מי שנחשפו מגוחכים ומושפלים מהסדר הטיעון בין אריה דרעי והיועץ המשפטי הם נאמניו ועושי דברו של דרעי - ראשי מפלגת יהדות התורה, משה גפני ויעקב ליצמן. לא מכבר הצהירו השלושה על הקמת "מטה משותף" למאבק נגד מה שהגדירו "האיום במהלכי ממשלת השינוי לצביון המדינה". השלושה הביעו "דאגה וחרדה לעתידה היהודי של ישראל" והצהירו על כוונתם "להאבק בתיאום ושיתוף פעולה" נגד הסכנה לצביון המדינה.
אריה דרעי כבר הצהיר והבהיר שגם לאחר שיתפטר מחברותו בכנסת, בעקבות הסדר הטיעון, אין בדעתו לנטוש את ראשות מפלגת ש"ס והוא ימשיך להנהיג את המפלגה. מעניין שדרעי לא התייחס לגמרי לעתיד ה"פרויקט המשותף" שלו ושל גפני וליצמן למאבק ל"שמירת צביון המדינה".
"לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא משום שהוא מינו", אומרת הגמרא (בבלי בבא קמא, דף צ"ב) – מאמר שמסביר באופן הקולע ביותר את דביקותם של גפני וליצמן ומסירותם לאריה דרעי. עכשיו, כשה"עורב" נתגלה כמי שנמלט, נחלץ והציל עצמו ממשפט שצפוי היה להסתיים בעונש מאסר – נשארו ונחשפו שני ה"זרזירים" במלוא עליבותם. הסדר הטיעון הושיע את אריה דרעי ממעמד של קלון. גפני וליצמן עטו על עצמם את חרפת הקלון.
הסדר הטיעון בין דרעי למנדלבליט הצית גל של תגובות, שביטאו כמעט הסכמה כללית של גינוי וזעם. גפני וליצמן, רעיו ונאמניו המסורים של אריה דרעי שתקו ושותקים. אף מילה. גפני שאיננו מחמיץ אף לא בדל של הזדמנות להתראיין, להתבטא באמצעי התקשורת ולצרוח – לא מצא לנכון ולראוי לומר משהו, להביע דעתו על הסדר הטיעון, לבטא תמיכה ואהדה בח"כ ושר חרדי, בפוליטיקאי שאיתו אמור היה להאבק למען צביונה של המדינה. יעקב ליצמן, שגם מעליו מרחפת עננה של תביעה משפטית, שותק ומגלה אדישות מוצהרת למצבו המביך של רעו וידידו הטוב והותיק אריה דרעי. עם שני ידידים כמו גפני וליצמן, אריה דרעי כבר לא צריך שונאים.
מסכנים, גפני וליצמן. בקושי מתעשתים ומתאוששים מההתנתקות ממנעמי החיים כשותפים לשלטון, כמסורים וכנועים לבנימין נתניהו כראש ממשלה – התנתקות שנכפתה עליהם כתוצאה מכשלון והפסד פטרונם הותיק נתניהו. עכשיו הם נאלצים להסתגל לגורלו הפוליטי המביך של ידידם אריה דרעי שכל כך אהבו את חסותו ותמיכתו. מי שיצא ברווח מהסדר הטיעון, הוא צביון המדינה. בלי דואגים לגורלו ובלי חרדים לדמותו כמו שלישיית הפוליטיקאים דרעי, גפני וליצמן.