. "איך יאמרו, חתיכת מטומטם? הם כבר מתים", הוא ענה. "צריך להזדרז, זה לא קורה מחר. צריך לעבור בדיקות של מומחים, אבל זה אני כבר סומך עלינו. אין רופא בעולם שישמע אותנו חמש דקות ולא יאשר. עזוב אותך מעלויות, זה עליי. מה שכיפוש תקבל מהביטוחים שלך זה יספיק לה. אתה הרי מכיר את דעתי: אנחנו שווים לנשים שלנו יותר כמתים מאשר חיים. וגם נשיג מחיר קבוצתי – הנה, חגי בפנים - ואני מכיר עוד הרבה קליינטים".
התפוצצתי מצחוק ועניתי לו: "רוברט, עם המזל שלנו, נלחץ על הכפתור וכלום לא יקרה. תהיה תקלה, כמו כל פעולה בחיים שלנו". "חחחח... קוף, אתה תמיד הורס. למה לחשוב על תקלות? לוחצים ונגמר! למה אתה אף פעם לא מקבל דברים כמו שהם. האוסטרלי הדפוק הזה מתחייב! הוא לא יהודי, אתה יודע".
"בדקת את זה?", שאלתי אותו, "אתה משוכנע שהוא לא יהודי? אפילו לא קצת, גזע ישראל כזה?". רוברט נחנק מצחוק וענה: "את זה אני משאיר לחגי, אני עו"ד לא פעיל, אבל הוא מומחה במשפטים. סמוך עליו, אם יש לפיליפ טיפת דם של יהודי, הוא יבטל הכל. אז נרשמים?"
השבתי לו בחיוב, רק הזהרתי אותו: "טינף, תקשיב לי טוב. בלי בדיקות, דקירות, וכל מיני כאלה. שיחות אין לי בעיה, אם אפשר אז בחצר, כדי שאוכל לעשן. אגב, אתה לא רוצה שקבוצתך האהובה הפועל אום אל־פחם תעלה ליגה, לפני שאתה מתפגר? מה יגיד מוטי איווניר החבר שלנו על הצעד האגואיסטי הזה, שהשארנו אותו לבד עם העראברים?".
הוא ענה שיש טעם בדבריי. "אתה צודק. בוא נחכה לסיום העונה, נראה מה קורה עם מוטי. אם הוא לא עולה ליגה, הוא בטח מצטרף אלינו למכונה של פיליפ. אבל אל תגיד כלום לחגי, תן לו לעשות את כל הבדיקות, כדי שהכל יהיה מוכן. יאללה, הייתי פה, אני נוסע לעראברים באום אל־פחם, המקום היחיד בעולם שאני מקבל בו אהבה. הלוואי שהילדים שלי יאהבו אותי כמו אבולאם ואבו שלמה".
ניסיתי לנחם אותו שאפרת, רעייתו, אוהבת אותו. "קוף, אתה כל כך מטומטם, שאני באמת כועס כועס עליך. חזרתי מהמשרד בדטרויט, נכנסתי לבידוד שלושה ימים בבית, היא לא ידעה שאני כאן במשך יומיים. היא התקשרה אליי למספר האמריקאי ושאלה אם עדיין יורד אצלי שלג, כי היא ראתה ב־CNN את הדיווח על מזג האוויר בצפון אמריקה. תקשיב לי טוב, היא רק מחכה למימוש הפוליסה של ביטוח החיים. בגילוי מצבה שלי היא כבר תגיע מאורסת לאיזה אידיוט כמוני, עם טבעת יהלום בגודל של הראש המטומטם שלך. אנחנו כבר 35 שנה ביחד, טומטום שכמוך".
ואז הוא הלך לאוטו. על הדרך הוא ביקש שאתפלל בלב לניצחון על הפועל כפר סבא. "אני חושש שהאוהדים ישחטו אותי ואת מוטי, אם נפסיד. עם המזל שלי עוד יצילו אותי, אני רק אהיה משותק ואילם, אתה תיאלץ להגמיע אותי במרק של שי ואתה לא בדיוק אחות רחמנייה. תתפלל לניצחון, טינופת".
ביום רביעי האחרון מלאו שש שנים להצהרתו של בנימין נתניהו, פעם ראש הממשלה כאן, על הקמת קרן העושר מתגמולי הגז. ביבי הבטיח לנו, כרותי האונה וחסרי הבינה, מאות מיליארדים מהקרן הזו. כמה קיבלנו עד היום? אפס שקלים. נגיד בנק ישראל דאז חזה ב־2013 כי עד תום 2021 יצטבר בקרן העושר סכום של כ־3.9 מיליארד דולר!
בפועל נצברו בקרן 741 מיליון שקל, ששווים 224 מיליון דולר. אז איפה הכסף? הכל אצל יצחק תשובה ושותפיו האמריקאים? מדוע הממשלה הנוכחית וחברי הממשלה הקודמת לא מסבירים לנו, הציבור המטומטם, איפה נמצאת היתרה של 3.2 מיליארד דולר? מדוע לא עושים שימוש בכסף שנצבר? הרי חסר כאן כסף לימבה תחומים. מה קורה כאן, מדוע אגם הדרעק אילם ולא שואל שאלות?
למה? ככה. הנה, למשל, דירוג הרבנים העשירים בישראל. הרב פנחס אבו חצירא שווה 1.3 מיליארד שקל, הרב דוד חי אבו חצירא 750 מיליון שקל, הרב יעקב אריה אלתר 350 מיליון שקל, הרב יששכר דב רוקח 180 מיליון שקל, הרב ניר בן ארצי 100 מיליון שקל, הרנטגן יעקב איפרגן 90 מיליון שקל, והרב יאשיהו פינטו, נעבעך, רק עם 75 מיליון שקל.
איך? ממה? הם נדל"ניסטים, אשפי בורסה, תעשיינים, תותחים במטבעות קריפטוגרפיים? מאיפה הכסף, מאיפה ההון ההתחלתי להשקעות? אין תשובות מספקות, או תשובות בכלל. הכי חשוב שיש פולסא דנורא על שר הדתות, כי הוא רוצה להפריט את תעשיית הכשרות. אין לרבעל'ך בעיה שמישהו יוריד אותו, הם לא מוכנים שיפגעו להם בתזרים הגעלט הקדוש. אף פעם לא הבנתי מדוע לא נותנים לדתיים שאינם חרדים ואין להם מיליארדים לעבוד בתחום הכשרות. מדוע לציונות הדתית אסור להתחלק בשלל, זה מדאורייתא? זה אלוקים קבע שזה רק לחניוקים הקושאן הזה? ואולי הגיע הזמן שגם חילונים יקבלו איזו לירה סורית דפוקה מהתעשייה הזו, נגיד מעשר מהשלל?
אבל לא, רק החניוקים יודעים לעשות כסף מפארש. מאז שלמדתי לסיים משפטים בסימן שאלה, אני תמה איזה צורך יש לציבור בגופים כמו הסוכנות, קרן קיימת, קרן היסוד ועוד כל מיני ארגונים, שלא הצלחתי בטמטומי כי רב לגייס מהם איזו לירה עבשה לדבורה מהבנק. הנה קרן היסוד, גוף כלכלי לפעולותיה של ההסתדרות הציונית בארץ ישרואל, שמרכז את כל התרומות ממגביות, לאיסוף תרומות לבניין הארץ... חחחח... חחחח...מסדר לאנשים את החיים, כמובן לאנשים שקרן השפע הזו רוצה ביקרם. אחד מהם זה יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, שגירד מהם חצי מיליון דולר לשני מסעי הרצאות. שאפו ליוסי, שיודע לעקוץ את הכייסף של היידעל'ך.
גם אני הייתי רוצה, אבל המוסד היחיד שהסכים לראיין אותי היה המוסד לביטוח לאומי. השאלה אינה יוסי. אם יידעל'ך בתפוצות רוצים לשמוע אותו, שישלמו כמה שיותר, הוא לא סחט אותם. השאלה היא מדוע מדינת ישראל, קשישה הורמונלית בת 74 בקרוב, צריכה גופי שנור כאלה כמו קרן היסוד ודומותיה. אני לא זוכר שכאזרח דור שני בכתריאליבק'ה ראיתי מהם גרוש אי־פעם בחיי. איני מכיר אדם שראה משהו מהתרומות האלה.
באמת שהגיע הזמן שגועליציית השינוי־ריפוי־שיסוי־גינוי־פינוי־דיכוי תשתלט על התעשייה הזו, ששווה מיליארדים, ותחלק את הכסף לנזקקים באמת. ואז אין לי בעיה ששילמו ליוסי מיליונים, אבל כל הכסף שייאסף מהתורמים יגיע ישירות לקופת המדינה, לא למנגנונים המנופחים של המוסדות האלה.
לחלופין, אם ימצאו לי איזה מסע הרצאות קטנטן באיים המלדיביים, אני מוכן לתמוך בהמשך קיומם של הארגונים האלה, וכמובן להדגיש את נחיצותם. כי אלה פניה של הטיפשורת הישראלית בימים אלה. עיתונאים בטיפשורת עושים חלטורות אצל מושאי הסיקור שלהם, נתון שאינו מונע מהם להביע דעה בכל פמפלט, אולפן רדיו ו/או טלוויזיה. אבל לא קוראים לזה סיקור אוהד, זו רק חלטורה מפנקת. אגב, לא קשור למשפט ביבי, איני משפטן ואיני מתיימר להבין מה קורה שם.
אני רק משוכנע שהטיפשורת פשטה את הרגל לפני שנים רבות. כל העיתונאים הפכו ליחצנים, כל היחצנים הפעו לעיתונאים, כמו רני רהב ועמיתיו המאכערים. לוביסטים מטעם משתלטים על תחנות שידור, וכמו יעקב ברדוגו בגל"צ, הם טוענים בלהט שהם פרשנים. לא, הם לא, הם עושים הרים של כסף מפטמות השלטון, כל שלטון, כמובן מייצוג הולם של הלקוחות. בדיוק כפי שהסביר בטוויטר עד המדינה ניר חפץ ליעקב ברדוגו: "שאני אספר על הפגישות שארגנתי בשבילך?".
כך עובדת השיטה, כבר לא ניתן לתקן אותה. ערוץ 14 הוא דוגמה בוטה לאתנן שדורש ומקבל אזרח אחד, שגר בקיסריה וחולם לחזור לבלפור. זה לא יקרה כנראה, אבל לחלום מותר. נפתלי בנט לא יותר טוב ממנו. בעוד שנה וחצי הוא יהיה הרבה יותר גרוע, תנו לו צ'אנס. אני שמח מאוד שהגברת בנט נהנתה במלדיבים, מחר היא בראיון יחצני בחדשות 12, אולי בעוד ערוצי ריאליטי־חדשות. אני לא אצפה בראיון, הוא לא מעניין אותי, יהיו פושים וזה יספיק לי. אני אהיה בנטפליקס. תבלו