אשתדל לא לקלקל לכם, זה הולך להיות טור בנושא כלכלה שלא נכתב על ידי כלכלנית. ואולי לא צריך להחזיק בתואר הזה כדי להבין שגל עליות המחירים בכל תחומי החיים הוא צונאמי שמאיים להטביע את כולנו. רק השבוע התפרסם דוח העוני האלטרנטיבי של עמותת לתת, שבדק את השלכות הקורונה על המצב הכלכלי של משפחות בישראל. מתברר שהגידול בעוני, כמו המגיפה עצמה, היה אקספוננציאלי, ואולי בעצם זו המגיפה האמיתית. כמיליון בתי אב בישראל חיים מתחת לקו העוני.
עמותת לתת מדדה את המצוקה הכלכלית על פי השכר החציוני ערב משבר הקורונה ושילבה בו שני מדדים נוספים: דיווח על מצוקה כלכלית בשילוב הכנסה מתחת ל־6,000 שקל לנפש. עוד עלה מהדוח כי ל־40% מהמשפחות הנתמכות שמקבלות סיוע מעמותות נותק השנה החשמל בשל אי־תשלום חשבון החשמל. פרסום הנתון הזה ביום שבו רשות החשמל הודיעה על העלאת מחירי החשמל ב־5% מבליט את ממדי המגיפה והחולי.
ממשלת ישראל נותנת למגיפת יוקר המחיה להתפשט לכל תחומי החיים בלי לעשות דבר. מחירי הנדל"ן עלו ב־10%; מחיר הדלק זינק השנה ביותר מ־20%; נרשמה עלייה של 200% במחירי מוצרי החד־פעמי כתוצאה מהמס שהטיל משרד האוצר; מחירי השתייה הקלה עלו בשקל לליטר, התייקרות של כ־30%; מחירי העוף והבשר הטרי עלו השנה בקרוב ל־25%; מחירי הפירות הגיעו לשיאים שלא ידענו כמותם בעבר.
שוק קמעונאות המזון מאותת גם הוא על הכוונה להעלות מחירים. למרות בלימה בעלויות השינוע ובמחירי חומרי הגלם, במקביל להתחזקות השקל, מה שדווקא אמור למתן את עלויות הייבוא – אף גורם לא חזר בו מהכוונה להעלות מחירים. כולם מחכים לשעת הכושר המתאימה כדי לפגוע לנו בכיס. רק השבוע התבשרנו שמחירי מוצרי החלב שבפיקוח צפויים לעלות בגלל כניעה של הממשלה למחלבות, ואפילו מקדונלד'ס העלו מחירים והגדילו בשקל תשעים, רק שהפעם הם לא ממש שאלו אותנו.
יש לנו נטייה לחשב הוצאה כספית רק כשאנחנו שולפים את כרטיס האשראי ומשלמים באופן ישיר על מוצר או שירות מסוים, אבל יש דברים נוספים כמו למשל הפקקים שבהם אנחנו מבלים שעות בשבוע, שעולים לנו מאות שקלים בחודש בזמן שהמשכורת, במקרה הטוב אחרי משבר הקורונה, נשארה אותו דבר.
האם יש לדעתכם מישהו מנערי האוצר שהתבקש לבדוק בכמה תגדל ההוצאה החודשית הממוצעת למשפחה כתוצאה מגל ההתייקרויות? כמה משפחות יוותרו בקניות הקרובות על ירקות ופירות? לכמה ילדים יבטלו את חוג הג'ודו שעליו חלמו? כמה משפחות ייכנסו למעגל העוני? ובכן, אין אף גורם שיודע לענות על השאלה החשובה הזאת, כדי לבדוק מה עושים עכשיו כדי לעצור את הטירוף הזה, שבסוף יעלה לממשלה אפילו יותר.
אף אחד לא יודע איך גל ההתייקרויות הנוכחי, שבא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, ישפיע ישירות על משפחות בישראל ומה יהיה היקף הנזק. כל תחום מתנהל בנפרד. החשמל הוא משק סגור, הנדל"ן מחושב בנפרד וכך הלאה. מדד המחירים לצרכן מתעדכן, אבל אין אף אחד שמתכלל את הכל כדי שיוכל להפעיל את הצופרים בזמן אמת לפני שמאות אלפי משפחות בישראל יקרסו.
מנמיכים ציפיות
עושה רושם שאזרחי ישראל לא מתרגשים מהגזירות הכלכליות שכבר בוזזות את הכיס של כולנו. אחרת ברחוב רוטשילד בתל אביב, העיר שזכתה בתואר המפוקפק "העיר היקרה ביותר בעולם", מחאת יוקר המחיה הייתה מתעוררת לחיים. ואולי אפשר לשכוח ממחאות כשיש נציגות למפלגות השמאל בקואליציה וכשהמילה "רפורמה" נשלפת כמו שפן מהכובע כדי להקסים את כולנו.
עושה רושם שהכל עובר לממשלה הזאת חלק, גם עלייה של "רק" 5% בחשמל, כמו שמסבירה שרת האנרגיה קארין אלהרר. נדמה שהיא מצפה שעוד רגע ייצאו אזרחי ישראל בשירת תודה ובמחולות על כך שהעלייה במחיר היא מתונה ולא גבוהה ואנחנו בכלל היינו צריכים להתלונן לאלוהי הפחם והגז ולא לשרת האנרגיה.
בזה אחר זה נוסעים שרי הממשלה במכוניות השרד שלהם לאולפני הטלוויזיה ומסבירים לנו שמדובר בגל עליות עולמי ומדיניות הממשלה אינה קשורה לכך שאנחנו נשלם יותר, הרבה יותר. ואם אין לשרים מה לעשות כדי להוריד את יוקר המחיה, אולי אפשר להתחיל בזה שנפטר חלק משרי הממשלה המנופחת הזאת. גם בהצגת התוכנית להתמודדות עם יוקר הדיור בישראל הנמיכו השרים ציפיות ואמרו לנו שניצחון מבחינתם יירשם כשמחירי הנדל"ן לא יעלו, כאילו שמדובר בגזירה משמיים.
מחירי הנדל"ן ממריאים בישראל. רק בשנה האחרונה, כאמור, האמירו המחירים ביותר מ־10%, והמזור לא נראה בדרך. עם הדמוגרפיה הישראלית של כשלושה ילדים בממוצע למשפחה, אנחנו חייבים לפחות 70 אלף התחלות בנייה בשנה כדי לעמוד בקצב. תוסיפו לכך את העובדה שכולם רוצים לגור בין חדרה לגדרה, ובאמת השמיים הם הגבול לא רק בגובה הבניינים, אלא בעיקר בגובה המחירים.
נכון שהפשרת קרקעות מהירה וזירוז הליכי בנייה יסייעו, אך על הממשלה לחשוב באופן רחב יותר, ואולי הפתרון לבעיית הנדל"ן לא מצוי רק בנדל"ן, אלא גם בתחבורה. בניית קו רכבת מהירה, "בולט טריין" כמו שקיים באירופה, ביפן, בסין ובמדינות רבות. רכבת שנוסעת במהירות של 400 קמ"ש תפתור את בעיית הנדל"ן, כי אם הנסיעה מתל אביב לאילת תארך שעה, יוכלו לבנות לא מעט ערים חדשות לאורכה של המסילה או לעבות יישובים קיימים. זה יוזיל את המחירים, יפזר את האנשים ובאמת ישנה את המדינה. הבעיה היא שתוכנית אסטרטגית כזו תארך שנים ואף פוליטיקאי לא יראה את גזירת הסרט באופק, מה שעלול להוביל לכך שתוכנית כזו תישאר במגירה.
גל ההתייקרויות הזה הוא קיצוני ומחייב מענה מיידי של חיסכון במסים ופתרונות אחרים שיחסכו מאות שקלים בחודש למשפחה שהכנסתה ממוצעת. זה יכול להיות באמצעות הורדת מע"מ, הורדת מס בלו על הדלק, או הגדלת הגירעון עד יעבור זעם. נציגי האוצר מוזמנים לחסוך ממני את הטיעון שהכסף הזה הולך למעונות יום מסובסדים ובמקום זאת מוטב שימצאו פתרונות ומקורות לכסף, גם אם זה אומר לחלק נכון יותר את המשאבים או להתמודד עם נושא הפנסיות התקציביות אחת ולתמיד.
גם לרשות התחרות יש תפקיד משמעותי השנה ומוטב שיחשפו שיניים, יפשילו שרוולים ויתחילו לעבוד. נכון, אני לא כלכלנית, אני רק אזרחית מודאגת שחוששת שאחרי גל ההתייקרויות הנוכחי, במקביל למגיפת הקורונה שנדמה שחוזרת, יהפוך מעמד הביניים למעמד עניי הביניים.